דלג לתוכן העמוד
יום שלישי, 07 באפריל 2020
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

הורים וילדים כיצד נתמודד עם ילדים הנוהגים באלימות?

מחקרים מראים שילדים החיים ללא גבולות ברורים, יגדלו להיות מבוגרים עם סף תסכול נמוך, הנוטים להתנהגויות סיכוניות, בעלי דימוי עצמי נמוך ומועדים יותר לנשירה מבתי הספר

יעל (כל השמות במאמר בדויים), אימא לשלושה ילדים: אדם בן 10, גל בן 8, ואפרת בת 4, הגיעה להדרכת הורים במצב של יאוש וחוסר אונים. הבן האמצעי, גל, מפריע למהלך התקין של השיעורים בבית הספר ולעיתים אף נוהג באלימות בהפסקות.

יעל סיפרה כי היא ובעלה, שניהם אנשים עובדים, נקראים בתדירות גבוהה לבית הספר. כל טלפון מהמחנכת מקפיץ אותם, ובבית הספר מצפים שהם יעזבו הכל ויגיעו לקחת את גל. היא הייתה נסערת ומוצפת, ובכתה תוך כדי שסיפרה על הדברים.

שיתפתי אותה שאני רואה את הקשיים והמצב באמת לא טוב, אך הדגשתי כי נראה לי שיחד נוכל לגרום לגל לבטא את עצמו בדרך שונה, וזה עודד אותה.

 

מיקום במשפחה

 

המיקום של גל במשפחה מרמז על המקור להתנהגויות המפריעות. הוא נולד אחרי אדם, שהיה הבן הבכור במשפחה והנכד הראשון, שכולם ציפו לבואו וסביב בואו לעולם הייתה התרגשות גדולה.

כשיעל הייתה בהריון השני היא השתוקקה ללדת בת. היא עצמה בת יחידה בין אחים בנים ומאד היה חשוב לה שתהיה לה בת. אך לאכזבתה, נולד לה בן. תחושת האכזבה ליוותה את תהליך הגידול שלו, וגם אם הדברים לא נאמרים במפורש - גל חש אותם.

כשגל היה בן 4 נולדה אפרת "הנסיכה" - הבת המיוחלת לאחר שני בנים. כולם התרגשו מבואה. שיקפתי ליעל את התמונה כפי שחש אותה גל. יעל אמרה תוך כדי הזלת דימעה שאף פעם לא חשבה על זה באופן הזה.

כשהורים מבינים את החשיבות של המיקום במשפחה, יותר קל להיכנס לנעליים של הילד המפריע. הדרך של גל לומר לעולם "קשה לי", היא הדרך של ההתנהגות המפריעה.

בהמשך הצטרף גם אביו של גל למפגשים. העבודה המשותפת עם שני ההורים הניבה פירות ולאט לאט גל התנהג באופן מתון יותר, גם בבית וגם בכיתה. ההורים חשו סיפוק גדול, הוציאו הרבה פחות אנרגיות ואספו את הכוחות להתמקד בצרכים של גל כדי שגל יחוש אנ"י (אהוב נחוץ ויכול).

יעל הבינה במהלך המפגשים שלנו שהיא מאד מגוננת על שלושת ילדיה ועושה עבורם המון דברים שהם יכולים לעשות לבד. היא טעתה לחשוב, שחיים טובים, חיי "אושר", הם חיים שאין בהם מאמץ.

בילדותה הייתה יעלה "ילדה הורית", כלומר, נאלצה לתפקד כאימא בבית. בבגרותה היא קיבלה החלטה שגויה שעם ילדיה הכל יהיה הפוך: הם צריכים להיות מאושרים, לא להתאמץ, לא לקחת חלק בעבודות הבית, לא לאסוף את המשחקים אחריהם.

כאשר ילד כזה מגיע למסגרת חינוכית כמו גן או בית הספר ונדרש לבצע את המשימות השוטפות, הוא מרגיש מרומה. הרי בבית הובטח לו שיוכל לנוח תמיד ופתאום דורשים ממנו לעבוד. אז מתחילים הקשיים והתסכול שבהמשך מוביל לפגיעה באחרים ולאלימות.

 

הצבת גבולות

 

מחקרים מראים שילדים החיים בחברה ללא גבולות ברורים, יגדלו להיות מבוגרים עם סף תסכול נמוך, הנוטים יותר להתנהגויות סיכוניות, בעלי דימוי עצמי נמוך ומועדים יותר לנשירה מבתי הספר.

על מנת שילד יפתח את התחושה של "אני בעיני עצמי שווה”, הוא צריך להיות מובן ולחוות חוויות של התגברות על קשיים. בעולם הנוכחי, ילדים מתקשים לפתח תחושת מסוגלות, עמוד שידרה פנימי, ותחושה של "אני יכול לעמוד בזה".

ההורה הוא המנהיג בבית והמורה הוא המנהיג בבית הספר. כמנהיגים מצופה מאיתנו להכין את הילדים לחיים, תוך כדי הגנה עליהם. חיים עומר בספרו "הסמכות החדשה", טוען שעל הילד האלים להרגיש את הנוכחות של ההורה או המורה. כלומר, הילד מבין שדמות המנהיג כאן ומתכוונת להיות ולהישאר. ברגע שהילד מבין שיש מי שמציב לו גבולות ברורים ולא חושש מהאלימות, הוא חש בטוח ומוגן ויכולת התפקוד שלו הולכת ומשתפרת.

בעבר משפחות חיו בתוך המשפחה המורחבת. לזוג צעיר הייתה מסגרת גדולה של תמיכה מהשבט כולו, ובמקרה של התנהגויות מפריעות המשפחה נתנה גב. כיום, הורים יותר בודדים, אין קהילה, המשפחה התפצלה. כך גם אצל המורים.

סמכות המורים זכתה בעבר לתיקוף מכל גופי החברה: ההורים, החוק, המדיה והדת. כיום מורים נמצאים לעיתים תחת מתקפה של ההורים, מה שמחליש מאד את מעמדם בפני התלמידים.

 

הצורך בסמכות

 

הסמכות בעבר התבססה על דיסטנס – שמירת מרחק של ההורה או המורה מהתלמידים והוריהם. האידיאל היה של שליטה, ומן הילד ציפו לציית לסמכות היררכית ולבעל הסמכות הייתה חסינות מביקורת מבחוץ. הדור הנוכחי נקלע לדילמה: היסודות של הסמכות פורקו אך התגלה כי בלי סמכות זה לא עובד.

בעידן בו שני ההורים עסוקים בקריירה שלהם, שבים הביתה בשעות מאוחרות וממשיכים לעבוד דרך שיחות טלפון או קריאת מיילים, כדאי להדגיש כי ילד יכול לפרש את המצב שבו ההורה עסוק בדרך שלילית: "אני לא מספיק חשוב להורים שלי, הם לא אוהבים אותי, העבודה חשובה להם יותר ממני". התסכול מתחושה זו יכול להתבטא באלימות כלפי האחר.

עצתי להורים היא, כשהילדים צעירים, חשוב שאחד מכם ישהה איתם בשעות אחר הצהריים. חשוב לשתף אותם בחיים שלכם כדי שהם ישתפו אתכם בחיים שלהם וילמדו מהדוגמא האישית.

לכן, עם ההגעה הבייתה חשוב שלא תפתחו כלל את הטלפון הנייד. תפגינו נוכחות וקשיבות לילדים, התייעצו עימם על דברים שעוברים עליכם, אל תהססו לדרוש מהם סיוע בעבודות הבית, בהתאם לגילם, ולעודד אותם על העזרה שלהם. כך תבנו איתם מערכת יחסים טובה יותר, ותאפשרו להם לבנות לעצמם דימוי עצמי חיובי.

 

נירה גבאי –יועצת חינוכית M.A.

פסיכותרפיה ממכון אדלר

הנחיית הורים ומנחה למיניות בריאה

לשאלות : Niraga1123@gmail.com

 

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?