דלג לתוכן העמוד
יום ראשון, 25 ביולי 2021
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

הורים וילדים על חשיבות העידוד

כדי לעודד נכון חשוב מאוד להתייחס למעשים ולא לעושים. כאשר אנו מחמיאים לעשייה – אנו מחזקים את כוחו ואת רוחו של העושה

בבית בו גדלתי, אמי ואבי חשבו עלי ועל ארבעת אחיי הרבה דברים טובים, אך לרוב נמנעו מלומר לנו זאת. להם היה ברור שכך הם מחנכים אותנו היטב בבחינת "חוסך שבטו – שונא בנו" והם חשבו שגם לנו זה ברור.

המצב הכלכלי בבית שלנו היה טוב, אך במקביל היינו אנשים חרוצים, עובדים מגיל מאד צעיר, עוזרים במטלות בבית, מכבדים את הזולת וכו', מהסיבה הזאת, האופן שבו הסבירה התיאוריה האדלריאנית את חשיבות ה"עידוד" משך את תשומת לבי במיוחד.

 

מהו עידוד?

 

עידוד הוא הדרך שבו מועבר המסר לזולת (בני או בנות הזוג, הילדים, האנשים שעובדים אתנו, ההורים שלנו וכיו”ב) על דבר חיובי שהוא עשה. העידוד מעלה את ערכו של האדם בעיני עצמו, מחזק אותו בידיעה של הדברים הטובים שיש בו, מעניק לו אומץ לפעול וליזום. תלמידו של ד"ר אלפרד אדלר, פרופ' דרייקוס אמר כי "חוסר עידוד הוא הרעבה. ביקורת היא הרעלה".

כולנו מכירים את הילדים שהפסיקו לצייר, כי אמרו להם שהם לא מציירים יפה וכדאי להם להשתפר, או את הילדים שפוחדים לקרוא בקול בכיתה כי הם חוששים שילעגו להם. כהורים אנו משקפים לילדינו את יכולותיהם. עלינו לשדר לילד שאנו מאמינים ביכולותיו ולשקף להם את הצלחותיהם – מסר אחר יגרום נזק.

פרופ' דרייקוס אמר: "כשאנחנו מותחים ביקורת (על הילד), אנחנו מרעילים אותו”. בספרו "ילדים - האתגר" הוא כתב שהנושא החשוב ביותר בגידול ילדים הוא העידוד. לדעתו, חוסר העידוד הינו הגורם להרבה מן ההפרעות שבהתנהגות והוא טען כי התנהגות שלילית של ילד נובעת מהייאוש שהתגנב ללבו בגלל חוסר עידוד.

בשפה האנגלית "לעודד" (encourage) משמעותו להפיח אומץ. לעיתים קרובות נוטים לעודד את מי שמצליח, לדוגמא ילד שקיבל 95 במבחן יזכה למחיאות כפיים. אך דווקא במקרה זה, הילד שהצליח פחות בבחינה זקוק לעידוד ולתמיכה, לדוגמא באמירה על המאמץ שעשה, על ההתקדמות שלו ועל כך שאנו סומכים עליו ומאמינים בו.

מטרת העידוד לנטוע בלב אמונה, אומץ, אופטימיות ואקטיביות. ומאידך, חוסר עידוד יוצר פחד, פקפוק, פסימיות ופאסיביות.

 

עידוד מול ביקורת

 

לרוב, ביקורת נעשית באופן שמשפיל את המבוקר ומתמקדת בטעויות ובשלילי. בדרך כלל, כשאנו מותחים ביקורת אנו שוללים, לדוגמא: "מדוע עשית זאת?", "כך זה לא בסדר", "לא הצלחת...".

פעמים רבות אנו שומעים את המושג "ביקורת בונה". ובכן, כדאי שכל אחד מאתנו ינסה להיזכר, מתי ביקורת גרמה לו תחושת ערך או בנתה אותו? ביקורת גורמת לתחושה של "אני לא שווה... אין לי יכולת..." והרי לא זו מטרתנו בבואנו לחנך ולהצמיח את הילדים.

אכן, תמיד ניתן לשפר כל דבר שאנו עושים, אבל אסור לנו לשכוח ולהזניח את חצי הכוס המלאה. ברור שכהורים (ובמצבים אחרים) עלינו לתת הנחיות לשיפור, אך עלינו להנחות באופן שלא ירמוס את האדם.
ראשית, כדי לטפח את הערך העצמי והאמונה ביכולת האישית, נתייחס קודם לכל לדברים החיוביים שנעשו או נאמרו. רק לאחר מכן, נתייחס לאופן שבו ניתן לשפר, וגם אז נתייחס בעיקר לגופו של עניין (העשייה) ולא לגופו של אדם (העושה). התמקדות בשלילי, באין, בכישלון – מחלישה והורסת את המוטיבציה להמשיך וגורמת להסתגרות ופסיביות.
כדאי גם לזכור ש"מי שלא עושה לא טועה". אם נאמץ את הגישה שטעות זו הזדמנות ללמידה, ושעשיית דברים באופן שגוי אינה הוכחה לכך השגיאה נעשתה בכוונה תחילה, אלא מקורה הוא בחוסר ידע או בחוסר מיומנות, אזי נוכל להיות הרבה יותר סבלנים וסובלניים לטעויות ולפעול באופן נכון ומעשי לשיפור הביצוע.

 

איך מעודדים?

 

כל אדם זקוק לכך שנראה אותו, שנתייחס אליו, שנציין את החיוב שבמעשיו, ולחוות הצלחה. כל אישה רוצה שבן זוגה ירגיש בר מזל שהוא חי אתה, כל ילד רוצה שיחושו בחסרונו אם לא הגיע לבית הספר, כל עובד רוצה שיאמרו לו את תרומתו לעבודה.

כדי לעודד נכון חשוב מאוד להתייחס למעשים ולא לעושים. כאשר אנו מחמיאים לעשייה – אנו מחזקים את כוחו ואת רוחו של העושה. בגישה האדלריאנית אנו מבחינים בין שבח לבין עידוד – כשהעדפה כמובן היא לעודד ולא לשבח.

 

ההבדל בין שבח לבין עידוד

 

השבח ניתן לעושה: "אתה חרוץ, חכם, גאון וכיו"ב", העידוד ניתן למעשה: "מה שעשית/אמרת מצא חן בעיני...".

ככל שההתייחסות למעשה היא יותר ספציפית כך הדברים נשמעים יותר אמינים ומייצרים סביבה נפשית יותר יציבה. לדוגמא: לומר "כששיחקת עם אחותך זה מאד ריגש אותי ועזר לי" מהווה עידוד בעוד שלומר (או לכתוב ברשת חברתית) "את מהממת", מהווה שבח ריק מתוכן.

אנו משבחים על מה שנעשה בעבר, אנו מעודדים בעזרת הבעת אמון ביכולת והפחת אומץ כלפי התמודדות בעתיד.

חשוב שמקבל העידוד יידע על מה מעודדים אותו, לדוגמא: "האמירה שלך בישיבה היום הייתה לי מאד משמעותית", כך האמירה שלנו מופנמת ומעלה את הדימוי העצמי שלו.

השבח: ניתן למצליחנים, העידוד: ניתן גם למצליחנים וגם לנכשלים.

חשוב מאוד שנקפיד להתייחס לתהליך ולהשקעה ולא רק לתוצאות. כאמור ילד שקיבל ציון גבוה – הציון כבר מהווה עבורו עידוד ותחושת ערך. לעומת זאת, ילד שנכשל במבחן זקוק לעידוד ולחיזוק האמונה בעצמו.

תפקידנו לשדר לילדינו שאנו מאמינים בהם ולהצביע בפניהם על נקודות החוזק שלהם. רצוי להשתמש בשיטת "מחמיא ומשפר" – נראה לילד היכן הוא הצליח ויחד אתו ננסה להגיע לתובנה למה הוא זקוק כדי להצליח בפעם הבאה.

ולסיכום, כפי שאמר ד"ר אדלר: "לעודד את הנכשלים הרבה יותר קשה, אבל הם אלה שזקוקים באמת לעידוד".

נירה גבאי – יועצת חינוכית M.A.

פסיכותרפיה ממכון אדלר

הנחיית הורים טיפול זוגי ומנחה למיניות בריאה

לשאלות : Niraga1123@gmail.com

 

 

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?