דלג לתוכן העמוד
יום ראשון, 15 בדצמבר 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

הורים וילדים איך להתכונן מראש לארוחת החג המשפחתית

הגיעה אלי להדרכת הורים שולמית, וסיפרה על הקשיים הגדולים שמתלווים לארוחת החג המשותפת, בערב ראש השנה, אצל חמותה.

שולמית נמצאת אצלי בשנה האחרונה במסגרת של הדרכת הורים. לזוג שני בנים, בגילאי ארבע ושלוש. האב, איש צבא קבע, לא היה שותף במפגשים איתי. לפי דבריה, המצב בבית נרגע בהרבה מובנים, ולאחרונה היא מגיעה לפגישות אקראיות כשמתעורר הצורך.

על החוויה של ארוחת ראש השנה היא סיפרה. "השנה ממש לא נהניתי בארוחת החג, כל הזמן דאגתי שהילדים יתנהגו יפה, שלא יעשו רעש, כל הזמן הייתי צריכה לסדר אחרי הבלגן שעשו, לנקות אחריהם, חזרתי הביתה מותשת".

אמרתי לשולמית שאני יכולה להבין את הרגשתה ואני משוכנעת שיש אימהות רבות שהרגישו כך בארוחת ערב החג. שולמית חייכה כשהבינה שמצבה איננו חריג.

ארוחות משפחתיות הן סביבה שבה ישנם זרמים רבים מתחת לפני השטח. אחד הזרמים הללו הוא התחושה שאנו, כתא משפחתי, נמצאים תחת עין ביקורתית. בוחנים אותנו, את התנהגות ילדינו, את המראה שלנו, התבשילים שהבאנו. לחלק מאיתנו יש תחושה כי לב הארוחה אינו בהנאה מהתקבצות קרובי המשפחה מסביב לשולחן אחד אלא כל העיניים נשואות לדבר אחד בלבד: ביקורת!

ברור כי תחושה כזו היא נקודת מוצא קשה להגיע איתה אל שולחן החג. אירועים משפחתיים גורמים לנו להתכוונן אליהם עם תדר מסוים. כאשר התדר שלנו אינו רגוע, לחוץ, ממוקד בחששות מ"מה יגידו" – אזי המתח שאנו משדרים יורגש על ידי הילדים.

הילדים שלנו חשים, במודע או שלא במודע, את המתח שלנו באוויר והם יגיבו לזה בהתאם. כלומר ילדים שמזהים תחושות מתח אצל ההורים, יהיו לרוב לא רגועים, ירעישו, יצעקו, לא יהיו ממושמעים, לא יאספו אחריהם את הצעצועים וכיו”ב. לכן, כדאי להורים לעשות עבודה עצמית, כדי להיות שלמים עם עצמם ולהגיע לשולחן החג רגועים יותר, וכך להבטיח שגם ילדיהם יהיו רגועים.

מה רצוי לעשות?

כמה ימים לפני החג כדאי לערוך עם הילדים שיחה ותיאום ציפיות, לשאול מה הם אוהבים בארוחות החג אצל סבתא? מה פחות נעים להם? איך ניתן לסייע להם כדי שלכולם יהיה נעים?

לפני ארוחת החג כדאי שהילדים הצעירים שלנו יאכלו ארוחת ערב בבית, כך הם יגיעו לבית הסבתא רגועים יותר, וגם אנחנו לא נהיה מוטרדים אם אכלו או לא.

בנוסף כדאי לצייד את הילדים במשחקים שונים, וברגע שאיבדו את הסבלנות לשבת סביב השולחן, הם יוכלו לפנות לשולחן אחר וליהנות ממשחק משותף, רצוי כזה שבו יכולים להשתתף גם בני הדודים.

כדאי לזכור שילדים בריאים בנפשם, הם ילדים שמחים ופעילים ולא חיילים כנועים המצייתים ל"מפקדיהם" המבוגרים. ההכנות לערב והחגיגיות שבאוויר מרגשות אותם והם פועלים בהתאם.

עלינו לזכור שהמסר החשוב ביותר הוא: "אנו סומכים עליכם שתשתפו פעולה, וכשיהיה לכם קשה לשבת, תפנו אלינו ונסייע לכם למצוא משחק מעניין". זה בניגוד לאמירות מקטינות כגון: "תמיד בארוחת החג אצל סבתא אני צריכה להתבייש בהתנהגות שלכם" או תלונה בסגנון "למה זה מגיע לי?". אמירה שמתחילה במילה: "תמיד...”, לא מאפשרת שינוי, כי התגובה של הילד לכך היא: אם כבר יודעים שאתנהג לא יפה, אז בשביל מה לי להתאמץ?

לסיכום, כשמעבירים לילדים, בזמן ובאופן רגוע, מסר אופטימי וחיובי, כך הם ינהגו, ולהיפך. אני בטוחה שעם השינוי במסרים ועם השינוי במצב הרגשי שאתו מגיעים ההורים לשולחן החג יגיע עמו גם שינוי בהתנהגות הילדים.

 

שאלתה של איריס:

נירה שלום, אני ובן זוגי נמצאים בהליכי גירושין, בשבוע האחרון הוא כבר לא גר בבית. יש לנו שלושה ילדים, בגילאים: שנתיים, שש, ושמונה. אני לגמרי שלמה עם הגירושין, לאחרונה אני רואה ששני הילדים הגדולים ממש פוגעים בי, אומרים לי אמירות קשות, כמו: "אני לא אוהב אותך", "אני אשמח שיהיה לך רע". אני ממש נעלבת מהאמירות שלהם, השקעתי בהם את חיי ואני לא מבינה למה זה מגיע לי ? איך את מציעה לי להגיב לכך?

 

איריס שלום!

תודה ששיתפת אותי בהרגשתך המאוד לא קלה. אכן ילדינו יכולים לעיתים לומר לנו דברים מאוד פוגעניים, חשוב שאנו המבוגרים, נבין מדבריהם מה עומד מאחורי האמירות האלו.

כמו שאת עוברת תקופה לא קלה, גם ילדייך חשים באווירה המשפחתית חוסר יציבות. את בטוחה בהחלטה להתגרש, הם מאוד לא בטוחים.

כשילד פוגע בהוריו, לי זה אומר שהוא רוצה לומר לנו משהו, אבל הוא לא יודע איך לבטא זאת. לכן מאוד חשוב לשוחח איתם על הרגשות שלהם.

ילדייך עשויים להיות חרדים מהאפשרות שכמו שנפרדת מאבא, כך תעזבי גם אותם, לכן חשוב לחזור ולומר להם: "אבא ואני כבר לא מסתדרים ביחד, לכן אנחנו נפרדים, אבל אנחנו מאוד אוהבים אתכם, תמיד נמשיך להיות ההורים שלכם, נדאג לכם ונשמור עליכם". האמירה הזאת עשויה מאוד להרגיע אותם.

יתכן שהם דואגים לאביהם, הם לא יודעים היכן הוא גר, איך הוא מסתדר. בשיחה ניתן להסביר להם מה קורה עכשיו עם אבא, ואולי אפילו לקחת אותם לביקור במקום שבו הוא גר, להראות להם שאין סיבה לדאוג לו.

כשילד פוגע בנו זה מפני שהוא פגוע, הוא נמצא במצוקה, אם ניעלב ממנו - לא נוכל לסייע לו. אם נבין מה עומד מאחורי האמירות האלו, נוכל להרגיע ולהיות אתו במקום הכואב.

שתפי אותם שכל המשפחה עוברת תקופה לא קלה, אבל סיימי את דברייך באמירה אופטימית: "אני בטוחה שאנחנו כמשפחה מאוד חזקים, נתמוך אחד בשני ונעבור את זה ביחד, אני פה אשמח שתשתפו אותי בכל מחשבה שעוברת לכם בראש". אמירות כאלה מאוד מרגיעות. בהצלחה!

נירה גבאי –יועצת חינוכית M.A.

פסיכותרפיה ממכון אדלר

הנחיית הורים, טיפול זוגי, מנחה למיניות בריאה,

לשאלות : Niraga1123@gmail.com

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?