דלג לתוכן העמוד
יום חמישי, 06 באוגוסט 2020
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

הורים וילדים לגדול בלי גבולות ובלי כללים

כאשר ילד מפונק מגיע למסגרת שבה יש חוקים וכללים שעליו למלא, הוא מרגיש מרומה. הרי בבית לא מעיזים לסרב לו. מכאן מתחיל מסלול של התנגשות בין הילד לבין כל מי שמייצג את הכללים החברתיים

נער.jpg

בימים טרופים אלו, כשהעולם מתמודד עם וירוס הקורונה, מציאות חיינו השתנתה לגמרי. בנוסף לחרדה הקיומית והכלכלית שמלווה רבים מאתנו, קיימת גם תחושה של בלבול ויתמות ושאין על מי להישען.

השגרה שלנו כעת מתאפיינת בחוסר יציבות משווע: בערב מודיעים שחופי הים והבריכות נסגרים - למחרת הם נפתחים, המסעדות מצטוות להיסגר בחמש לפנות בוקר, אך בעשר בבוקר הן נפתחות, בתי הספר של החופש הגדול אמורים להיסגר, והורים רבים נכנסו למצוקה, ולפתע מהפך – והם ממשיכים לפעול כרגיל.

זאת מציאות של זיג זג, שמוציאה אלפים, צעירים ומבוגרים, חילוניים ודתיים, אנשי ימין ואנשי שמאל, להפגנות כשאת כולנו מלווה כצל, תחושה של חוסר ביטחון וזה הזכיר לי את אחת המשפחות שהייתה אצלי בטיפול. (כל השמות במאמר בדויים)

גיא , אבא לשני מתבגרים, אור בן16 וליהי בת 14, ומאד קשה לו איתם. גיא הגיע להדרכת הורים לפני כשנה, אחרי שהתעייף מפניות חוזרות ונשנות מבית הספר לגבי התנהגותו של אור. הוא סיפר שאור עבר מספר בתי ספר אך הוא מאד מתקשה לקבל את הכללים בכל מסגרת: הוא מאחר, נעדר מימי לימודים רבים, מתחצף למורים, אלים כלפי התלמידים האחרים, התנסה בסמים והסתבך עם המשטרה, באמת מקרה לא פשוט.

גיא שיתף אותי, שבילדותו הרגיש תחושה עזה של מחסור וקיפוח, והיום, כשהוא אדם מבוגר ואמיד, מאד קשה לו שלא להעניק לילדיו את כל מה שהם רוצים, וזאת כדי שלא יחושו את הכאב שלו. הוא סיפר כי בפעמים המעטות שהוא מסרב לבקשותיהם, אחרי מעט לחץ הוא מתרצה ומשנה את החלטתו. ביקשתי דוגמא.

לבן שלי אין עדיין רישיון נהיגה, סיפר גיא, אבל הוא כבר יודע איזה רכב הוא רוצה שאקנה לו והוא מבקש את הרכב באופן מיידי, עד שיוציא רישיון נהיגה. בתחילה אמרתי לו: למה אתה בטוח שאקנה לך רכב?, אך בתגובה אור גיחך וענה: נו אבא, זה ברור.

זיהיתי את העייפות בעיניים של גיא. הוא גרוש ונושא בנטל כמעט לבדו, מפני שאימם של הילדים נמצאת בחוסר תפקוד. לרגע היה נראה שכוחותיו אזלו.

 

ילדים מפונקים

 

לגיא היו המון כוונות טובות בגידול ילדיו, והם במקום להיות אסירי תודה הפכו להיות בשפה האדלריאנית מפונקים. מפונק הוא ילד שהוריו עושים עבורו כל מה שהוא יכול היה לעשות לבד. ההורים מגוננים במידה מוגזמת ולא מאפשרים לו להתמודד, לחוות תסכול, להתנסות עם כל מה שהחיים מזמנים.

כאשר ילד מפונק מגיע למסגרת חינוכית, שבה יש חוקים וכללים שעליו למלא, הוא מרגיש מרומה. הרי בבית לא מסרבים לו ובפעמים המעטות שהוא נתקל בהתנגדות, אחרי מעט לחץ הוא מצליח לשנות את דעתם של הוריו ולכופף אותה לרצונו. מכאן מתחיל מסלול של התנגשות בין הילד, לבין הוריו, אנשי החינוך המלווים אותו והכללים החברתיים.

ילד כמו אור, מסתובב בעולם בתחושה של חוסר ביטחון. אין לו על מי להישען, לסמוך, הוא מנהל את הוריו, במקום שהם יכוונו אותו. בתפיסה האדלריאנית, ילד שגדל ללא גבולות דומה לאדם שחי בבית בלי קירות.

גבולות וכללים מקנים יציבות, ביטחון וודאות בדרך שבה עלינו לנהוג. בהדרכת הורים לומדים ההורים לשים בצד את הצרכים האישיים שלהם, ומבינים שכאשר הם אומרים לא לילדיהם הם בעצם מעניקים להם מסגרת ברורה וגבולות שביניהם יכולים הילדים לנוע בחופשיות, לדעת שיש להם על מי לסמוך, ולקבל מרחב המאפשר ללמוד מטעויות.

למורה ולהורה יש תפקיד חשוב בהצבת גבולות ברורים לטובת הילד. אנו זקוקים לחוקים ולגבולות כדי להצמיח בוגרים עצמאיים, אחראיים, ובעלי דימוי עצמי חיובי. אם לא נחנך את ילדינו לאחריות, מדוע שיהיו מוכנים להגיע בזמן לבית הספר או למקום העבודה בעתיד?

 

מדיניות החלונות השבורים

ראש עיריית ניו-יורק לשעבר, רודולף ג'וליאני, הטביע את המושג "מדיניות החלונות השבורים". הוא הורה לזרועות האכיפה השונות, משטרה ופקחים, להתייחס במלוא החומרה לתופעה של ניפוץ חלונות, אשר לתפיסתו הייתה הצעד הראשון בדרך לעבירות חמורות הרבה יותר. ואכן, בתוך זמן לא רב, הפכה ניו יורק שהייתה עיר עם שיעורי הפשיעה והאלימות הגבוהים בארה"ב לעיר נעימה, שבה אפשר היה לצאת לרחוב בלא לחשוש מתקיפה.
בכל הקשור להטמעה של גבולות וכללים, אני אוהבת את הדימוי של סדק בסכר. כאשר לא מטפלים בסדק ומאפשרים למים לזרום דרכו – מתרחב הסדק ונוצר שיטפון. הורה שלא אוכף את החוקים, או מורה ש"מתגמש" עם הכללים, מאפשר לסדקים להתרחב ולפרוץ את הסכר של החוקים והכללים, עד אובדן שליטה מוחלט.

במהלך הפגישות עם גיא הוא קיבל כלים שאיפשרו לו לעשות הפרדה בין העבר שלו לבין תפקידו כהורה. הוא החל להציב גבולות וכללים ולעמוד עליהם, הילדים המפונקים כמובן שלא היו מרוצים מכך, אבל אט-אט חל שינוי לטובה בבית וגם במסגרת הלימודית.

אם נחזור למצב הכאוטי שקיים היום, שבו "ההורים" של המדינה משנים את דעתם חדשות לבקרים, אין גבולות ברורים ואין חוקים, אזי אפשר להבין כי אחת ההשלכות מכך תהיה שהילדים "יתפרעו".

ולסיכום, כמו שהילדים זקוקים להורה שיודע את דרכו, מאמין בה, עומד על דעתו ומציב גבולות וכללים ברורים ותקפים, כך גם אנו זקוקים לדמויות בהנהגה, שיתנו לנו דוגמא אישית, תחושת ביטחון, כללי התנהלות ברורים ומוצדקים, אשר יחזירו את הביטחון העצמי ואת הסדר החברתי על כנו.

נירה גבאי –יועצת חינוכית M.A.

טיפול במתבגרים, פסיכותרפיה ממכון אדלר, טיפול זוגי

הנחיית הורים ומנחה למיניות בריאה

לשאלות : Niraga1123@gmail.com

 

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?