דלג לתוכן העמוד
יום רביעי, 10 באוגוסט 2022
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

הורים וילדים - על הנזק שגורם פינוק

פינוק הוא הדבר הגרוע ביותר שתוכלו לעשות לילדיכם. ילד מפונק הוא ילד מוזנח ושניהם מגיעים בסופו של דבר לחוסר יכולת להתמודד עם המציאות החיצונית ולחוסר אמון בעצמם

איילת (43) וגיא (44) הגיעו להדרכת הורים (השמות בדויים). הם הורים לשני ילדים, בת (8) ובן (5), בשיחת הפתיחה שיתפו בני הזוג את הסיטואציה המשפחתית שבה האב אינו מציב גבולות לילדיו, מאפשר להם לעשות כל מה שהם רוצים ואף עושה בשבילם דברים שהם יכולים לעשות בעצמם, בעוד האם רוצה להציב להם גבולות ולהעמיד בפניהם דרישות. על הרקע הזה קיימים בין בני הזוג חילוקי דעות רבים ועמוקים המחייבים התערבות טיפולית.

התחלתי לעבוד עם גיא, משום שרציתי להבין מאין נובע הצורך לתת לילדים כל מה שהם רוצים. גיא שיתף אותי בפתיחות גדולה בתיאור הילדות שלו.

 

אבא מבולבל

 

לדברי גיא, כילד הוא הרגיש חוסר במובנים רבים ומגיל צעיר היה עליו לעבוד על מנת להשיג כל דבר שנזקק לו, למרות שהוריו היו בעלי מעמד כלכלי טוב מאד. הוא לא העז לבקש דבר לעצמו מתוך פחד שיתקל בתשובה "לא".

כיום, כשהוא אב לילדים, והם מבקשים דברים לעצמם, הוא ממש שמח ורוצה שימשיכו לבקש ורואה את תפקידו כאב לזרות עליהם שפע ולהעניק להם מכל טוב: כל ממתק שירצו, כל מותג בגדים או נעלי ספורט, הגנה מפני המורות או מפני ילד שהציק להם.

הבנתי מהיכן נובעת ההתנהגות של גיא אבל אמרתי לו שנראה לי, שחל אצלו בלבול בין הילד הקטן והפצוע שמצוי בתוכו לבין מה נכון ומה נדרש מבחינה חינוכית לילדים הפרטיים שלו.

התחלתי עם גיא בטיפול פרטני על מנת לרפא את הילד הפצוע שהוא, כדי לייצר לעצמו איכות חיים ובעיקר כדי להיות אבא מיטיב לילדיו ובן זוג ראוי.

עם לידת הילד הראשון מגיעים הרבה חלומות, ציפיות ושאיפות. כל המחשבות והרגשות שליוו אותנו בחיים מתנקזים לרגע הזה. רבים מאיתנו רוצים לחסוך מהילדים את המקומות שבהם הרגשנו כאב וסבל בילדות. המחשבה הזאת שנובעת מכוונות טובות עלולה להביא את הילדים שלנו לחוות חיים מאד קשים.

 

מעטפת מיותרת

 

פינוק בתיאוריה האדלריאנית משמעותו: לעשות עבור הילדים שלנו כל מה שהם יכולים לעשות בעצמם. לדוגמא: להלביש ילד בן חמש, להאכיל ילד שיכול לאכול בעצמו, לקלח ילד שמסוגל להתקלח, להתערב במריבות בין החברים, להתקשר תכופות אל המורה שתקל על הילד וכיו"ב.

כדאי לזכור: פינוק איננו נתינת חום ואהבה, אלא מעטפת הגנה מיותרת שההורים מעניקים לילדיהם, מתוך מחשבה שבעתיד יהיה להם קשה ולכן נעשה הכול כדי לתת להם ילדות "מאושרת" ונחסוך מהם סבל.  

הורה מפנק מנסה כל הזמן להתאים את המציאות החיצונית אל הילד במקום לסייע לילד לרכוש כישורים שיעזרו לו להשתלב במציאות החיצונית.

צריך להבהיר: אהבת הורים וקבלה של הילדים איננה פינוק! מי שאוהב את ילדיו ישקיע זמן בהכנתם להתמודדות בעולם החיצון, ואת זה לא עושים בעזרת פינוק.

 

מציאות כוזבת

 

הילדים שלנו תופסים את התנהלות העולם דרך ההתנהלות של התא המשפחתי בבית. האופן שבו מתנהל הבית – מזוהה בעיניהם עם האופן שבו, לדעתם, צריך להתנהל העולם.

כלומר: אם בבית נותנים לי מיד כל מה שאני מבקש, לא מאפשרים לי לדחות סיפוקים, אז למה בגן הגננת תאמר לי לחכות לתורי? או, אם בבית לא התאמנתי על שיתוף פעולה, לא ביקשו ממני לסייע בעריכת השולחן, בניקיון, בסידור המשחקים שלי, מדוע שהמורה תבקש ממני לנקות ולסדר את הכיתה?

עלינו להימנע ככל האפשר מיצירת מציאות כוזבת בבית, שהיא מעין הבטחה שקרית לילד, שחושב בטעות שכך מתנהל העולם. כשהילד רגיל למציאות של "נסיך", שבה דברים נעשים עבורו, משרתים אותו ומכרכרים סביבו, הוא מרגיש, בצדק, מרומה בהתמודדות עם המציאות מחוץ לבית שמציבה לפניו דרישות שלא מתאימות לו למלא.

 

ילדים מתוסכלים

 

לצערי, בתפקידי כיועצת חינוכית, אני פוגשת כיום יותר ויותר תלמידים העונים להגדרה של מפונקים. אלו הם ילדים חסרי אונים, שלא הכינו אותם לדרישות החיים, הם הרבה פעמים לא מרוצים, מרגישים מקופחים ולא למדו לקחת חלק פעיל במשימות החיים.

הילד חי בהרגשה מוטעית: הגעתי לעולם כדי ליהנות, לקבל מאחרים, ומגיע לי לחיות ללא שום מכשול שיפריע לי בדרך. את המחיר להרגשה זו משלמים הילד והוריו והוא מאד כבד.

בסופו של דבר, ילד כזה מאמין שאינו יכול וזו הטרגדיה הגדולה ביותר. התסכול הוא מרכיב מרכזי ביכולת שלנו להתפתח ולגדול. ילד כזה יתרכז בחייו הבוגרים במה הוא לא קיבל, ולא יהיה אסיר תודה על מה שכן עשו עבורו. התנאי שבו הוא חי מאד מצומצם: רק אם אני במרכז, ומקבל כל מה שאני רוצה ומיד – רק אז אני מרגיש שייך.

 

אפשר לשנות

 

הבשורה המשמחת והאופטימית היא שתמיד יכול להיות אחרת! אם ההורים יבינו שיש בעיה, יפנו להדרכת הורים, יקבלו כלים, יהיה ניתן לשנות כל המאזן בבית ובמסגרות הלימוד.

נערות ונערים שסבלו מ"פינוק" מגיעים לצבא, למסגרת עם חוקים נוקשים, ואחרי מספר חודשים משתחררים בשל חוסר התאמה למסגרת.

אדלר חידש בכך שציין שיש דמיון בין ילדים מפונקים לבין ילדים מוזנחים - ילד מפונק הוא ילד מוזנח רגשית, שאיננו מכיר את עצמו, ואת תחושת המסוגלות שלו. שני סוגי החינוך האלו גורמים לילדים להגיע לאותו מקום.

אם כן, תנו לילדים שלכם לכעוס, לחוות תסכול, ללמוד לדחות סיפוקים, לחוש שבחיים יש רגעים שבו יהיו מרוצים, אך קיימים רגעים שלא - וזה בסדר. שתפו אותם במשימות החיים בבית, הראו להם את התרומה שלכם לאחרים.

כשהילדים מבקשים סיוע בעימות עם מורה או עם חברים, הקשיבו להם הביעו תמיכה וקבלה ואז שאלו: "מה אתה חושב שכדאי לך לעשות?". העבירו את האחריות למציאת פתרונות אליהם. עלינו לזכור שתפקידנו המרכזי כהורים הוא להכין את הילדים לחיים ולא לגרום להם ל"אושר" תמידי.

נירה גבאי – יועצת חינוכית M.A.

פסיכותרפיה ממכון אדלר

הנחיית הורים טיפול זוגי ומנחה למיניות בריאה

Niraga1123@gmail.com

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?