דלג לתוכן העמוד
יום ראשון, 28 בפברואר 2021
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

הורים וילדים תעודה בימי קורונה

לא מענישים על תעודה רעה ולא נותנים "פרס כספי" על הישגים בלימודים. ההישג הוא עצמו הפרס והוכחה להשקעה שמייצרת הצלחה

בימים אלו מקבלים התלמידים בבתי הספר את גיליון הציונים למחצית הראשונה של שנת הלימודים הנוכחית. הגיליון, או כמו שמקובל לכנות אותו "התעודה", יחולק בדרך שונה מהנהוג מזה שנים רבות, דרך מאתגרת המבטאת את המציאות המורכבת איתה מתמודדת מערכת החינוך בשנה האחרונה. המחנכים יקיימו עם התלמידים שיחת זום ויציגו להם את הישגיהם בלימודים על מסך המחשב. לא אירוע חגיגי במיוחד.

כולנו נדרשים לעמוד במבחנים שונים בכל שלב בחיינו. כבני אדם כולנו נכשלים בתחומים מסוימים. כיצד אנו היינו רוצים שיתייחסו אלינו?

נסו להיזכר כיצד אתם כתלמידים חוויתם את יום חלוקת התעודות בבית הספר? מצד אחד, היה זה אחד הימים המרגשים בשנה, אבל עבור רבים היה זה יום מלווה בחששות רבים. אצל רבים מאיתנו התעודה העידה על הצלחתם, על המעמד שלהם בכיתה, על האופן שבו הצליחו לזכות בהערכת מוריהם ומכאן בהערכת חבריהם לכיתה והכי חשוב – הוריהם. מבט חטוף בתעודה היה מעורר מיד את השאלה הקריטית: מה יגידו ההורים?

 

תקופה מטלטלת

 

עלינו ההורים לזכור שאנו נמצאים בתקופה לא רגילה, מטלטלת ובעלת אתגרים רבים. הורים וילדים מתמודדים עם הלחצים הנובעים מחובת הבידוד, החשש לבריאות היקרים לנו, לחצי פרנסה, חוסר ודאות ותחושה של דכדוך ההולכת וגוברת ככל שהסגרים שבים וחוזרים ומתמשכים עוד ועוד.

עבור תלמידים רבים הלימוד מרחוק אינו עונה על צרכיהם. בעיקר לתלמידים הזקוקים ליחס אישי ולחום אנושי. עבורם ההשפעה של הלימוד מרחוק תבוא לידי ביטוי בהישגים.

התגובה שלנו ההורים לציונים שמציגה התעודה היא בעלת חשיבות רבה. ילד או ילדה שמקבלים תעודה טובה, אינם זקוקים לעידוד שלנו - ההסתכלות בתעודה כבר מעודדת אותם. אך מה קורה עם התלמידים שהישגיהם נמוכים?

 

תגובת ההורים

 

התעודה היא תמונת מצב למימוש הפוטנציאל של התלמידים בתחומים שונים ולאופן שבו הם משקיעים בהם זמן, מאמץ, השתדלות, התמדה והתכוונות. ציון מורכב מהרבה משתנים: סגנון האישיות של הילד, גישת המורה, המצב החברתי בכיתה ומחוויות משפחתיות (מצב כלכלי, יחסי ההורים, התמודדות עם גירושין או מחלה וכיו"ב).

אני נזכרת כיצד ציינתי אצלי בבית את יום קבלת התעודה. נהגנו לערוך טקס משפחתי, וילדי ידעו כי כאשר ישובו מבית הספר תחכה להם בבית עוגה חגיגית שמציינת את קבלת התעודה, בלי קשר לתוצאות שיוצגו בה.

תגובת ההורים לתעודה היא חשובה ובנוסף חשוב שתהיה מעודדת. המסר שלנו הוא: "אנחנו מעריכים את המאמץ שהשקעת", "אנחנו סומכים עליך שאם תרצה לשפר את התעודה זה יקרה".

גם אם הציונים אינם משקפים את הציפייה של ההורים על המסר לשדר עידוד, אופטימיות, העצמה וחיוביות, כגון: "אני סומכת עליך שתצליח".

 

תחושות אשמה

 

במפגש עם התוצאות שבתעודה הורים רבים מוצפים בתחושות אשמה, שחלקן כרוכות בזכרונות שלהם מבית הספר: "אני הייתי תלמידה פחות טובה ולא רציתי שילדיי יחוו את אותו מצב", "איזה מין אבא אני, אם ככה נראית התעודה של הילד", "לא ישבתי אתו מספיק על שיעורי בית", "מה התעודה אומרת עלי כאימא?".

דווקא כשהילד נכשל הוא צריך את התמיכה, החיבוק וההבנה שלנו. תסתכלו לו בעיניים תנו לו חיבוק ותגידו : "אני רואה איך אתה מרגיש, אני יודע שאף אחד לא אוהב להרגיש ככה, אבל יש תקופות כאלו ונתגבר על זה ביחד". כך מבין הילד שאוהבים אותו בכל מצב, שהביטחון העצמי שלו אינו תלוי בציון, שהעניין ניתן לפתרון ושהוא לא לבד.

 

בלי פרסים

 

כדאי לזכור שהתעודה וההישגים הם של הילד ואין להם קשר ל"ציון" שלנו כהורים. לציון במתמטיקה או באנגלית אין קשר לערכו של הילד והוא נותר אישיות אינדיבידואלית אשר ערכה אינו נמדד בהצלחה או בכשלון במקצוע מסוים.

תעודה טובה מחייבת חיבוק ושמחה, התגובה צריכה להתייחס אל המעשה ולא ישירות לילד. אל תאמרו לו "איזה מהמם אתה", אלא "איזה כיף לך שכל המאמץ שלך נשא פרי". זה ההבדל בין עידוד, התומך ללא תנאי לבין שבח, המתייחס להישג שההערכה שלו על ידי ההורים נמצאת על תנאי.

לא מענישים על תעודה רעה, אך מנגד, שמעתי לא פעם על הורים שנותנים פרס כספי על הישגים בלימודים ולדעתי מדובר בשגיאה. ההישג בלימודים הוא עצמו הפרס והוא ההוכחה להשקעה שמייצרת הצלחה. הילדים לא קיבלו את התעודה עבור הורים שלהם, זו התעודה שלהם, על הישגיה וכשלונותיה, ולא מתקבל על הדעת לתת תגמול חומרי כנגדה. לטווח ארוך פרסים חומריים מזיקים, מכיוון שהם מעבירים את המסר שלמעשה טוב יש תגמול חומרי מיידי והדבר אינו תואם את האופן שבו היקום שלנו עובד. התנהלות כזו מול הילדים שלנו מכינה אותם לאכזבות רבות בחיים, למפח נפש ותחושה של "מגיע לי".

בתפיסה שלי אין ילד שלא רוצה להצליח, אין ילד שהוא עצלן. אבל יש ילד שקשה לו. במקצועות שבהם הילד מתקשה חשוב לברר ממה נובע הקושי: האם מדובר בחוסר ריכוז בשל הפרעת קשב? האם יש לקות למידה שלא אובחנה? או אולי חוסר פניות רגשית?

לצערי התעודה לא תמיד נותנת ביטוי על כך שהילד נדיב, מכבד את הוריו, חבר טוב, מנהיג חיובי או ספורטאי מצוין, כולם משתנים לא פחות חשובים להצלחה בחיים מאשר הציון בתעודה. גם אין צורך להיבהל מציונים נמוכים בתעודה, זה לא אומר שהילד יהיה עבריין, זה אומר שעכשיו הוא לא פנוי ללימודים. זיכרו, הרבה ילדים מבשילים אחרי הצבא, משלימים בגרויות וממשיכים ללמוד.

נירה גבאי - יועצת חינוכית M.A.

פסיכותרפיה ממכון אדלר

הנחיית הורים ומנחה למיניות בריאה

לשאלות : Niraga1123@gmail.com

 

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?