דלג לתוכן העמוד
יום רביעי, 21 באוגוסט 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

הורים ללא גבולות

12 הנערים החשודים מקפריסין כנראה לא אומנו בשלושה דברים: ראיית האחר, הצבת גבולות ודחיית סיפוקים. מי שרוצה לגדל ילדים אחראיים, עצמאיים ובעלי דימוי עצמי גבוה – צריך ללמוד לשים להם גבולות

החופש הגדול טומן בחובו הנאות רבות ושבירת שיגרה, אך לעיתים מגיעים יחד איתו גם מעשים פחות טובים ואף מסוכנים.

החשד לאונס קבוצתי בקפריסין של תיירת בריטית על ידי 12 נערים מישראל, שיצאו לחופשה עם סיום הלימודים בתיכון, מעורר בי שאלות ותהיות עמוקות.

מה קרה שם שאיפשר את זה? איזה דברים הנערים האלו לא למדו בבית? כיצד לא נכח באירוע אפילו נער אחד שינסה לעצור את חבריו או להזעיק עזרה? מה אנחנו, כהורים, צריכים לעשות כדי שילדינו לא יידרדרו למצב הזה?

 

הורים מורדים

 

הורים רבים עדיין נמצאים במצב שבו הם לא השתחררו מהוריהם, הם עדיין עסוקים בעצמם ולא תמיד מצליחים לראות את הצרכים של ילדיהם.

אם אני, כהורה, עדיין עושה דברים שהם ההיפך הגמור ממה שעשו הורי, אני כנראה עדיין מרגיש כעס על מה שנעשה לי. לדוגמא: אם אני זוכר את הורי כהורים שמציבים לי גבולות, סביר להניח שאצמח להיות הורה שרוצה להיות שונה מהם, ולכן אבחר לא להציב גבולות לילדיי כלל.

דוגמא נוספת: אם חוויתי קשיים כלכליים ונאלצתי לעבוד קשה כדי להתקיים, כי להוריי לא הייתה אפשרות לתת לי כל מה שהשתוקקתי אליו, אזי כהורה אעשה מאמץ רב לאפשר לילדיי את הכול ולא אתן להם להתאמץ ולעבוד קשה.

הייתה אצלי מטופלת שאמרה לי: "אצלי בבית כשהייתי קטנה, אסור היה לאכול ממתקים, מרגע שילדתי את ילדיי היה לי מאד חשוב שיהיו כמה שיותר ממתקים בבית, הילדים אוכלים בעיקר ממתקים, אני ובעלי קונים כמויות של ממתקים, כמעט ואין ארוחות מזינות ואני לגמרי שלמה עם זה".

הדוגמאות הללו ורבות אחרות מעידות על מצב שבו הורים לא השלימו את תהליך ההיפרדות מהוריהם (separation) , על מנת להפוך לבוגרים ועצמאיים. בלא פרידה רגשית מההורים, האדם הבוגר הופך להורה כשהוא עדיין במצב של מרדנות כלפי הוריו, וכמו מתבגר הוא נוטה ל"עושה הכול הפוך", ומכאן קצרה הדרך לפגיעה בחינוך ילדיו.

איך זה מתקשר לנושא האונס?

 

לראות את האחר

 

אני משערת כי, במידה והנערים אכן עשו את המיוחס להם (הם עדיין בגדר חשודים בלבד), הם לא חונכו בבית לראות את האחר. ככל שהאדם בעל בריאות נפשית גבוהה יותר, יש לו יותר יכולת לראות את האחר. אלפרד אדלר כינה זאת: אינטרס חברתי. חובתנו כהורים להנחיל לילדינו מגיל מאד צעיר, שלא להיות מרוכזים רק בצרכים שלהם אלא לראות גם את צורכי האחר.

באמירות ובמעשים שלנו אנו מדגימים לילדינו שאנו מכבדים את הזולת. לדוגמא: מישהו "חותך" אותי בכביש ובמקום לקלל אני אומר לילדיי: "הוא כנראה עובר משהו קשה היום ולכן מאד ממהר בכביש". דוגמא נוספת: הילד עורך מסיבה בכיתה ולא מזמין אליה חלק מחבריו לכיתה, והתגובה שלנו כהורים: "איך לדעתך מרגיש הילד שלא הוזמן?".

אווירה שבה לזולת יש צרכים ויש מקום, שבה הילדים חווים בבית רגישות לאחר, אמירת תודה כשקיבלנו שרות, עידוד להתנדבות קהילתית, שמירה על איכות הסביבה וכיו"ב, היא אווירה שמונעת צמיחה של חבורה של בני נוער המרוכזים בעצמם ונעדרי אמפטיה כדוגמת החשדות לאירוע בקפריסין.

 

הצורך בגבולות

 

בנוסף הילדים שלנו זקוקים לגבולות. אין שום פסול בלומר לילדינו - לא!

זכרו, גבול נותן לילדים ביטחון. יש נושאים מהותיים שחובה עליכם כהורים לאסור אותם, כגון: "אני מבינה שאתה אוהב לצפות בטלוויזיה רוב שעות היום, אבל אצלנו בבית עושים דברים נוספים ולכן תוכל לצפות רק כשעה ביום", דוגמא נוספת: "אצלנו בבית, כשמסיימים את הארוחה - כולם מפנים את השולחן".

הורים רבים פוחדים מתגובות של ילדיהם כלפי הצבת גבולות ולכן מוותרים ונמנעים מעימותים. אבל, אם אתם רוצים לגדל ילדים אחראיים, עצמאיים ובעלי דימוי עצמי גבוה, הדרך לשם כוללת התנגדויות ועימותים. אין לחשוש מהם אלא להבין שאנחנו ממלאים את התפקיד ההורי שלנו.

לחנך את ילדינו לחיים חברתיים, זה אומר שבכל רגע הם מבינים שיש גם אחרים, שגם להם יש רגשות, וכל מי שפוגע באחר - עבר את הגבול.

כהורים כדאי שנפסיק לפחד מהצבת גבול. אל תרוצו להקל על ילדיכם מדמויות שנראות לכם קשוחות מידי (מורה בביה"ס, מדריך בתנועה, בעל סמכות כלשהי) - תנו להם ללמוד את התוצאה למעשיהם, זה חלק מהאימון.

בחיים האמיתיים הילד שלכם לא יקבל את כל מה שהוא רוצה. כאמא לילדים, אני אומרת תודה על כל הפעמים שבהן יש לילדיי הזדמנות ללמוד על המציאות שאיתה ייאלצו להתמודד כאנשים בוגרים. גם כשזה כואב, אני מכילה את הכאב שלהם, מנחמת במלים "אני מבינה שזה קשה לך", אבל לא אפתור להם את הבעיות, אחרת איך הם ילמדו להתמודד?

 

הדרך לאושר

 

הורים רבים אומרים לי: "כל מה שאני רוצה זה שהילדים יהיו מאושרים". חשוב להבין, שהדרך לחיים מאושרים ומסופקים לא עוברת במסלול המלאכותי שבו הילד מקבל הכל, אלא במסלול שבו הוא מתאמן להתמודד עם הגבולות והאילוצים שהחיים מזמנים.

נקודה נוספת היא ללמד את הילדים שלנו לדחות סיפוקים. כשבתי אומרת שהיא זקוקה לנעליים חדשות, אתן לה להתמודד עם הצורך להמתין, לבקש שוב ואז לבדוק יחד האם זה באמת נחוץ. אם הילד שלי רעב מאוד אפשר בהחלט לומר לו: "הארוחה תהיה מוכנה בעוד כשעה, אתה מוזמן לסייע בהכנה".

לסיכום:

מבלי להכיר את הנערים מקפריסין באופן אישי, הם כנראה לא אומנו בשלושה דברים: ראיית האחר, הצבת גבולות ודחיית סיפוקים. אני מניחה שהוריהם, אחיהם והם עצמם, מאד לא מאושרים עכשיו. מי שרואה את ההורות כמשימה שנועדה להכין את ילדיו לדרישות החיים ולקשיים שהם מזמנים - הוא זה שפותח לילדיו את המסלול לחיים מאושרים.

 

חופשה משפחתית ונעימה.

 

נירה גבאי –יועצת חינוכית M.A.

פסיכותרפיה ממכון אדלר

הנחיית הורים ומנחה למיניות בריאה

לשאלות: Niraga1123@gmail.com

 

 

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?