דלג לתוכן העמוד
יום שלישי, 14 ביולי 2020
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

הורים וילדים מהי חרדה חברתית וכיצד להתמודד איתה

טליה סובלת מ"חרדה חברתית", היא חווה כל מפגש חברתי כסיוט מתמשך, נמנעת מלפתח קשרים חברתיים ומעדיפה להסתגר בבית. האם ניתן לעזור לה?


זוג הורים לארבעה ילדים הגיעו אלי להדרכה כשהם מודאגים מאוד בקשר לבתם השנייה, טליה (שם בדוי) שלומדת בכיתה ח'.

הם סיפרו שטליה חווה כל מפגש חברתי כסיוט מתמשך, וזאת גם כשמדובר במפגשים במסגרת המשפחה המורחבת. היא ביישנית מאד, בבית הספר היא כמעט ולא מדברת, לא בשיעור ולא בהפסקות. יש לה בכיתה חברה טובה אחת, ולעיתים היא בוחרת להישאר בבית כשהיא יודעת שחברתה תיעדר מהלימודים. ההורים היו חסרי אונים, הם רוצים להקל על הסבל של בתם אך לא יודעים כיצד לפעול.

מדברי ההורים הסקתי שטליה סובלת מחרדה חברתית, שהיא הפרעת חרדה המתבטאת בפחד מוקצן מביקורת, דחייה או השפלה בסיטואציות חברתיות.

 

מה יחשבו עלי"

 

מתבגרים הסובלים מחרדה חברתית ייצמדו במצבים חברתיים שונים לאנשים מוכרים וישמרו על שתיקה. הם לא ישתתפו בשיעורים בכיתה, יימנעו ממסיבות וממפגשים חברתיים שמארגנים חבריהם מבית הספר ויעדיפו להתבודד.

אנשים הסובלים מחרדה חברתית, מוטרדים באופן תמידי מהאופן בו הם נראים בעיני אנשים אחרים. הם נוטים לחשוב מחשבות שליליות, על מה אנשים אחרים חושבים עליהם ודפוס האמונה שמלווה אותם הוא: אני לא מספיק טוב.

הם בטוחים שההתנהגות שלהם לא מתאימה לסביבה החברתית, בעיני עצמם הם תמיד נראים רע ומניחים שהסביבה שופטת כל צעד שלהם.

רוב האנשים מודעים לכך שזה בסדר לפעמים לטעות, או להביך את עצמם, ושאחרים מקבלים את זה בהבנה. לעומת זאת, אנשים עם חרדה חברתית הם בעלי עמדות נוקשות, הם נוטים להאמין שתמיד הם צריכים להישמע חכמים, שאסור שיראו שהם מפוחדים, הם בטוחים שמה שהם חושבים על עצמם – כך גם הסביבה רואה וחושבת כמוהם.

השאלה, “מה יחשבו עלי", נמצאת במרכז ההוויה של אלה שסובלים מחרדה חברתית, והיא מלווה אותם לכל מקום. הנטייה שלהם תהיה להתמקד בסממנים חיצוניים, לדוגמא: אם האדם שמולם יפהק, הם יסיקו מיד שהם משעממים, ולא תעלה אצלם האפשרות שהאדם שמולם מפהק כי הוא לא ישן בלילה. הם ישימו לב לכל חיוך, הרמת גבה, משיכה באף, הטיית ראש או ביטוי אחר בפניו של האדם איתו הם נמצאים, ויפרשו כל רמז חיצוני באופן שלילי. כך, הם מחזקים את התפיסה השלילית שלהם על עצמם ומוצאים הצדקות למחשבות השליליות.

 

הילחם או ברח

 

עבוד הסובלים מחרדה חברתית מהווה סיטואציה חברתית סכנה מוחשית. הגוף שלהם נדרך באופן אוטומטי ועובר לפעול במסגרת של תכנית למצבי סכנה. המוח הקדום, ההישרדותי, נכנס לפעולה, והאדם חש בשינויים גופניים שמטרתם להכין את הגוף למלחמה עם יריב, או לבריחה ממקור הסכנה: פעימות לב מוגברות, נשימה מואצת, הזעה מוגברת, בחילות.

אחת הדרכים בהן אנשים עם חרדה חברתית פועלים כדי להתמודד עם החרדה, היא פיתוח שיטות התנהגות שנועדו להקטין את החיכוך עם הסיטואציה החברתית ממנה הם חוששים. לדוגמא: כאשר בכיתה נערך דיון והמורה מקיימת סבב בין התלמידים לשמוע את דעתם, הנערה החרדתית תקדים לצאת "לשירותים" זמן קצר לפני שיגיע תורה לדבר.

אולם, התנהגויות של "הימנעות" לא מעלימות את החרדה, ולרוב אפילו מחמירות את הבעיה. עם הזמן עוצמת החרדה מתגברת, וככל שהאדם החרד מתרחק יותר מסיטואציות חברתיות – כך המצב ילך ויחמיר. הדוגמא של טליה, שנמנעת מלהגיע לבית הספר כאשר חברתה לא מגיעה – מציגה את הבעיה במלוא חריפותה.

 

איך ניתן לסייע?

 

חרדה חברתית היא תופעה קיצונית הניתנת לטיפול. הגורמים להופעתה קשורים בדרך כלל הן לרגישות מולדת לחרדה, והן לגורמים אישיותיים ונסיבתיים. כך, למשל, חוויות של דחייה וחרם חברתי, דימוי עצמי נמוך, פרפקציוניזם וסגנון חשיבה נוקשה עשויים לגרום להתפתחות חרדה חברתית.

במסגרת הטיפול נבחן דפוסי חשיבה והתנהגות בלתי יעילים, שמגבירים את החרדה ומשמרים אותה. כך, למשל רבים מהאנשים המתמודדים עם חרדה חברתית נוטים לחשיבה נוקשה, פרפקציוניסטית ודיכוטומית ("כולם חייבים לאהוב אותי") ולהימנעות מסיטואציות הנתפסות כבעלות פוטנציאל להשפלה או דחייה ("גם ככה אני אעשה מעצמי צחוק. אין טעם שאקח חלק בפעילות בכיתה"). המטרה היא, להרחיב את ההתנסויות ולעמוד כלים שיסייעו בהרגעה עצמית וויסות המצוקה.

לדוגמא: אם טליה מוזמנת למסיבה כיתתית, המחשבה האוטומטית שלה תהיה שלא להגיע. כך היא לא תתמודד עם הבעיה ולכאורה "לא תביך את עצמה”. בטיפול נשוחח על מה עתיד לקרות במסיבה, נרחיב את האפשרויות שעשויות להופיע בכל מצב שיש בו חשש ומעורר חרדה, ונעניק כלים להרגעה עצמית כגון: נשימות, כיווץ שרירים ועוד.

במהלך הטיפול נזהה יחדיו את דפוסי החשיבה וההתנהגות התורמים לשימור החרדה, ונבחן באופן מעמיק את הגורמים הנפשיים להיווצרותה. זאת, מתוך הנחה שעיבוד גורמי העומק להיווצרות החרדה יביא לשינוי ולשיפור בהיבטים רגשיים נוספים ובהם: הדימוי העצמי, המיומנויות החברתיות והיכולת ליצור קשרים אינטימיים מספקים.

למרות שהחרדה החברתית היא תופעה מורכבת, הגורמת לסבל רב, קל לטפל בה ומשך הטיפול נחשב לקצר יחסית.

במסגרת הטיפול מתעמתים בני הנוער עם פחדיהם ולומדים כיצד להתמודד איתם. הטיפול מתמקד בחשיפה באופן הדרגתי לגורמי הפחד, וככל שרמת החשיפה עולה, החרדה פוחתת.

אט אט המטופלים מפתחים שיטות שתוכלנה לעזור להם במצבים שבהם מתעוררת החרדה החברתית, המעגל המחשבתי נפרץ והם פחות נמנעים ממצבים חברתיים ומתחילים לחוות חוויות חיוביות, נוצר מעגל חיובי שמזין את עצמו, וכך החרדה הולכת ויורדת.

נירה גבאי

יועצת חינוכית

פסיכותרפיה ממכון אדלר, טיפול זוגי

הנחיית הורים ומנחה למיניות בריאה

לשאלות : Niraga1123@gmail.com

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?