דלג לתוכן העמוד
יום חמישי, 21 בינואר 2021
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

הורים וילדים ההתמודדות עם המעבר לכיתה א'

אילוסטרציה

המעבר לכיתה א' טומן בחובו התרגשות עצומה, הן של הילדים והן של ההורים. זה נכון גם לגבי תלמידים שעברו דירה בקיץ ונכנסים לכיתה חדשה ולמסגרת לא מוכרת. עם זאת, המעבר מהמסגרת המגוננת של גן הילדים אל בית הספר הוא שינוי דרמטי במציאות חייהם של הילדים.

בבית הספר, הם יפגשו את ההיגיון של החיים החברתיים, בו הם יחוו על בשרם סיטואציות של תחרות ושל שיתוף פעולה, רגעי שעמום ותסכול ורגעים של קורת רוח וסיפוק, קודים של התנהגות בהפסקה מול כללי המשחק של שיעור בכיתה, אהבות ואכזבות, ולסיכום, כאן הם אמורים ללמוד את הקשר בין מעשיהם והתנהגותם לבין הישגיהם. במלים אחרות: המציאות הבית ספרית אמורה ללמד את חניכיה את משמעות המושג – קבלת אחריות על מעשים...

אנחנו ההורים רוצים לעזור לילדינו לעבור בשלום את החוויה הדרמטית של המעבר לבית הספר. איך נעשה את זה נכון?

 

תמיכה נכונה

 

כל התחלה מלווה ברגשות של שמחה, חששות, עצב התלבטויות וקשיים. נסו לדמיין את היום הראשון בו הגעתם למקום עבודה, למפגש עם קבוצה לא מוכרת, ההתרגשות גורמת לרובנו נדודי שינה בלילה שלפני.

התפקיד של ההורים הוא לתמוך במעבר שהילד חווה לצד ההבנה שמעברים הם חלק מן החיים. נכון יהיה להעביר לילד את המסר שהמעבר הוא אכן לא פשוט אבל אתם סומכים עליו ויודעים שהוא יכול להתגבר על הקשיים. נלווה את הילד שלנו ונשקיף עליו מהצד, נאמין בכוחות שלו להתנסות, לעיתים להיכשל ולנסות שוב.

מההורים נדרשת יכולת הכלה. נניח שהילד חוזר מבית הספר בימים הראשונים ואומר: "היה לי ממש קשה בהפסקה, אף אחד לא רצה לשחק איתי". התגובה הנפוצה היא שליבו של הההורה נקרע, והאם (או האב) מנסים למחות את זכר החוויה הקשה באמירה בסגנון: "אני בטוחה שאתה טועה, אין סיכוי שלא ירצו לשחק אתך, אתה ילד נפלא".

הכוונה היא לנחם את הילד, אך האמירה הזו מותירה אותו מבולבל והוא מרגיש שההורה לא מבין אותו. תגובה נכונה יותר תהיה: "זאת באמת הרגשה לא נעימה, ספר לי מה קרה". תגובה כזו תציג בפני הילד הורה המתמודד עם החוויה ולא מנסה להדחיק אותה, הורה שמחפש פתרון מעשי ולא מגיב בפניקה. ילד שמקבל תגובה כזו ירצה להמשיך ולספר להוריו גם על הקשיים שעוברים עליו, ולא רק על הדברים הטובים.

אילוסטרציה

מגרש אימונים

 

ההורה הנבון ייטיב לעשות אם יבחר להתמקד בכך שבית הספר מספק לילדו את מגרש האימונים לחיים. כשעולה קושי ניתן להתייעץ עם הילד ולומר :"מה יכול לעזור לך במצב הזה?". זכרו, שבמקרים רבים התשובות נמצאות אצלם.

מרגע הכניסה לבית הספר נוצר משולש: הורה – מורה - ילד. בדרך לצלוח את השנים במערכת החינוך כדאי שנשתף פעולה עם בית הספר, נהיה מעורבים אך לא מתערבים, לא נשמש פרקליט לילדינו כדי לסדר להם את העניינים.

לעיתים אני פוגשת הורים שמאד זועמים על בית הספר, וזה נובע מהשלכה של הקשר שהיה להם בעבר עם המסגרת הבית ספרית. כדאי שכל הורה, לפני שהוא מגיב על מצוקה של הילד בבית הספר, יעצור ויחשוב על כך שאולי התגובה כרוכה במצוקות שלו ולא של הילד. עצם המודעות לכך יכולה לסייע מאד.

המצב הטוב ביותר הוא כאשר המערכת המשפחתית והמערכת הבית ספרית מכבדות זו את זו ומאפשרות לכל אחד לתרום בתחומי האחריות שלו.

שיתוף פעולה אמיתי יתרחש כאשר המורים יבקשו מן ההורים: הקדישו את שעות אחה"צ והערב לשיחה עם הילדים ולפעילות משפחתית משותפת. תתעניינו במה קורה להם בביה”ס, הציעו עזרה בשיעורי הבית אך אל תכינו איתם שיעורים, אם ילדכם יגיע לא מוכן, או עם שגיאות, נאפשר לו בדרך של עידוד ללמוד מן השגיאות ולהפיק לקחים. כך אתם ההורים, תוכלו להישאר בעדו, אוהבים, תומכים ומעודדים ברגעי התסכול שלו ואנחנו נאפשר לו צמיחה בתנאים של כבוד ושל קבלת אחריות.

 

סדר יום ברור

 

ההכנה לכיתה א' מתבצעת מרגע שהילד נולד. האם הוא הפנים שיש אנשים נוספים בעולם מלבדו? האם לימדנו אותו לדחות סיפוקים? האם לימדנו אותו לשמוע לעיתים את המילה לא! ? האם הוא יודע להגיש עזרה לחבר? האם הוא התאמן בשיתוף פעולה עם אחרים? - כל הכישורים הללו שהענקתם לו בתקופת הילדות המוקדמת יסייעו לו להתמודד עם המעבר למסגרת החדשה. במידה שאתם מרגישים שלא הענקתם לו את הכישורים הללו, זכרו - אף פעם לא מאוחר מדי.

בשבוע האחרון של החופש הגדול רצוי שננהיג סדר יום שבו קמים והולכים לישון בשעה קבועה. ילד בן שש זקוק לעשר שעות שינה כדי שיוכל לתפקד, וכאשר יש לילד סדר יום ברור הוא מרגיש תחושה של ביטחון וודאות.

בימים שלפני פתיחת שנת הלימודים רצוי לשתף את הילד במעברים שהיו לנו: חוויות מהיום הראשון ללימודים, חוויות מהמעבר לחטיבת הביניים, הצטרפות לתנועת נוער ועוד. נשתף בחוויות הטובות והפחות טובות, בחרדות ובקשיים, לא הכול היה שם ורוד. האופן שבו נשתף את הילד בחוויות שלנו יהיה מודל לאופן שבו הוא ישתף אותנו.

אילוסטרציה

עידוד בטפטפת

 

בשבוע הראשון ללימודים, במידת האפשר, חשוב שאחד ההורים יקבל את הילד בצהריים, ישמע אותו, יעודד ויתמוך.

העידוד הטוב ביותר ניתן בהדרגה, כמו השקיה בטפטפת. בעוד שעידוד סתמי עשוי להזיק, העידוד ההדרגתי והנקודתי תומך בהעלאת הערך העצמי של הילד. לדוגמא: "התרגשתי לראות איך עזרת לחבר בשאלות בחשבון", בניגוד ל"אתה ילד נפלא, מדהים ומהמם". חשוב לדעת שאמירות סתמיות שאינן נתמכות במציאות זוכות גם אצל הילדים לחשדנות ולחוסר אמון.

לאחר שההורה ייפרד מילדו בשער בית הספר, יגיע הרגע שבו האצבעות הקטנות יפתחו אט אט את התיק המעוצב שאליו הוכנסו אתמול בהתרגשות הקלמר, העפרונות והמחברות שנבחרו באהבה ושאליהם ועליהם דחסו ההורים את כל הציפיות, המשאלות, הדאגות, האיחולים והתקוות. אז בהצלחה לנו ההורים וכמובן לתלמידים!

נירה גבאי – יועצת חינוכית M.A.

טיפול במתבגרים, פסיכותרפיה ממכון אדלר, טיפול זוגי

הנחיית הורים ומנחה למיניות בריאה

לשאלות : Niraga1123@gmail.com

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?