דלג לתוכן העמוד
יום שבת, 19 ביוני 2021
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

הורים וילדים האם אני לוקה בתסמונת המתחזה?

יש מי שנוטים לבטל בקלות מחמאות והישגים אישיים ומנסים לצמצם נוכחות במרחב כדי לא להאפיל על אחרים. מתברר שלמעלה מ-70% (!) מהאוכלוסייה חוו את תחושת ההתחזות לפחות בשלב כלשהו בחייהם

גיל (שם בדוי), בן 38, נשוי+2, עובר טיפול רגשי מזה כעשרה חודשים. לאחרונה החל לדבר על התחושה שלו במקום העבודה, בחברת הייטק, ושיתף אותי בחשש העמוק שלו מפני הרגע שבו הממונים עליו יגלו שהוא מתחזה.

"מתחזה למה?”, שאלתי,

"לא יודע", השיב, "שיגלו שאני לא יודע לבצע את מה שאני מציג שאני יודע ובעקבות זאת יפטרו אותי".

תחושתו של גיל מייצגת תחושות נפוצות אצל אנשים רבים, שמסתובבים עם החשש שעוד מעט "יעלו עליהם", ויגלו את "האמת עליהם", שהיא שונה מהאופן שבו הם מציגים את עצמם.

תחושות משותפות כגון: "אני לא ראוי/ה להצלחה שלי”, "זה הכול מזל”, "בקרוב יגלו שאני לא יודע/ת כלום ויעיפו אותי מהלימודים", אתם הקוראים, עדיין לא נתקלתם בה אז לידיעתכם, בקליניקה שלי היא מופיעה לא מעט. מתברר שלמעלה מ-70% (!) מהאוכלוסייה חוו את תחושת ההתחזות לפחות בשלב כלשהו בחייהם.

 

פיצוי או הימנעות

 

תסמונת המתחזה מתארת מצב בו אנשים לא מסוגלים להפנים ולעכל את ההישגים והיכולות שלהם. עבור ה"מתחזים”, ההישגים הם פשוט תוצאה של מזל, קסם אישי, מירמה, תזמון, אולי פרוטקציה. על כישורים או יכולות, אין מה לדבר.

אם ירעיפו עליהם מחמאות, מיד ישוגר חזרה מטח של "מי? אני? מה פתאום!”, "שטויות, זה בקטנה", "זה הקולגה שלי עשתה". רק כדי לסבר את האוזן, כל זה קורה תוך כדי שהם מתקבלים למוסדות הלימוד הנחשקים, מקבלים העלאות בשכר, תחומי אחריות נרחבים וכיו"ב איתותי הצלחה.

היחס לביקורות שונה לחלוטין. אלה דווקא מתקבלות ברצינות תהומית, נופלות על קרקע בשלה של חוסר ביטחון עצמי, נותרות למשך זמן רב (לעתים גם לעד), צורבות את הנפש ונחרטות על דגלם הפנימי של המתחזים כהוכחה לכך שהנה, עוד רגע, הפחד הכי גדול שלהם מתממש - הם ייחשפו. עכשיו כולם ידעו, שהכול הייתה תרמית אחת גדולה!

ה"מתחזה המצוי" מצטייד באסטרטגיות התנהגותיות בסגנון של פיצוי יתר או הימנעות. מנגנון של פיצוי יתר יכול לשרטט את המעגל המרושע הזה: ה"מתחזים" יעבדו קשה יותר מהמקובל (הם הרי חוששים להיחשף), הם משקיעים יותר מאחרים, "מוכיחים לעצמם" שהצליחו, אבל אז הם טוענים כלפי עצמם שההצלחה היא תוצאה של השקעה מוגזמת, ולכן היא לא נחשבת. מנגנון של הימנעות מייצר מצב שבו למרות הצלחותיהם ה”מתחזים” נמנעים מלגשת למשימה קשה, חוששים לקחת על עצמם אחריות וזאת שוב מחשש ל”היחשף”.

איך מתמודדים עם תופעת ה"התחזות”?

 

שלב ראשון - לצאת מהארון

 

אחת הבעיות של "תסמונת המתחזה" היא הבושה שהתופעה מייצרת אצל ה”מתחזים”. הם סובלים ממנה בשקט ובבדידות, ולשם כך יש כלי חינמי, נגיש וממש פשוט - שיחה. חוקרת בשם האצ׳ינס גילתה במחקריה שתמיכה רגשית, הומור והתוודות נוסח: "גם אני סובל מתסמונת המתחזה", מאפשרים לאחרים לענות, "גם לי היה את זה בעבר...". כך, משיתוף אחרים בחוויה שלכם תוכלו לגלות שאתם לא לבד. אפשר וזה מרתיע אתכם מאוד: "זה יהיה שגיאה קשה להודות שכך אני מרגיש, זה יחשוף את כל ה"רמאות" שלי". תתפלאו, אך מסתבר שהגילוי וחשיפה של הפחד מהווים דרך טובה ויעילה להתגבר על התחושה הקשה. ברגע שאנו מודים בתחושה אישית שמפריעה לנו רוב הסיכויים שנגלה רבים אחרים שיודו כי גם הם חווים תחושות דומות.

 

שלב שני - להרשות לעצמנו להיכשל

 

אף אחד לא אוהב להיכשל. אבל בעוד שחלקנו מכירים ברעיון שזה "בסדר" להיכשל, ה"מתחזים" מתקשים לקבל אפשרות כזו. לעתים קרובות הם יעבדו קשה מהנחוץ, והכול כדי לברוח מהבלתי נמנע – תחושת כישלון.

לאלה אנו מציעים להניח לרגע בצד את הרצון להוכיח את עצמם, ולהרשות לעצמם גם למעוד על הבמה, לחוות את ההתמודדות עם מבוכה, וכישלון וחוסר שלמות. מפני שאכן, אנחנו אנושיים וגם אם צברנו תארים נכבדים, והגענו למעמד רשמי מכובד, ואפילו למעמד של הנהגה ושל ניהול או הורות – עלינו להודות בגלוי שאף אחד לא מושלם.

בסופו של יום, מדובר בקבלה העצמית שלנו. אנו לא צריכים להיות מושלמים כדי להצדיק את ההצלחה שלנו. אנחנו זקוקים לאומץ כדי להבין שאיננו מושלמים.

 

שלב שלישי - מי מביט בי במראה?

 

במקום להמשיך ולתרץ את ההצלחה, נסו להתבונן פנימה ולשים לב לעבודה הקשה שלכם, להתמדה ולמאמץ. כן, זה מהפכני, אבל זה באמת בסדר להתגאות בעבודה הקשה שלכם. תספרו לקרובים, תכתבו ביומן, תצלמו זיכרונות, תאמנו את המוח שלכם להגיד - "היי, אתה רואה את זה?! אני עשיתי את זה כי אני יכול!".

 

שלב רביעי - די להשוואות

 

אחת הסיבות שבגללן מומחים משערים שהתופעה פוקדת בעיקר את האינטליגנטיים שבחבורה קשורה לדבר הבא: האינטליגנטים בדרך כלל אספו לעצמם עוד כמה חבר'ה אינטליגנטים להסתובב איתם, וכך הקריטריונים להשוואה לא בדיוק מייצגים את ה"קהל הרחב".

תופעת ה"התחזות" נפוצה במיוחד בתחומים מסוימים: אקדמיה, הייטק, בנקאות, שוק ההון ועוד. אלו תחומים שיש בהם נטייה חזקה להשוואה, נטייה לביקורת עצמית ו"גורואים" מקצועיים ומפורסמים שהסביבה המקצועית עוקבת אחריהם באדיקות ועוסקת בהשוואה אובססיבית אליהם. לא פלא שאימת "ההתחזות" התגלתה דווקא אצל גיל, שעובד בחברת הייטק שם האנשים נמדדים כל הזמן.

 

שלב חמישי - שינוי התנהגותי

 

גיל: "כשחברים שאלו אותי איך הולך, מצאתי את עצמי מגמד ומצנזר, מדגיש את הקשיים...היה לי קשה מאוד לשתף במה שעשוי להעיד על ההצלחה שלי".

יחד עם גיל בנינו תכנית פעולה (הכוללת גם התנהלות מלאכותית) שבה היה עליו להתאמן בלתפוס יותר מרחב, להסכים לעמוד במרכז הבמה, לענות בכנות כששואלים בכנות, ולהפסיק לגמד את מה שכבר נעשה ודי מדבר בעד עצמו.

 

שחרור אישי וחברתי

 

אט-אט החל גיל להבין שאין טעם בהלקאה העצמית, שהוא יכול להסתובב בעולם עם גב זקוף, ליהנות מפירות ההשקעה שלו ולשדר זאת לסובבים אותו.

יחד עם גיל עסקנו גם באימון לשאול שאלות שאיננו יודעים עליהם את התשובה, גם אם מדובר במהלך מביך. הנטייה של "המתחזים" היא להגיב בהסתרה באירוע שהם לא יודעים עליו את התשובה והאימון הוא להודות בגלוי שאינני מבין משהו, ללא התחבטויות, תחושת כישלון או המעטה בערך עצמי. עשו צעד אמיץ, שאלו שאלה ושחררו גם אחרים לעשות את אותו הדבר.

אנחנו מבטלים בקלות מחמאות שניתנות לנו, ומנסים לצמצם נוכחות במרחב כדי לא להאפיל על אחרים. "אין שום דבר טוב בצמצום האישיות שלנו כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון", טוענת ויליאמסון, "כאשר אנחנו נותנים לאור הפנימי שלנו לזרוח אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו“.

נירה גבאי – יועצת חינוכית M.A.

פסיכותרפיה ממכון אדלר

הנחיית הורים טיפול זוגי ומנחה למיניות בריאה

לשאלות : Niraga1123@gmail.com

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?