הורים וילדים: משמעות המיקום במערך המשפחתי
למיקום של הילד במערך המשפחתי יש חשיבות גדולה המשליכה על התפקוד בזוגיות, בעבודה, במשפחה ובחברה. הנה ההסבר לכך
כשמגיע מטופל (השימוש בלשון זכר לצורך נוחות בלבד) לקליניקה אבדוק מולו כמה מדדים שיסייעו בגיבוש התמונה עליו: מה מיקומו במערך המשפחתי (סדר הילדים במשפחה), מה האווירה המשפחתית שבה גדל עד גיל חמש, ומה היו דרכי החינוך של הוריו. אשאל גם על ההורים: , מה סגנון החיים של כל אחד מההורים, מה טיב היחסים הזוגיים בין ההורים ומה היו היחסים של הילד עם כל אחד מההורים. לבסוף, נבדוק יחדיו גורם חשוב שקשור לכל הגורמים הללו והוא, רגשי הנחיתות - עד כמה יש לילד רגשי נחיתות או עד כמה הוא מפרש את מצבו כנחות.
במאמר הזה אתמקד בחשיבות ובמשמעות שיש למערך המשפחתי על החיים של כל אחד ואחת מאיתנו. המערך המשפחתי נובע מסדר המיקום של הילד במשפחה או האם הוא ילד יחיד. יש משמעות אם בסדר המשפחתי יש לפניו בן או בת, מה מרווח השנים ביניהם ומה המגדר של הבא בתור.
השאלות הללו מסייעות למטפל לדמיין ולהבין מה הייתה הסביבה אליה נולד הילד בחמש השנים הראשונות לחייו, מה הוא ראה, מה פגש. כאשר מתייחסים למערך המשפחתי אז לשיטת אדלר יש תרומה חשובה לגיבוש התמונה על סביבת הילד.
הבכור זוכה בכל
כאשר מדובר בילד בכור, שבהתחלה הוא יחיד, ולעיתים גם הנכד הראשון, ההסתברות הגבוהה היא שיהיה עליו זרקור של תשומת לב. ההורים ובני המשפחה הקרובים וגם הרחוקים יחוו התרגשות גדולה התבוננות בכל פרט של ההתפתחות. גם השיחה מסביב לשולחן תהיה: "אתה יודע מה הוא אמר היום? הוא אמר שהשמש זורחת בשמים".
מכאן שהילד עשוי להסיק כי הוא "מאד חשוב". הוא אומר לעצמו: כל מה שאני עושה, כל תנועה שלי, כל מה שאני אומר – זה נורא מעניין, והוא יצפה לזכות בתשומת הלב הזו גם במפגש עם אנשים אחרים, מחוץ למעגל המשפחתי.
קבלת כל כך הרבה מקום וערך משני הורים, או אפילו מאחד מהם, גורם לעתים קרובות לילד להיות קונפורמיסט. הוא אומר לעצמו: אני אעשה כל מה שההורים מצפים ממני, אני אהיה ילד טוב, אני אהיה אחראי, אני אצליח, אני אהיה חכם, אני אעשה שיעורים, אני אפעל לפי המדדים שחשובים להורים, גם כאשר אני אתנהג בחוצפה, זה מכיוון שההורים משדרים לי שהם רוצים ילד צבר ישראלי בטוח בעצמו.
דפוס חשיבה כזה הוא בעל הסתברות גבוהה, משום שהילד הזה מקבל מההורים ומהסביבה את כל מרחב תשומת הלב שילד יכול לקבל.
כאשר מדובר ביותר מילד אחד במשפחה, הבכור חווה בתוך פרק זמן לא ארוך התמודדות עם אח או אחות נוספים ואז הוא מאבד את תשומת הלב ומגיע למסקנה: לוקחים לי את המקום! המצב הזה יגרום לבכור לומר דברים מסוג: אני יודע יותר טוב, את/ה לא יודע/ת כלום, את טיפש/ה.
פעמים רבות נפגוש בקליניקה מטופלים ומטופלות שעובדים מאוד קשה כדי להזכיר: היי, אני הייתי ראשון. גם אם חלפו שנים, והבכור או הבכורה כבר תפסו לעצמם מקום מכובד, עדיין יהיה להם מאד חשוב לשמור על העליונות שלהם וזאת באמצעות מקום העבודה.
לבכור שהוא ילד מפונק, שרגיל לקבל מיד את כל מה שהוא דורש, התמודדות עם תינוק חדש במשפחה תהיה יותר קשה, משום שלא אימנו אותו לדחות סיפוקים. זה עשוי להגיע לטענות ולמרמור כלפי ההורים בכלל וכלפי האמא בפרט.
טריטוריות תפוסות
עבור הילד השני במשפחה ההתמודדות במערך המשפחתי כוללת מישהו שאין לו אפשרות לנצח. הילד השני חווה שגם כאשר הוא רץ מהר – הבכור נמצא לפניו. יש מודל שעליו להשיג אבל לעולם הוא לא יצליח להשיג. כאשר הטריטוריות הן: להיות ילד טוב, להיות חרוץ, להיות חכם, או להיות ספורטאי – הבכור כבר נמצא בהן ואנו מכנים זאת: טריטוריות תפוסות.
מאחר וכל ילד, רוצה מקום מיוחד וספציפי במשפחה, רוצה להיות משמעותי בתור עצמו, אז הוא מסתכל על האח או האחות שלפניו ורואה את הטריטוריות התפוסות ולכן, לרוב, הוא יחפש וימצא את הטריטוריות שנותרו פנויות.
כאשר שואלים הורים על הילדים לרוב נשמע את התשובה באה: הראשון נהדר. מצוין. אבל הוא קצת מופנם ואין לו הרבה חברים. השני, אי אפשר לעמוד בפניו, כל כך חמוד. למה זה?
ובכן, הראשון לא חמוד, מפני שהוא לא צריך להיות חמוד כי ההורים מתפעלים מעצם קיומו. הוא לא צריך להתאמץ הוא פשוט נמצא שם. השני, לוקח את הטריטוריה הפנויה ומחפש בחוץ את קהל המעריצים שלו.
אם הקטן היה קטן 5 שנים, יהיו לו הרבה מאד מאפיינים של הקטן, של מה שהוא יצר לעצמו כשהיה הקטן וגם של החמוד הזה וגם של החברותי. עם השנים נכנס איזשהו כלל – הילד השני מטפח נושא של מוסר וצדק.
מוסר וצדק
למונחים מוסר וצדק יש המון צבעים. ילד מסוים יקח את זה לתחושת קיפוח קבועה ויחוש כי מקפחים אותו ולא בצדק, ילדה אחרת תיקח את זה להתמודדות על משבצת "הילדה הכי טובה", ותטפח סגנון התנהגות של עליונות מוסרית, מהסוג של אנשים שמותחים ביקורת על התנהגות של אחרים ואומרים: "אני לעולם לא הייתי עושה ככה!", או שהיא תסתפק במתיחת ביקורת על אחרים והדגשה של כמה הם "לא בסדר".
גם הנטייה להיעלב מאחרים היא מהמקום של טיפוח תחושת הצדק והמוסר, משום שיש בתחושת העלבון מעין האשמה כלפי מישהו אחר, וכן יש בכך מעין תחושת עליונות שקשורה גם במסכנות.
הילד השלישי במשפחה עשוי לתפוס את המקום של תינוק מבחינת התפישה העצמית. במקרים המוצלחים יותר הוא קוטף קצת מכל אחד מאחיו או אחיותיו. יש מקרים שבהם ההורים מעניקים לו הכי פחות תשומת לב - ואז הילד השלישי יוצא הכי מוצלח.
כאמור, המשמעות שאני נותנת בטיפול למקום במערך המשפחתי היא מאד נרחבת: המיקום הזה משליך על התפקוד בזוגיות, בעבודה, במשפחה ובחברה ההבנה הזאת למטופל היא מאד משמעותית.
נירה גבאי - יועצת חינוכית M.A
פסיכותרפיה ממכון אדלר
הנחיית הורים ומנחה למיניות בריאה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?