דלג לתוכן העמוד
יום שלישי, 14 ביולי 2020
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

הורים וילדים מה מטריד את "הטורטלים"?

שום הישג חומרי לא מספק את משפחת "הטורטלים", מהתוכנית ארץ נהדרת, והם נמצאים בתחרות מתמדת עם חבריהם וסובלים מחוסר סיפוק קבוע המטריד את מנוחתם. שורש הבעיה נמצא בתפיסה ה"אנכית" שאותה ניתן לשנות

סולם

ענת (שם בדוי), 34, הגיעה לטיפול, בשל תחושה של דימוי עצמי נמוך, שפוגעת בה במישורים שונים, בעבודה, בזוגיות וביכולת שלה להאמין בעצמה ולהתפתח מבחינה מקצועית.

היא סיפרה לי זיכרון ילדות: בכל פעם שחזרה הביתה מבית הספר וסיפרה על ציון 95 שקיבלה במבחן, הייתה אימה שואלת: כמה ילדים קיבלו ציון 100? אני מבינה מכך, שאימא של ענת הייתה עסוקה בהשוואה תמידית מול אחרים, כדי לדעת אם עליה לשמוח בהישג של בתה. זו דוגמא לתפיסת עולם "אנכית".

 

האנכיסטים

 

את האנשים שחיים על פי השקפה עולם אנכית, כינה אדלר "אנכיסטים". דוגמא מובהקת לכך היא משפחת "הטורטלים", אותה משפחה מוקצנת המוצגת בתוכנית ארץ נהדרת, ונמצאת בתחרות תמידית בינה לבין חבריה. כל דבר חומרי שיש להם לא מספק אותם כאשר החברים מספרים שיש להם יותר. הטורטלים סובלים מחוסר סיפוק מתמיד ונתקלים ללא הרף במעמד חומרי גבוה יותר שעליהם להשיג והשאיפה אליו מטרידה את מנוחתם.

קיימות משפחות רבות המטפחות תחושה של עליונות סביב האתוס המשפחתי של "אנחנו שווים יותר מאחרים”. במרכז תפיסה זו קיימת ההנחה כי ישנם אנשים שהם נחותים מאנשים אחרים. טיפוח האתוס כולל אמירות ביקורתיות על אנשים שהם פחות משכילים, הכללות כלפי בני עדה אחרת או בעלי צבע עור שונה, יחס מתנשא כלפי מי שהם במצב כלכלי פחות טוב והצבת בעלי השקפה פוליטית מסויימת כ"בורים" וכיו”ב.

על פי אדלר, ההשקפה "האנכית" היא הגורם לרוב המצוקות, הסבל וכאבי הלב שיש לנו בחיים. יש מבין הקוראים שיאמרו: הרי טבע הדברים הוא, שיש אנשים שווים יותר ויש השווים פחות ולהם אני מציעה את הדוגמא הבאה.

על פי התפישה האנכית, בני האדם נמצאים כולם על סולם גבוה, כל אחד ניצב על שלב אחר. ההיררכיה הזו מונעת מהם להיות יחד, מפני שעל כל שלב בסולם יש מקום רק לאחד. ה"אחד" הזה, יכול להיות אדם אחד, או זוג אחד, או משפחה אחת, או קהילה, או גזע, או עם, או מין, לפי הצורך. מה שחשוב שהשקפה זו מקדשת את שאלת המיקום על הסולם.

 

בוז, זלזול ומועקה

 

אדם "האנכי" בז ומזלזל במי שהוא רואה כמי שנמצאים מתחתיו, והוא מרגיש שהוא שווה יותר מהם, לעומת זאת, הוא מקנא וחש תחושות נחיתות ביחס למי שנמצא מעליו.

המחזאי המנוח חנוך לוין עוסק ברבים ממחזותיו באנשים המזלזלים באנשים אחרים, כי הם מאמינים בעליונותם ביחס להם (כך למשל במחזה: "חפץ" ורבים אחרים). גיבורי המחזות של לוין מתנהלים בעולם ללא חברים, משום שכל מכריהם מזוהים כמתחרים או כאויבים, והם מוטרדים ללא הרף בשאלה כיצד הם מצליחים להתעלות ולהתנשא מעליהם.

ואמנם, "אנכיסטים” סובלים ממועקה בלתי פוסקת. הם צריכים כל הזמן לחתור למעלה, מוכרחים להשיג מישהו ולהשאיר אותו מאחריהם, וכאשר הצליחו, והם מסתכלים למעלה ו"מגלים" שמעליהם יש מישהו עוד יותר גבוה, ונמלאים תחושת תסכול.

מי שמרגיש כך חושב בטעות ש"האחרים" מאושרים... מרגישים תמיד טוב... נשואים באושר... נהנים כל הזמן בג'קוזי... קוראים המון ספרים... מגיעים ביחד לאורגזמה... הילדים שלהם לא רבים... ואלה כמובן רק דוגמאות.

הדרך למעלה היא ארוכה, קשה, אינסופית ומלאה בתחושות עוינות ושליליות, ניכור ובדידות. גם כאשר ה"אנכיסטים" מגיעים לפסגה, הם אף פעם לא שקטים ולא רגועים, כי בכל רגע יכול מישהו להופיע, להשליך אותם מן המקום הראשון ולדחוף אותם למטה.

כשאדם חש קנאה באדם אחר, פירוש הדבר שהוא הציב עצמו על הסולם האנכי. ככל שהאדם פחות בטוח בערכו העצמי, כן הוא נזקק יותר להבעה של בוז, לעג והתנשאות ולהתמקדות בחסרונותיהם של אחרים.

אחת הדרכים שבהם ה"אנכים" מבטיחים לעצמם תחושת ערך היא לבחור מלכתחילה בחברתם של מי שהם תופשים כ"נחותים". את אלה הם אינם צריכים אפילו להשפיל. בקבוצה הזאת נמצאים הילדים שמשחקים רק עם קטנים מהם, החתנים והכלות שנישאים לאדם שהם לא מעריכים ובני הזוג הממשיכים לחיות עם אדם שהם רואים כ”נחות” מהם. עליהם נהוג לומר שהם "מתחברים למסכנים".

 

האופקיסטים

 

אדלר חשב שניתן להסתכל על המעמד החברתי באופן אחר לגמרי וזאת באמצעות השקפת עולם "אופקית". הוא גרס שהסולמות החברתיים נמצאים רק במוחנו ושלתפיסה האנכית אין כל שחר. בתפיסה זו כל בני האדם, ללא יוצא מהכלל, ניצבים באותו גובה, כולם שווים למרות השוני, כולם חשובים, נחוצים ובעלי תפקיד במסגרת קיומה הבריא של החברה האנושית.

לצאת מנקודת השקפה של שוויון בערך של הזולת, גורם להתנהלות של כבוד הדדי, מונע זלזול באחרים וזלזול עצמי. שינוי כזה בנקודת ההתייחסות לנושא המעמד החברתי יכול להיות נפלא, כי כמו שכבר נאמר, להרגיש נחות זה כואב.

על-פי השקפה "אופקית", כולנו צועדים ביחד, באותו גובה, ועל פני האדמה יש מקום בשפע לכולם ויש מטרה אחת משותפת - להתמודד עם הקשיים ולהתגבר על המכשולים שמעמידים בפנינו החיים כדי שלכולנו יהיו חיים טובים יותר. כולנו נמצאים באותו צד, ומוטב לנו לעזור זה לזה ולשתף פעולה, כי כל אחד יכול לתרום וכל תרומה מתקבלת בברכה ובהערכה.

צורת התקשורת האופיינית ל"אופקיסטים" היא העידוד והתמיכה ההדדית. מטרתו של ה"אופקיסט" היא לחזק את רוחו של האחר ולעזור לו לעשות כמיטב יכולתו, ובמקביל להשקיע את האנרגיה האישית בלימודים ובשכלול הכישורים, לא כדי להצטיין או להרשים, אלא על מנת להגשים את יכולותיו ולתרום לעולם את מיטבו. ה"אופקיסטים" עושים את העולם למקום שיותר נעים וטוב לחיות בו, ללא תנאים.

מורתי, ד"ר זיוית אברמסון, נותנת כדוגמא את המוזיקאי ג'ון לנון שנפרד מן החיפושיות בשיא התהילה והתמסר למשפחתו החדשה. הוא דיבר וכתב שירים על "המשמעות האמיתית" שהוא מוצא בחייו החדשים ועל ההנאה והאהבה שממלאים את לבו לאחר השינוי. הוא לא הפסיק ליצור, והמשיך לכתוב שירים שאין נפלאים מהם, אבל הוא כתב אותם לא בשביל "הצלחה", אלא בכדי לבטא את המוסיקה שלו, לומר את דברו, את מחשבותיו ואת אהבתו.

 

 

נירה גבאי – יועצת חינוכית M.A.

פסיכותרפיה ממכון אדלר, טיפול זוגי

הנחיית הורים ומנחה למיניות בריאה

לשאלות : Niraga1123@gmail.com

 

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?