דלג לתוכן העמוד
יום חמישי, 27 ביוני 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

הורים וילדים: איך מתמודדים עם יציאה מהארון ?

מה עובר על בני נוער העסוקים בבדיקת זהותם המינית וכיצד אנחנו, ההורים, יכולים להיות שם בשבילם

נירה גבאי

 

(כל השמות במאמר בדויים)

ביציאה מסדנא בנושא: "מיניות בריאה" שהעברתי בתיכון במרכז הארץ, ניגש אלי סהר, נער בכיתה י', ושאל אם ניתן לשוחח איתי בארבע עיניים? הוא היה נבוך וראיתי בשפת הגוף שלו את הקושי לדבר על מה שמטריד אותו. מצאנו לנו פינה שקטה בחדר היועצת.

שאלתי את סהר: "מה מטריד אותך?"

סהר: "החל מגיל חמש אני מרגיש שונה, מעולם לא שיתפתי אף אחד ברגשות האלו. אני מוטרד. ככל שאני מתבגר אני חושש שאני הומו, אני יודע שאם כן, זה יכול למוטט את אבא שלי, אימא שלי יכולה להבין, אבל הוא, יחרב עליו עולמו".

"נשמע שאתה לבד בתחושות האלו ומאוד מבולבל", אמרתי.

"כן, גם את החברים אני חושש לשתף, אני בטוח שילעגו לי", התוודה בפני הנער.

"להחזיק לבד סוד זה מאד לא פשוט", אמרתי לו, "הסוד מקבל ממדים ענקיים בתוכנו. לעיתים לאחר השיתוף חשים הקלה, ורואים שהשד לא כל כך נורא. יש אנשים שמבינים בגיל צעיר שהזהות המינית שלהם שונה, אחרים מתלבטים וידעו בברור רק בבגרותם. אתה רוצה לשתף את היועצת של בית הספר?”, הצעתי.

סהר הניד בראשו לשלילה בהבעה עגמומית.

בעקבות השיחה החלטתי ללוות את סהר בטיפול פרטני, כדי שיוכל לקבל את עצמו עם השונות שלו. מאוחר יותר עבדנו על הדרך לשתף את הוריו והחששות שלו מכך. בעקבות המצוקה שלו יזמתי פגישה משותפת עם הוריו. הם עברו תהליך לא פשוט אך בסופו הבינו והחליטו לסייע. סהר והמצוקה שהביע במפגש הראשון הולכים איתי עד היום.

בחרתי לשתף אתכם בסיפור של סהר לרגל חודש הגאווה שחל כעת. הורים למתבגרים יודעים שגיל ההתבגרות היא תקופה לא קלה, שבה המתבגר מחפש מי הוא, אם התפתחותו תקינה, מורד בהורים כדי למצוא את עצמאותו ולעיתים בועט במוסכמות החברתיות. כאשר הילד שלך עובר תהליך של חיפוש עצמי מורכב יותר, שבה הוא מתחבט בזהותו המינית ובסופו של דבר מחליט לצאת מהארון, אזי תקופת ההתבגרות הופכת מורכבת ומסובכת אף יותר.

בני נוער רבים ימצאו עצמם מתלבטים בשאלת זהותם המינית, מחקרים מראים שכ 15% מכלל האוכלוסיה בעולם משתייכים לקהילה הלהטב"ית (הומואים, לסביות, טרנסג'נדרים, ביסקסואלים).

רוב החוקרים מדברים כיום על כך שמדובר בנטייה מולדת. לעיתים יהיו באותה משפחה מספר אנשים בעלי אותה זהות מינית, כיוון שמדובר בעניין גנטי. כלומר אין כאן מקום של בחירה, כמו שנאמר במשנה: "חביב אדם שנולד בצלם" (משנה אבות ג' י"ד).

כולנו נולדנו בצלם אלוהים ולכן כולנו שווים וראויים לתחושת של שייכות וקבלה על ידי המשפחה הקרובה בפרט ועל ידי החברה בכלל. ברגע שמבינים, כי הזהות המינית אינה תוצאה של “אופנה”, אלא היא מוכתבת על ידי הגנטיקה, בדיוק כמו צבע העיניים או צבע השיער, מתחדד הצורך שלנו ההורים ושל המעגל החברתי לתמוך ולסייע לאותם בני נוער שנמצאים בארון.

הורים רבים נמצאים במצב שהם מקבלים את ילדיהם באופן מיטבי לאחר חשיפת הסוד בפניהם. הורים אחרים זקוקים לזמן, להנחייה, לסימני דרך, על מנת להשלים עם הבשורה. כל ההורים יחוו בהתחלה רגשות של צער, דאגה ואפילו אבל. רמת התקשורת במשפחה תשפיע על כך, ויהיו מקרים שיש צורך בסיוע מקצועי, שם ניתן יהיה לשתף בחששות, לקבל עזרה והדרכה, הורים רבים עסוקים בשאלות: מה יהיה בעתיד? כיצד ימצא בן או בת זוג? האם יהיו לי נכדים ממנו?

יש לזכור כי אנשי הקהילה הלהט"בית לא נהנים עדיין מזכויות מלאות. זה אומנם השתפר במידה ניכרת ממה שהיה מקובל בעבר הלא רחוק, וכיום יש יותר קבלה ופתיחות בחברה הכללית ונכונות לאפשר ללהט”בים לנהל חיים נורמליים ככל הניתן, בלי שנכנסים לעצם זהותם המינית.

שאלתה של שרון:

נירה שלום! אני אמא לילדה בת עשר, ולילד בן חמש. אנחנו עומדים לפני החופש הגדול ותמיד מאד קשה לי איתם בחופשות, כי אני מרגישה שאני צריכה למצוא להם תעסוקה כל הזמן וזה ממש מתיש. איך אוכל לעבור את החופשה בשלום?

שרון יקרה, אכן מדובר בחופשה ארוכה ולרוב ההורים זה לא קל. אני מאד מבינה את הדאגה שלך ובטוחה שהורים רבים מזדהים עם שאלתך. אנו כהורים חשים שכל האחריות על מה שהילדים שלנו חווים מוטלת עלינו, לעיתים מתוך האחריות הזאת אנחנו בטעות פוגעים בילדים. ילדים הם מאוד יצירתיים. כשילד חוזר מהקייטנה ואומר: "אימא משעמם לי!", הציפייה שלו היא שאימא תהווה צוות הווי ובידור ותמצא לו תעסוקה. ברגע שהאם תכיל את המצוקה שלו ותאמר :"חמודי אני ממש מבינה שקשה לך, אבל אני סומכת עליך ובטוחה שתמצא מה לעשות", האחריות עוברת אל הילד. אין לך מושג כמה יצירתיות תצא מפה! אפילו לתינוקות, מומלץ שאט-אט יתרגלו להיות עם עצמם וירדימו את עצמם ללא תלות באחר. הילד מתרגל לבלות זמן עם עצמו, להיות יצירתי, לשתף את אחיו, להפעיל את עולם הדמיון. הוא לא נעשה חרד כשהוא לבד, והוא רק מרוויח מזה. כמובן שמידי פעם נעשה דברים ביחד כמשפחה, רצוי לאחר שיתוף והתייעצות עימם, אך לא תמיד. מקווה שתורידי מעצמך את האחריות המוחלטת להעסיק אותם בחופשה וכולם ירוויחו מכך.

שתהיה לכם חופשה מהנה.

נירה גבאי –יועצת חינוכית M.A.

פסיכותרפיה ממכון אדלר

הנחיית הורים ומנחה למיניות בריאה

לשאלות : Niraga1123@gmail.com

נייד : 0507936681

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?