דלג לתוכן העמוד
יום רביעי, 13 בנובמבר 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

הורים וילדים הדרמה של רגשי הנחיתות אצל האדם ה"נוירוטי"

אנשים "נוירוטיים" נעים בין תחושת נחיתות עמוקה לבין הצורך להיות "עליונים" ולכן נמנעים מפעולה והתמודדות עם מצבים שבהם הם עלולים להיכשל

עדי, 38, רווקה, מתגוררת עם הוריה למרות שהקשר עימם לא טוב, ועובדת בעבודות מזדמנות. היא הגיעה אלי לטיפול כשהיא סובלת מאסטמה ושיתפה אותי שהיא מעוניינת בזוגיות. "אני יודעת שהגיל שלי מלחיץ ולא הייתי רוצה לפספס את האפשרות להיות אמא", היא סיפרה לי בתחילת הקשר בינינו.

במהלך המפגשים שלנו ראיתי לפני אדם שהקושי העיקרי שלו הוא בלהיות מחוייב. זה היה ניכר בהחלטה לגור עם הוריה (כך אין מחוייבות לשכר דירה) בהחלטה להימנע מיציבות במקום עבודה, שמונעת יכולת להתקדם ולהתפתח, וגם בעובדה שמעולם לא חוותה קשר זוגי שנמשך מעבר לשלוש פגישות. מחוייבות נדרשת גם בתהליך טיפולי, ומכיוון שזיהיתי את הקושי של עדי להתחייב הבנתי כי הטיפול יהיה מורכב.

במהלך חמשת החודשים שבהם אנחנו נפגשות, אט-אט אנחנו מפרקות יחד את האמונות שיש לה על העולם ועל עצמה. נוצר בנינו קשר טיפולי טוב והיא מתחילה לראות את הדברים מזווית אחרת. היא מתאמנת בלהתחייב לדברים, בהתחלה לדברים פעוטים אך בהמשך, שהבטחון העצמי שלה יתחזק, היא תוכל להתחייב ליותר.

 

רגשי נחיתות

 

הימנעות היא דרך יצירתית, אך לא כל כך מוצלחת, להתמודד עם החיים. בבסיסה עומד אדם בעל דימוי עצמי נמוך בעל ציפיות מאוד גבוהות.

אלפרד אדלר השתמש במונח: "נוירוזה", אך לא במובן שבו השתמש פרויד. אדלר התייחס לאנשים "נוירוטיים" כמו עדי וציין את המאפיינים שלהם: הם אינם מבינים מדוע לא קורים בחייהם הדברים שהם שואפים אליהם כגון קריירה, זוגיות, הורות, חברים וכיו”ב. האדם הבריא בנפשו, על פי אדלר, מאופיין בזה שהוא מוכן לפעולה, יש לו אומץ להסתכן בכישלון, יש לו שאיפה להתפתח והוא ממלא את שלושת משימות החיים: עבודה - זוגיות – חברה.

בבסיס התפיסה העצמית אנשים כמו עדי, עומדת תחושה קשה של רגשי נחיתות. אנשים בריאים, יודעים שהחיים מציבים להם אתגרים והם מתמודדים ומתגברים עליהם. אתגר והתמודדות זו תנועה בלתי פוסקת בחייהם של רוב האנשים. אדם שסובל מרגש נחיתות חי בתחושה שהוא פחות מאחרים. אמונות אלה מתפתחות לרוב עד גיל חמש, ומאותו רגע האדם סוחב עמו תחושות אלו עד לבגרותו. בתפיסה האדלריאנית, כל בני האדם שווים מעצם היותם, והמהלך הטיפולי מסייע להם להתגבר על תחושות הנחיתות הטבועות בהם מילדות.

 

חוסר רגישות לזולת

 

המרכיב השני הקיים אצל אנשים נוירוטיים הוא תחושה חברתית לא מפותחת מספיק, כלומר יש להם עיסוק רב בעצמם והם פחות מאומנים בראיית האחר וצרכיו. ככל שאדם בריא יותר בנפשו נראה אצלו אינטרס חברתי יותר מפותח. החל מגיל הגן, על ההורים להעביר לילדים את החשיבות של ראיית האחר והרגישות לתחושותיו. אדם שחש נחות ולא שייך, מרוכז בצורך שלו להעלות את הערך העצמי שלו ולכן לא פנוי ולא רגיש למה שמתרחש אצל הזולת. רובנו מבינים שתחושה טובה שלנו ושל הזולת הולכות ביחד. בזוגיות טובה כשלאחד מבני הזוג יש קושי, השני יהיה מודע לכך וירצה לסייע.

 

שאיפה לעליונות

 

המרכיב השלישי הוא שאיפה לעליונות, שעשויה להתפתח למימדים חולניים. האדם הנוירוטי נמצא במתח עצום בין תחושת נחיתות לבין הצורך בעליונות. לכאורה, היינו מצפים ממי שסובל מתחושת נחיתות לחתירה לשוויון ולאיזון, אך בפועל, מי שמרגיש נחות יחוש שעליו להיות יותר מאחרים, להיות הכי. המטרה של בעלי רגשי הנחיתות היא מוגזמת, ולרוב נראה אותם פועלים במסגרת של תנאים שמספקים להם את הצורך בתחושת ערך עצמי. רגשי נחיתות באים לידי ביטוי במוטו אישי בסגנון: "אני צריך להיות למעלה מהאחרים סביבי", או שאיפה להיות כמו אלוהים. תחושת עליונות יכולה לבוא לידי ביטוי בכל מיני אופנים, למשל: אדם שרוצה להוכיח לאחרים שהוא יודע הכול, או אדם שמציג את עצמו כאילו הוא סובל יותר מאחרים, או שהוא מוסרי יותר וכיו"ב. השאיפה היא לפסגה: זה להיות הכי למעלה או להיות כלום. שחור-לבן, אין אמצע. האיום הגדול ביותר הוא להיות סתם מישהו...

לאדם נוירוטי יש שאיפות גבוהות: אם לא התקבלתי לקורס טייס, אני לא שווה כלום. בדרך כלל המטרות שהוא מציב לעצמו לעמדה כה גבוהה לא יכולות להתגשם. אני כמטפלת ארצה להבין לאן הוא שואף? היכן צמחה השאיפה? מה המצבים שבהם המטופל חש ירידת בתחושת הערך העצמית?

 

הימנעות מהתמודדות

 

המרכיב הנוסף הוא: היתקלות במשימת חיים שמאיימת עליו. זו יכולה להיות משימה בעבודה, בשירות הצבאי או במסגרת המשפחתית. האדם הנוירוטי לא מאמין שיוכל לבצע את המשימה בהצטיינות, ברמה שאליה הוא שואף ולכן לא מוכן להשקיע את המאמץ הנדרש. רבים מהנוירוטיים הם אנשים מפונקים ופאסיביים. יש להם מחשבה שהדברים יקרו מעצמם. כמו בסיפור היפהפייה הנרדמת: היא מתעוררת והאביר המושלם נמצא לידה מבלי שהיה עליה להתאמץ. הנוירוטי חושש לנסות מכיוון שאז יתברר שהוא כאחד האדם, לא מושלם. אם זה יקרה הוא יצנח לתחושה של חוסר ערך עצמי.

הפתרון של הנוירוטיים להימלט מהתחושה שהם ככל האדם הוא ליצור מרחק בינם לבין המשימה. לדוגמא, מטופלת שלי סיימה את לימודי התאטרון ואמרה לי שהיא מתכוונת להיות שחקנית בתאטרון הגבוה בלונדון. היא לא מוכנה להיות שחקנית בתאטרון רגיל ולהתפתח. זאת לעומת בוגרי תאטרון שגם הם חולמים על הצלחה בינלאומית אך אומרים לעצמם: "אם זה לא יקרה עכשיו אני עדיין שווה, יש לי מקום בעולם, זה לוקח זמן".

חלק מהטיפול יהיה לסייע לה להבין שהציפיות שלה גבוהות מאוד ולא ריאליות, וגישה כזו מביאה אותה לפרישה מוחלטת ממשימות החיים, והימנעות מהתחרות השגרתית שרוב בני האדם נתונים בה.

 

שימוש בתירוץ

 

המרכיב האחרון הוא התירוץ או הסימפטום: פעמים יסבלו אנשים נוירוטיים מתופעות פיזיות ש"מונעות" מהם להגיע למקום שבו הם חושקים. לדוגמא: תלמיד שבבית יש ממנו ציפיות גבוהות או שהוא עצמו שואף לשלמות, סובל מחרדת בחינות המתבטאת בכאבי בטן או תופעה אחרת שלא מאפשרת התמודדות עם המבחן. אותו אדם משקר לעצמו ולסובבים אותו באופן לא מודע בסגנון של: "אם לא היו לי מיגרנות הייתי מגיע רחוק", וכך מחזיר לעצמו את תחושת הערך. בכך מתמצית הדרמה של הנוירוטיים: חיים של החמצה במקום התקדמות.

 

נירה גבאי –יועצת חינוכית M.A.

פסיכותרפיה ממכון אדלר

הנחיית הורים טיפול במתבגרים ובזוגות

לשאלות : Niraga1123@gmail.com

 


 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?