דלג לתוכן העמוד
יום ראשון, 26 בינואר 2020
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

הורים וילדים: חרדת בחינות והצורך בהישגיות בכל מחיר

זיו נמצא במצוקה גדולה, שהביטוי שלה הוא חרדת הבחינות. כיצד זה קשור לצורך שלו להשביע את רצון הוריו? האם זה קשור לתפיסה של ההורים, שעליו להתחרות ולהשיג מקום גבוה בסולם החברתי? על כך במאמר שלפניכם

נירה גבאי –יועצת חינוכית 

 

זיו (שם בדוי), נער בן 15 וחצי, נבון, תלמיד כיתת מופ"ת (כיתת מצטיינים), הגיע לטיפול בהמלצת היועצת החינוכית של בית הספר שאיבחנה אצלו חרדת בחינות. בשנה האחרונה זיו מגיע למבחנים בכיתה ט', כשהוא יודע את החומר הנלמד ומיד עם תחילת המבחן הוא חש דפיקות לב מואצות, הזעה, חוסר שקט וכל החומר שלמד ושברור שהוא יודע אותו - נשכח ממנו. כמובן שאת המבחן הוא לא עושה והמצוקה שבו הוא נמצא גורמת לו לצאת מהכיתה בדמעות.

בפגישה הראשונה רציתי להכיר את זיו, את תחומי העניין שלו, את משפחתו: האווירה בבית, הערכים, דמויות ההורים, החינוך לו זכה בבית, מה מקומו בסדר הלידה, האם הוא "מרדן" או מנסה להשביע את רצון הוריו.

בתיאוריה האדלריאנית מדברים על מטרות: אם אדם לא ניגש למבחן יש לכך מטרה, הוא משיג בבחירה הזאת משהו, וזאת בניגוד לתיאוריות אחרות, שמתמקדות בסיבה לפעולה. ההתמקדות במטרה מבטאת בחירה של האדם ואת סדר העדיפויות שלו.

כשנער מפתח חרדת בחינות, לרוב הסיבה טמונה בציפיות גבוהות של ההורים. בדקתי זאת עם זיו, ואכן הוריו הם אנשים מאוד תחרותיים העובדים במישרות בכירות. הצלחה בלימודים בבית שבו גדל חשובה יותר מכל דבר אחר. כמי שהוא הילד הבכור במשפחה, זיו נוטה להפנים יותר מאחיו את ציפיות ההורים ממנו ומציב את ההישגיות בלימודים בסדר עדיפות גבוה.

בשיחות אני מגלה כי באופן לא מודע, זיו מגייס את חרדת הבחינות כדי לא להתמודד עם המבחן וזאת כדי שהוריו לא ישפטו אותו במונחים של הצלחה או כשלון, הם לא ידעו אם הצליח או לא, הוא לא יספוג מהם ביקורת במקרה ולא יעמוד בציפיות שלהם, הערך העצמי שלו לא ייפגע, וזאת משום ש"הסיבה" לחוסר ההתמודדות עם המבחן היא כמו "מחלה" – שאין לו שליטה עליה.

כשאני עובדת עם בני נוער אני נפגשת בניפרד גם עם ההורים על מנת לקבל תמונה רחבה יותר. בפגישה עם הוריו של זיו נוכחתי שההשערות שלי קיבלו תוקף. המסרים שעוברים בבית הם: מי שלא מצליח בלימודים יהיה הומלס, המדד להצלחה בחיים הוא אך ורק תעודת בגרות מעולה. זיו נמצא במצוקה גדולה, שהביטוי שלה הוא חרדת הבחינות.

בעבודתי בשנים האחרונות אני פוגשת יותר תלמידים שסובלים מכך, משום שהחברה שלנו הולכת ונעשית יותר תחרותית, ההורים רוצים את הכי טוב בשביל ילדיהם, אך הדרך להשיג זאת היא לא תמיד מתאימה לילד ולכן יש צורך בהדרכת הורים בשילוב עם הטיפול הרגשי.

אנשים כמו הוריו של זיו אוחזים בהשקפה האנכית ומאמינים שכל בני האדם נמצאים (באופן מטאפורי) על סולם. כל אדם ניצב בשלב מסויים המבטא את מקומו בסולם, על כל שלב יש מקום רק לאדם אחד, כך שאי אפשר להיות יחד על אותו שלב. פירוש הדבר, כל מי שאיננו אתה בהכרח מיקומו גבוה יותר או נמוך יותר משלך. כולם מדורגים.

לפי השקפה זו, המטרה בחיים היא אחת: לטפס בסולם החברתי למקום גבוה, 'עוד יותר גבוה', 'הכי גבוה'. המיקום שלך בהיררכיה החברתית הוא תמיד יחסי ונקבע על ידי השוואה. לעומת מי שמתחתיך - מעמדך גבוה, אך המבט נעוץ במי שנמצא מעליך בסולם, והשאיפה היא לטפס ולהותיר אותו מאחור.

תחושת הערך העצמי של בעלי ההשקפה האנכית נקבעת על סמך מיקומם על הסולם הדמיוני. יוצא מזה, שמערכת היחסים האנושית נתפשת על ידם כתחרות בלתי פוסקת. על המתחרה לעשות כמיטב יכולתו כדי לטפס למעלה ולהגיע למיקום 'מעל' הזולת כדי להיות 'יותר' גבוה ממנו, או 'הכי גבוה מכולם'.

אילוסטרציה

לפי אדלר כל בני אנוש שואפים להתגבר, להתרומם מן המינוס אל הפלוס. 'האנכיסט' שואף להתגבר על האחר (או האחרים). וכשהוא מצליח בכך הוא זוכה לתחושת ערך (אם כי החרדה מפני נפילה קיימת אצלו תמיד). כאשר הוא נכשל הוא מאבד את אומץ הלב, מתייאש ומרגיש חסר ערך, כלומר נחות, לא שייך. תחושת הערך העצמי שלו תלויה אפוא באחרים, אם הם מצליחים יותר או פחות ממנו, יהיה הפירוש שלו להצלחה אשר יהיה. אם הם מצליחים יותר, הוא שווה פחות.

על פי אדלר עבור האדם האנכי, להרגיש שווה פחות, כלומר לתפוש עצמו נחות ביחס לזולת, הוא מצב בלתי נסבל. משום כך מתעורר אצל אדם זה צורך עז בשינוי המצב. שינוי כזה אפשר להשיגעל ידי פעולת "טיפוס" למקום גבוה יותר (כלומר ללמוד היטב ולהצליח בלימודים) או על ידי הימנעות מהתמודדות, שאותה משרתת חרדת הבחינות של זיו.

מול בעלי ההשקפה ה"אנכית" נמצאים בעלי ההשקפה האופקית, שאמונת היסוד שלהם היא שכל בני האדם הם שווי ערך ולכן הם לא צריכים להתחרות עם אף אחד ולא חשים בפחיתות בערכם העצמי ביחס להצלחתם של אחרים.

עבדתי עם זיו בהגברת המודעות שלו למטרות של החרדה. עבדנו עם כלים מתחום ה CBT – טיפול קוגניטיבי התנהגותי. בדקתי איתו מהן המחשבות האוטומטיות שעולות אצלו לקראת מבחן.

הקושי של זיו התבטא בהתמודדות עם מקצוע המתמטיקה, תחום שמאיים על תלמידים רבים. המחשבות שעלו אצלו היו: בטוח לא אצליח במבחן, אני לא מספיק טוב, כולם מצליחים ואני לא. בדקתי עם זיו האם יש עוד אפשרויות? זיו חשב קצת ואמר: אולי לתלמידים נוספים יש קושי ואני לא יודע על כך, בעבר הצלחתי אז מדוע שהפעם לא אצליח וכיו”ב.

במהלך הטיפול נוכח זיו לדעת שרוב המחשבות האוטומטיות שלו שגויות. המטרה שלי הייתה לחזק את שריר האמונה שלו בעצמו ולהחזיר את השליטה לחייו. אם זיו היה ממשיך לנסות ולהשלים את המבחן, הוא היה נוכח לדעת כי החרדה שמציפה אותו חולפת בתוך כ-20 דקות לכל היותר והוא היה יכול לסיים את המבחן בהצלחה. הצעתי לו לקחת מהמורה את טופס הבחינה ולפתור אותה בבית באותם תנאי זמן. הוא עשה זאת והצליח וכך החל להחזיר לעצמו את השליטה והאמונה בכוחו.

המלצתי לו שבכל מבחן יקדיש את עשר הדקות הראשונות לתרגילי הרפייה והוא התחבר לכך מאוד. הוא למד להבין מה קורה לגוף שלו בתנאי לחץ הישגיים וכיצד הוא יכול להחזיר לעצמו את השליטה במצב.

אנו יודעים כי, ככל שהאדם יימנע מהתמודדות עם הסיבות לתחושת החרדה כך תלך החרדה ותגדל, זה נכון לכל סוגי החרדות: מעליות, מקומות סגורים, חברת אנשים, למצוא זוגיות ועוד. הדבר דומה לכניסה למים הקרים בים: בהתחלה נכניס רק את קצה רגל אחת, נרגיש קור, אחר כך נצרף את הרגל השנייה, לאט לאט נכניס חלקים נוספים למים הקרים, עד שבסוף לא נחוש בכלל בקור המים.

כך גם התבצע הליווי בטיפול בחרדת הבחינות של זיו. אט-אט הוא נחשף למקור הקושי ובמקום להימנע הוא צבר כוח כדי להתמודד. כעבור 12 פגישות הוא ניגש למבחן במתמטיקה ועבר אותו בהצלחה, תוך שהוא נעזר בכלים שקיבל. חשתי סיפוק רב מללוות אותו בדרך להצלחה.

נירה גבאי –יועצת חינוכית M.A.

פסיכותרפיה ממכון אדלר

הנחיית הורים ומנחה למיניות בריאה

לשאלות : Niraga1123@gmail.com

 

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?