דלג לתוכן העמוד
יום רביעי, 25 בנובמבר 2020
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

הורים וילדים אלימות בין הורים והשפעתה על הילדים

מחקרים מלמדים כי חשיפה לאלימות בין הורים מזיקה ופוגענית גם עבור הילדים, בדיוק כמו אלימות ישירה המופנית אליהם

                                             

                                              אילוסטרציה

בשנים האחרונות מתרבים הדיווחים אודות אירועי אלימות במשפחה. באמצעי התקשורת מדווחים כי 19 נשים נרצחו בידי בני זוגן מתחילת השנה, ושנגיף הקורונה הפך בתים מסויימים לכלא עבור הנשים ולעתים גם עבור הילדים, כלא שבו שולט סוהר בדמות האב.

לרוב, המידע שמובא בתקשורת עוסק בגבר שרצח את אשתו או באב שהתעלל מינית בילדיו. הידיעה היבשה אינה מספרת את הרקע למעשה, את ציר ההתפתחות המעוות והחולני של היחסים בין בני הזוג, ציר שלאורכו ניצנצו אורות אזהרה אדומים. לרוב, הדיווחים האלה מזעזעים אותנו וגורמים לנו להתמקד באלימות שהגיעה לקיצוניות, אך בכך אנו מתרחקים מעיסוק באלימות השכיחה הרבה יותר, אלימות "תת קרקעית", שהיא מנת חלקן של משפחות רבות מאוד בישראל.

המושג 'אלימות במשפחה' כולל בתוכו לא רק אלימות פיזית הבאה לידי ביטוי בסימני גוף כחולים או בנפנוף בכלי מאיים, אלא כוללת בתוכה גם אלימות רגשית ומילולית. למשל, כשבן הזוג מקטין את בת הזוג באופן קבוע ומדגיש בפניה את חסרונותיה וחולשותיה, או כלכלית, כשאחד מבני הזוג שולט על מקורות ההכנסה ובן הזוג השני נמצא במצב שעליו לבקש אישור לכל הוצאה כספית ללא אישורו. מצב זה משפיע לא רק על בן הזוג המוחלש, שלרוב הן הנשים, אלא גם על הילדים, שנמצאים בסביבה וסופגים את האווירה המשפחתית הרעילה והקשה.

 

מחזות השפלה

 

שולמית (שם בדוי), היא חיילת משוחררת שהגיעה לטיפול ושיתפה אותי בחוויות הילדות הקשות שלה. במהלך שנות ההתבגרות שלה היא עשתה מאמצים אדירים כדי לשמור על השקט והרגיעה בבית. כשחבריה היו יוצאים לבלות, היא נשארה בבית כדי לסייע לאמה, מסדרת, מנקה, מבשלת, דואגת לאחיה הקטנים, מתוך משאלה שכשאביה ישוב מעבודתו, הוא יחווה בית מסודר ונקי, ואז לא יחזרו המחזות של השפלה, צעקות ומריבות כלפי אימא.

שולמית תיארה תקופת התבגרות שבה יש לה חוסר פניות גמורה לעצמה, לגילויי הגוף, לשינויים שחלו בו ולרצון לפעול במעגלים חברתיים. כמובן, שמאמציה הרבים לא גרמו להפחתת אווירת האלימות בבית. "מספיק שהמרק שהוגש לו היה קר לטעמו והוא היה צורח זורק חפצים ומשתולל", היא מספרת.

 

אווירה רעילה

 

ילדים ומתבגרים הגדלים בצל הערות מביכות, השפלה, התנשאות וביקורת כלפי האם, לצד זריקת חפצים, הטחת דלתות, צעקות וקללות, חיים בבית שיש בו אלימות, גם אם אינם רואים או שומעים אותה באופן ישיר. האווירה האלימה משפיעה עליהם ומזיקה להם הן בהווה והן להתפתחותם בעתיד. כפי שמציינת ד"ר דניאלה שבאר-שפירא, מחקרים מוכיחים כי ההשפעה של אווירה כזו על הילדים נמשכת לאורך זמן רב.

מכיוון שהאלימות היא לא פיזית, מתקשים הגברים או הנשים לזהות את עצמם כאלימים/ות ולקחת אחריות על ההשלכות הפוגעניות של התנהגותם. גם לצד הנפגע, שהוא לרוב נשים הסופגות התנהגות אלימה כזו, קשה להגדירה כאלימות.

אנו עדים לנשים רבות שלא זיהו בזמן את הנורות האדומות בקשר הזוגי. הדוגמא המפורסמת ביותר היא האירוע המזעזע שבו נרצחה מיכל סלה ז"ל, עובדת סוציאלית בהכשרתה, בידי בן זוגה שהתרחש לפני שנה במוצא.

נשים נטו לפרש לחיוב קנאה חולנית של בן הזוג ותרגמו אותה לאהבה מחמיאה כשהן מדחיקות את הסכנה שבמצב, נטו להאמין להבטחות החוזרות ונשנות לשינוי במצב, והתעלמו מההשפעה המצטברת של ההתנהגות האלימה כלפיהן.

נשים החיות תחת שליטה וביקורתיות חשות כי הן הולכות ומתערערות, נחלשות ומאבדות את זהותן וביטחונן העצמי לאט לאט. הדבר הנכון לעשות הוא לזהות את המצב כבר בראשית ההשפלה או האלימות הכלכלית או הפיזית ולא לחכות מתוך ציפייה שהדברים יסתדרו מעצמם. לבקש סיוע, למשל לפנות למעון של ויצ"ו לנשים מוכות שם תקבל האישה סיוע, טיפול רגשי, עד שתעמוד על הרגליים ותוכל לפרנס את עצמה ואת ילדיה, ובכך להציל את עצמה ואותם מהאווירה הרעילה שבה חיו עד כה.

 

השפעה לאורך זמן

 

מתבגרים זקוקים מאוד לתחושה של יציבות וקביעות, משום שחלים בגופם וברגשותיהם שינויים רבים.
הם רוצים לבדוק אפשרויות, להעמיק את היכרותם עם עצמם, להתנסות בחוויות, חברים, לבוש ובילוי שונים ולהתרחק מההורים מבחינה פסיכולוגית. כמו כן, הם מתחילים לגלות את גופם ומיניותם ומתנסים בקשרים זוגיים.

גיל ההתבגרות משמעותי ובסיסי להתפתחות בהמשך החיים. במשפחות בהן קיימים דפוסי התנהגות אלימים בין ההורים, צריכים המתבגרים ללמוד על עצמם ולבסס את זהותם תחת המשא הכבד של האווירה הקשה. החיים במתח ובחוויית ההשפלה, הביקורת, הצעקות והאיומים, אינם מאפשרים להם להיות פנויים לתהליך ההתבגרות הפנימי והעמוק. כמו במקרה של שולמית, האלימות בבית משפיעה על הדימוי העצמי של המתבגר, ומעצימה את תחושות החרדה, הדיכאון, האלימות, חוסר הריכוז, והיכולת לסמוך על האנשים סביבם ולקיים קשר זוגי בריא.

התוצאות של חיים בבית שיש בו אלימות באות לידי ביטוי ברור יותר כאשר בודקים את הקשר של מתבגרים להתנסויות ראשוניות בקשרים זוגיים. מחקרים מצאו כי כ-50% מהמתבגרים החיים בצל האלימות, נמצאים בעצמם במערכת יחסים אלימה וכי כ-20% מהם מדווחים, כבר בגיל ההתבגרות, כי קיימו יחסי מין תחת לחץ פיזי או פסיכולוגי בניגוד לרצונם.

 

פגיעה מקיפה

 

הורים המכים את ילדיהם, מתעללים בהם רגשית או מזניחים אותם, מזוהים על ידי הסביבה ועל ידי הילדים עצמם כהורים אלימים. לעומת זאת, קיימת נטייה לראות הורים המצויים במערכת יחסים אלימה כמי שפוגעים זה בזו אך לא בילדים. לגישה זו אין על מה להסתמך. חשוב לזכור: המחקרים מלמדים כי חשיפה לאלימות בין הורים מזיקה ופוגענית גם עבור הילדים, בדיוק כמו אלימות ישירה המופנית אליהם, ואף עלולה להיות קשה ומזיקה עוד יותר.

עלינו, ההורים, החברים, המחנכים ואנשי המקצוע, להיות מודעים לעזרה הנדרשת למשפחות שבהן יש אווירה אלימה וגם לעזרה נדרשת להורה האלים, שלא מכיר דרך התנהלות אחרת. הניסיון המצטבר מצביע כי הורה אלים שישתף פעולה עם טיפול רגשי ומקצועי יצליח לרוב להיפרד מהדפוסים האלימים (שמקורם בדימוי עצמי נמוך הדואג להקטין את בת הזוג מתוך פחד שתיפרד ממנו) ויוכל להפוך לבן זוג ולהורה מיטיב.

נירה גבאי - יועצת חינוכית M.A.

טיפול במתבגרים פסיכותרפיה ממכון אדלר, טיפול זוגי

הנחיית הורים ומנחה למיניות בריאה

לשאלות : Niraga1123@gmail.com

 

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?