דלג לתוכן העמוד
יום שלישי, 07 באפריל 2020
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

הורים וילדים צאו לילדים מהצלחת!

אכילה היא המקום הכמעט יחיד שבו הילד אדון לגופו ושולט בו. מאבקי כוח סביב אוכל נועדו תמיד לכישלון. גם אם ההורים ניצחו - הם מפסידים במאבק על נפש הילד

קיבלתי לפני חודשיים את הפנייה הבאה למייל:

"נירה שלום! יש לנו ילדה בת חמש, היא מאד בררנית באוכל, יש מספר מצומצם של דברים שהיא מוכנה לאכול, כגון: קורנפלקס, צ'יפס וזהו פחות או יותר. היא מאד רזה, לא אוכלת כמעט שום דבר בריא. היא נולדה בשבוע ה-32 להריון, הייתה חודשיים בפגייה, ומאז אנחנו מאד חוששים למשקל שלה. בעלי ואני מפתים אותה כדי שתאכל, מבטיחים מתנות, מנסים להסיח את דעתה תוך כדי האכלתה, מבשלים דברים אחרים ומעניינים - ללא הצלחה. בצהרון בגן היא אוכלת מה שיש ואנחנו לא שומעים תלונות. אנחנו די מיואשים, כיצד ניתן לעזור לה?, שלומית ואבי”.

לאחר שקראתי את המכתב, זיהיתי שהעניין מורכב יותר ותשובה קצרה לא תיתן את המענה הרצוי והזמנתי את שלומית ואבי להדרכת הורים. הם שמחו על ההזדמנות לסייע לבתם. חיזקתי אותם על הנכונות להשקיע ועל העובדה ששניהם מגויסים לפתרון הבעיה.

בראשית הדרך, ערכנו היכרות ובדקנו את הערכים עליהם גדלו במשפחות המוצא. די מהר הסתבר ששלומית מרגישה טוב בחיים כשהיא שולטת במצב וכי בבית שבו גדלה שימש האוכל כדרך להראות אהבה. זו הסיבה ששלומית מפרשת את חוסר הרצון של בתה לאכול כמצב שבו הבת לא אוהבת אותה, וכך אט-אט נוצר עניין סביב אוכל.

 

לא ניתן להכריח לאכול !

 

בגיל חמש ילד יכול לאכול בכוחות עצמו. מאבק כוח עם הילדים סביב האכילה מקלקל יחסים ובדרך כלל לא משיג את המטרה. לא ניתן להכריח ילד לאכול !

אכילה היא המקום הכמעט יחיד שבו הילד אדון לגופו ושולט בו. מאבקי כוח סביב אוכל נועדו תמיד לכישלון. גם אם ההורים ניצחו במאבק והצליחו להחדיר אוכל לפיו של הילד, הם מפסידים במאבק על נפש הילד. כלומר, גם אם הילד יאכל בסופו של דבר בניגוד לרצונו, הרי שמבחינה רגשית ייגרם לו הרבה סבל ונזק ובטווח הרחוק זהו הפסד כבד גם להורים וגם לילד.

כאשר מתרחשים מאבקי כוח בין ההורים לילדיהם סביב האוכל, הילד לומד שאינו יכול לסמוך על עצמו ועל צרכיו, שהוא אינו אדון לעצמו, שגופו אינו רשותו הפרטית, שרצון הוריו חשוב ממנו עצמו. כך נגרמת פגיעה בדימוי העצמי שלו.

 

זיהוי נקודת תורפה

 

ילדים מרגישים את הוריהם הרבה יותר משנראה על פני השטח. הילדים קולטים את מצבי הרוח של הוריהם, מרגישים את חולשותיהם ויודעים מהם הנושאים שעליהם אי אפשר להתווכח איתם. אך מעל לכל, ילדים קולטים את נקודות התורפה, שבהן ניתן לעשות מניפולציה על ההורה.

יש נושאים רבים המהווים סלע מחלוקת בין הורים וילדים ואלה משתנים בתקופות גיל שונות: לימודים, סידור החדר וניקיונו, יציאות, עצמאות הילד והפרטיות שלו, כספים, לבוש ועוד. חלקם הופכים לבעייתיים משום שהילד חש שהם מהווים “נקודה רגישה” עבור ההורה.

נושאי המחלוקת הופכים להיות מוקד לביטוי במשפחות בהן הקונפליקטים סמויים, והאכילה מהווה דרך עקיפה, שבאמצעותה מבטא הילד את הכעסים שלו. במקרים אלה, האכילה הופכת לבמה שעליה מתרחשת הדרמה של המשפחה (בין הילד והוריו).

כך לדוגמא, ילד יסרב לאכול כדי לבטא את כעסו על אמו, או לחלופין יאכל כשאינו רעב כדי לרצות אותה. אם המניפולציה מצליחה - הילד יחזור עליה שוב ושוב, עד שתהפוך לדפוס פעולה. לעומת זאת, אם ילד מבין שהאכילה איננה נושא רגיש, הוא יאכל לפי צרכיו.

 

צורך בשליטה

 

אימהות רבות נכנסות למאבקי כוח סביב אכילה בעיקר משום שהנושא הוא בעל משמעות רבה עבורן.
הן חרדות שהילד או הילדה לא יגדלו על פי העקומה הרצויה, או יהיו שמנים, או שייאלצו להיות בדיאטה מתמדת, או שיפתחו הפרעות אכילה.

סיבה אחרת למאבקי כוח סביב אכילה, היא הצורך של האם לשלוט בחיי הילדים דרך האכילה. במקרה זה, האם זקוקה למאבקי הכוח כדי להרגיש ולהראות שהיא בשליטה. מאבקי כוח יכולים להיות ביטוי לנוקשות של ההורים או לחולשה שלהם.

מריבות ומאבקי כוח סביב אוכל יגרמו להתייחסות לא טבעית ולעיתים אף מעוותת של הילד לאוכל, ויקלקלו את יחסי ההורים עמו בתחומים אחרים. הילד לומד שרצונותיו סותרים לעיתים קרובות את מה שהוריו דורשים ממנו, עד שלבסוף הוא מתבייש ברצונותיו, והבעייתיות רק תלך ותחמיר.

לדוגמא, ילדים שהוריהם מפטמים אותם עלולים לפתח דחייה ממזון וברגע שתהיה להם הזדמנות שהוריהם אינם בסביבה, יאכלו מעט מדי. באותו אופן, כפייה בתחום המזון לא פועלת על ילדים שמנים. ניסיון למנוע אוכל מילד שמן לא רק שיגרום לוו להרגשה רעה ביחס לעצמו, אלא גם יגרום לו לרצות לאכול יותר וברגע שהוריו אינם לידו, יאכל הרבה יותר כדי לפצות על החסר.

 

התנהגות מפריעה

 

הילדים שלנו מאד חכמים, הם מזהים מהר מה מפריע להורים ומהי נקודת התורפה שבה הם יכולים לדרוש תשומת לב. להתנהלות כזאת אנו קוראים בשפה האדלריאנית התנהגות מפריעה.

בדרך כלל, ילדה בת חמש צפויה להתנהל לפי מנגנון הרעב והשובע, כלומר שמים לפניה צלחת והיא אוכלת בכוחות עצמה וכמה שהיא רוצה. במקרה של שלומית ואבי, צריך להתחשב בכך שהעובדה שבתם נולדה פגה גרמה, כצפוי, לחרדה אצל שניהם.

העובדה שהילדה אוכלת הכול בצהרון, חיזקה את תחושותיי שההתנהגות של ההורים היא זו שגורמת ליצירת העניין סביב האוכל.

בסך הכול קיימתי חמש פגישות עם ההורים, במהלכן הם קיבלו כלים, צברו ביטחון בהורות שלהם, וחדלו לתת תשומת לב מוגזמת להתנהגות המפריעה של בתם. בתגובה, ראה זה פלא, הילדה התחילה לאכול כמעט הכול. הם שמו את הצלחת לפניה ולא אמרו מילה.

נירה גבאי –יועצת חינוכית M.A.

פסיכותרפיה ממכון אדלר

הנחיית הורים טיפול זוגי ומנחה למיניות בריאה

לשאלות : Niraga1123@gmail.com

 


 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?