דלג לתוכן העמוד
יום שלישי, 16 ביולי 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

הורים וילדים איך לבנות דימוי עצמי חיובי אצל ילדינו?

על מנת שהילד יחוש שייכות למשפחה, עליו לתרום ולסייע באופן תואם גיל. הילד שהוריו חסים עליו, יגדל כמו ציפור שלא התפתחה אצלה היכולת לעוף. ילדים כאלה, יהיו תלותיים, מפונקים וחרדים. או במילים אחרות - לא מוכנים לחיים

(כל השמות במאמר בדויים)

מזה כשנה אני מטפלת בנטע בטיפול פרטני. נטע, 32, נמצאת בחודשים הראשונים להריונה ובקרוב היא עתידה להיות אם לראשונה. במפגש האחרון אמרה לי נטע כך: "אני זוכרת כשהייתי בת ארבע עשרה, אמרתי לחברות שלי שכשאביא ילדים אלך לייעוץ, איך לגרום שיהיה להם דימוי עצמי גבוה, עכשיו אני כאן רוצה לקבל כלים". אמרתי לנטע שהמחשבה על הנושא בשלב כה מוקדם, מאד אחראית, וכנראה לא סתם היא עלתה כבר בגיל ארבע עשרה, כי הנושא הזה מאד העסיק אותך. נטע השיבה:"הייתי יושבת בכיתה, יודעת את התשובות לשאלות ששאלה המורה ולא מעיזה לפצות פה, שילמתי מחירים כבדים משום שהיה לי דימוי עצמי נמוך, לדעתי זה אחד הדברים היותר חשובים בחיים, אני לא רוצה להעביר את זה לדור הבא". התפעלתי מדבריה ודיברנו ארוכות על החוויות הקשות שצברה בילדותה.

איך באמת גורמים לדימוי עצמי חיובי אצל ילדינו?

אכן נטע צודקת. דימוי עצמי חיובי לילדינו היא אחת מהמשימות החשובות שלנו כהורים. מחקרים מראים שילד שמסתובב בעולם עם דימוי עצמי חיובי, מרגיש תחושות טובות על עצמו, יהיה יותר מאושר, וימצה את הפוטנציאל האישי והחברתי שלו. אנשים שגדלו בסביבה שהייתה בה ביקורת, יהיו פחות בטוחים בעצמם, כי הופנמה בתוכם התחושה שהם לא בסדר.

הורים רבים חשים שאם לא יאמרו לילדיהם מה הם לא עשו בסדר, הילדים לא יידעו וכי הביקורת תסייע להם ללמוד. אז זהו, שהדרך הרצויה ללמד את ילדינו על מותר ואסור, רצוי ואינו רצוי, היא שונה לגמרי.

ניקח לדוגמא תלמיד בכיתה ג' שהגיע הביתה עם מבחן שקיבל בו 60. התגובה שלנו תהיה מאד חשובה להרגשה שלו. כדאי לזכור שהילד מגיע עם תחושת ערך נמוכה בגלל הציון הנמוך. אם נאמר לו: "ידעתי, לא למדת ולכן זה מה שקיבלת", הילד ירגיש שהוא לא בסדר, יחוש מושפל ותחושת הערך שלו תרד עוד. אבל קיימת גם אפשרות אחרת, למשל אם נאמר לו: "אני שמחה ששיתפת אותי, זה אומר שאתה יודע 60% מהחומר, אני סומכת עליך ויודעת שתשתפר בהמשך". התגובה השנייה תגרום לילד לכוחות ואמונה ביכולותיו, כך גם המוטיבציה שלו להצליח תתחזק.

 

אהוב, נחוץ, יכול

 

ישנן שלוש דרכים בתאוריה של אדלר, שכדאי שנשתמש בהן נכנה אותן בראשי תיבות אנ"י - אהוב, נחוץ, יכול.

אהוב: הילדים שלנו צריכים להרגיש אהובים, בעניין זה, בחברה שלנו לא קיימת בדרך כלל בעיה, רוב המשפחות מעניקות חום ואהבה בלי די.

נחוץ: הילד יחוש שהימצאותו בבית עושה את ההבדל. הוא נחוץ בעצם היותו ובסיוע שהוא נותן כחלק מהמשפחה. זהו נושא שהחברה הישראלית פחות טובה בו.

על מנת שהילד יחוש שייכות למשפחה, עליו להיות חלק ממנה, לתרום ולסייע באופן תואם גיל, למשל בגיל שלוש הילדים יכולים לסייע בעריכת השולחן, בהתייעצות מה נאכל היום לארוחת ערב? בסיוע באיסוף המשחקים ובתליית כביסה. כל סיוע שלהם יזכה לעידוד: "כל כך עזר לי שקיפלת את הגרביים, ממש תודה". החוויה הטובה תעלה את תחושת הערך העצמי ותגרום להם לרצות ולהמשיך בכך.

במשפחות שבהן הילדים לא לוקחים עדיין חלק בעבודות הבית, ניתן לקיים שיחה משפחתית ולשאול: "אנחנו במשפחה כולנו בסירה אחת, אבא ואני ממש זקוקים לעזרתכם, אילו תפקידים תוכלו לקחת על עצמכם?".

היום, בעידן שלנו אנו מאד עסוקים. לעיתים הסיוע של ילדים צעירים יכול לקחת זמן, לעכב, ומצריך אותנו להסברים והדרכה. ברוב המקרים, הם גם לא יעשו זאת טוב כמונו. אך אם נבין, שהטלת האחריות הזו עליהם מסייעת להבניית הדימוי העצמי שלהם, יהיה לנו רצון להקדיש את הזמן הנדרש.

יכול: מבחינתו של הילד, אופן ההתנהלות שהוא רואה בבית משקף לו את אופן ההתנהלות של העולם בחוץ. כלומר, אם במשפחה נסמוך עליו ונשדר שהוא מסוגל לעמוד במטלה, גם אם זה דורש מאמץ, הילד הצעיר יפנים זאת וירגיש שהוא יכול.

הורים רבים מרגישים בטעות שעליהם לתת לילדיהם ככל יכולתם, ואף לעשות בשבילם. על רקע התחושה כי הם לא זכו לתמיכה שלה היו זקוקים כילדים, הם רוצים לעשות הפוך. להם היה קשה בילדותם והם רוצים לחסוך את הקשיים מילדיהם. זהו מצב שבו ההורה לא מספק את טובת הילד אלא עסוק בעצמו. הילד שהוריו חסים עליו, יגדל כמו ציפור שלא התפתחה אצלה היכולת לעוף. כאשר הגוזל יוצא מהקן הוא עשוי ליפול אבל כך הוא מאמן את השרירים לתעופה. ילדים כאלה, יהיו תלותיים, מפונקים וחרדים. או במילים אחרות - לא מוכנים לחיים.

ועוד דבר חשוב לזכור: הצבת גבולות ברורים מעניקה ביטחון לילדים. נסו לדמיין שאתם נמצאים על גג בניין של 20 קומות, אין לגג גדרות, הוא פתוח וחשוף. אומרים לכם: קחו אופניים וסעו. במצב כזה יהיה לנו מאוד קשה לחוש חופשיים ולנסוע. אך אם הייתה גדר יכולנו לנוע בחופשיות. כך גם בהורות שלנו: ילד שלא יוצבו לו גבולות, יהיה בהכרח פחות בטוח בעצמו, יחוש שאין לו על מי לסמוך, את הגבול נציב באופן רגוע ומכיל.

 

ואסיים בשאלתו של משה:

"נירה יקרה, הבן שלנו עומרי בן שבע הוא ילד אמצעי במשפחה, הוא נולד פג ומאז ומתמיד היו אתו בעיות סביב אוכל, צריך להגיש לו את הארוחה בצורה שהוא אוהב, לעיתים להאכיל אותו, לא כל דבר הוא אוהב, אותנו זה מאד מתיש, אשמח לשמוע את דעתך".

תודה משה על פנייתך. אכן מאד לא קל להתנהל מול ילד שעושה בעיות סביב אוכל. אני יכולה לשער שמכיוון שעומרי נולד פג, הייתם עסוקים מאד במשקל שלו, הייתה דאגה רבה להישרדותו, מה שכבר לא קיים היום. עומרי הבין שסביב אוכל הוא מקבל המון תשומת לב: מגישים לו כפי שהוא רוצה, דואגים שיהיה האוכל המועדף עליו ואפילו מאכילים אותו כאילו אינו יכול לאכול בעצמו. הדרך לשינוי היא שיחה משותפת ובה נשתף את עומרי, ונסביר לו, שמכיוון שהוא כבר ילד גדול, אתם יותר לא תאכילו אותו, על השולחן בארוחות המשפחתיות יהיה מגוון של מאכלים והוא יוכל לבחור. מכאן, נדרשת מכם ההורים עקביות, להניח את הצלחת ולא לומר מילה. ברגע שלא יהיה עיסוק סביב אופן האכילה, לאט לאט, עומרי יפסיק עם הבקשות המיוחדות שלא יקבלו מענה. האמינו בכוחותיו, אימרו לו שאתם סומכים עליו. אשמח לשמוע בהמשך איך התקדמתם, בהצלחה, נירה.

נירה גבאי - יועצת חינוכית M.A.

פסיכותרפיה ממכון אדלר

מנחת הורים ומנחה למיניות בריאה

niraga1123@gmail.com

 

שאלות לנירה היועצת

היועצת החינוכית של "בקיצור" עונה על שאלות הקוראים: הורים, יש לכם שאלות בקשר לחינוך ילדיכם? בני נוער, אתם מחפשים מישהו להתייעץ איתו בנושא שמכביד עליכם?

אתם מוזמנים להפנות שאלות באמצעות המייל niraga1123@gmail.com

התשובה תתפרסם בשבועון "בקיצור" לפי שיקולי המערכת

 

 

 

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?