הזדמנות לתת למישהו אחר חיים

מספר תורמי הכליה בישראל הולך וגדל וכמה מהם מתגוררים במטה יהודה. הנה סיפור של שניים מהם

^{טליה פרי (משמאל) ואושרת בחתונתה של אושרת. צילום אלבום פרטי}

בחודש ינואר השנה הצליחה מדינת ישראל לשבור שיא: בספר השיאים הבא של גינס, בין האיש הגבוה בעולם והאישה עם השיער הכי ארוך, אנו נתברג כמדינה עם מספר תורמי הכליה הגדול ביותר שהתכנסו לתמונה משותפת אחת.

לכנס מיוחד של עמותת "מתנת חיים" שנערך בינואר השנה הם הגיעו מכל רחבי הארץ: גברים ונשים, מבוגרים וצעירים. המכנה המשותף בין כולם - הם בחרו ביוזמתם ומרצונם החופשי להיכנס לחדר ניתוח ולתרום כליה כדי להציל חיים. ביישובי מטה יהודה, מתגוררים כמה מהתורמים הללו, המוכר מביניהם הוא חבר הכנסת חילי טרופר המתגורר בנס הרים.

"עשיתי משהו גדול"

אוהד בוסי, בן 39 ממבוא ביתר, הוא אחד מהתורמים הללו. אוהד, אבא לשני בנים, נולד וגדל ברמת גן. למטה יהודה הגיע יחד עם אשתו דאז שהייתה ירושלמית במקור מתוך רצון למצוא מקום עם הרבה ירוק, טבע ושקט. הם קבעו את מושבם בצור הדסה ולאחר שנפרדו דרכיהם עבר לפני כשנה למבוא ביתר. הוא הנדסאי נוף בהכשרתו והבעלים של "אוהד תכנון נוף", עסק לתכנון גינות פרטיות.

על סיפור תרומת הכליה שלו ששורשיו נטועים שנים רבות אחורה, הוא מספר: "כשהייתי סטודנט במטולה באחד הימים הגיעה חברה מהלימודים לבקר אותנו. הכלבה שלי קפצה על בן הזוג שלה וראיתי שהוא התקפל וכאב לו, ישר שאלתי אותו מה קרה. הוא סיפר שעבר ניתוח והסביר שתרם כליה. אמרתי לו "סחתיין עליך וכל הכבוד", משהו הדהד לי וזה היה הזרע הראשון שנזרע. החלטתי לקראת גיל 40 לתרום כליה. שיתפתי את בת זוגי דאז. לאחר מספר שנים היא ראתה מודעה בוואטסאפ האזורי ושלחה לי אותה: זה היה פרסום של מישהי שחיפשה כליה לבן דוד שלה, חיפשו תורם עם סוג דם O. אני זוכר שזה היה יום חמישי, הסתכלתי על זה והחלטתי שאני משאיר את זה פתוח. הקלדתי לבת הדודה הודעה אבל לא לחצתי על "שלח". למחרת, ביום שישי החלטתי שזהו, אני הולך על זה, אני לא מחכה לגיל 40 כי מישהו צריך כליה עכשיו. שלחתי את ההודעה ומשם הכל התגלגל".

תהליך הבדיקות לקח לאוהד מספר חודשים. כשהוא נשאל אם היו לו חששות, הוא משתף: "ברגע שהחלטתי לתרום הייתי לגמרי בתוך זה. חקרתי את זה לפני כן, קראתי על זה מלא וראיתי אנשים שעוברים דיאליזה וראיתי את הסבל שלהם. שיתפתי את אבא שלי - הוא דווקא היה מבסוט מהרעיון, לאמא שלי לא סיפרתי כדי שלא תילחץ. ביום של הוועדה של משרד הבריאות שנערך שבועות ספורים לפני התרומה, קפצתי לר"ג להורים ושמתי אצלם את המסמכים. אמא שלי ראתה אותם וישר הבינה. היא הייתה בשוק, ניסתה קצת להבין למה אבל כן תמכה ועודדה".

את ניתוח התרומה עבר אוהד ב-12.9.23 בביה"ח הדסה עין כרם. הניתוח, אליו ליוו אותו הוריו וגם חמותו לשעבר, עבר בהצלחה. הכליה של אוהד הושתלה בבחור בשנות ה-40 לחייו ממרכז הארץ, אותו בחור שבת דודתו פרסמה את ההודעה המקורית. המפגש ביניהם היה מרגש ומיוחד, משהו ש"קשה להסביר במילים", אומר אוהד.

ממרום שלוש שנים לניתוח יש לו תובנה אחת חשובה לסיום: "אני חושב שאי אפשר ולא צריך לשכנע אף אחד לתרום כליה. זה צריך להגיע ממקום עמוק בתוכך. עם זאת, אני כן חושב שהיה וכן יש לך את המחשבה הזו - חשוב לדעת שהחיים ממשיכים בדיוק אותו דבר. אחרי יומיים אתה משתחרר, אחרי חודש חוזר לפעילות ספורטיבית והכל מלווה בתחושה שעשיתי משהו גדול. זה שווה הכל".

^{אוהד בוסי צילום אלבום פרטי}

" אני מקיימת מצווה"

טליה פרי, בת 49 ממושב אדרת, תרמה כליה לפני פחות משנתיים. טליה, נשואה לאסף ואמא לשבעה ילדים, מנהלת את חטיבת הביניים עמל אלון ברמלה. היא גדלה בירושלים ולאדרת הגיעה לפני 21 שנים בעקבות בעלה שעמד בראש המכינה הקדם צבאית באזור.

גם אצל טליה הרצון לתרום כליה קינן לא מעט שנים, כפי שהיא משתפת: "פעם ראשונה ששמעתי על תרומות כליה זה היה לפני כשבע שנים, כשהייתי מחנכת ושמענו הרצאה של מישהו שתרם כליה. זה היה בית ספר חילוני ורצינו לחשוף את התלמידים לנושא הזה. אח"כ שמעתי שחילי טרופר שמתגורר באזורנו תרם כליה, ואז היו שני גברים במושב שתרמו ועוד חברה שתרמה מהמושב. מלחמת חרבות ברזל פרצה והיה מישהו מהמושב שנהרג, בחור צעיר. הרגשתי שזה הזמן הנכון, אובדן של חיים הוא הזדמנות לתת למישהו אחר חיים. חודשיים לאחר מכן פגשתי את החברה שתרמה מהמושב - היא תפקדה לגמרי רגיל וראיתי שהכל בסדר והחלטתי להתניע את התהליך. בשלב הזה שיתפתי את אסף שמאד תמך כבר מההתחלה".

לאחר מספר חודשים של בדיקות רפואיות נקבע לטליה תאריך לניתוח, יום לאחר יום כיפור, 13.10.24 בהדסה עין כרם. "הדבר שהכי הפחיד אותי בתהליך זו ההרדמה עצמה, זה היה ניתוח ראשון שלי. הסבירו לי שזה משהו שהרבה אנשים עוברים ודווקא מזה לא צריך לחשוש. הבנתי שתמיד יש סיכון אבל הוא מזערי. זה שהניתוח היה למחרת כיפור דווקא הרגיע אותי, הרגשתי שזה מתאים לשנה החדשה. כמו שיש מצווה להקים סוכה - אני מקיימת מצווה אחרת של תרומת כליה". לניתוח ליוותה אותה משפחתה שתמכה לאורך כל הדרך ונתנה לה את הרוח הגבית שהייתה צריכה.

הכליה של טליה הושתלה באושרת, אישה ממרכז הארץ בשנות ה-30 לחייה. המפגש ביניהן היה מרגש עד דמעות: "עוד לפני המפגש אמרו לי שאנחנו ממש דומות פיזית, אפילו שאלו אם אנחנו משפחה", היא מחייכת. "כשנפגשנו לראשונה התחבקנו ארוכות. פגשתי גם את אמא שלה, התרגשנו כולנו. היא הייתה אצלנו בבית והיה לי גם חשוב שהילדים יכירו אותה, שיראו יש בנאדם מאחורי המעשה הזה. לא מזמן היא התחתנה והיינו בחתונה, זו הייתה סגירת מעגל מיוחדת מאד".

בהקשר הזה של חיי היומיום משתפת טליה בקוריוז מעניין: "יום אחרי המפגש היא התקשרה לשאול אותי אם אני בד"כ לא נוהגת לשתות קפה. מסתבר שמאז השתלת הכליה היא לא מסוגלת לשתות קפה, וזו אישה שהייתה רגילה לשתות מלא כוסות קפה ביום. אני באמת בחיים לא שותה קפה, עד היום אנחנו לא יודעות אם יש קשר או שזה סתם צירוף מקרים".

לסיכום, היא משתפת: "אני מאד שמחה שעשיתי את זה. ביומיום אני לא זוכרת את זה, זה לא מלווה אותי, אבל אני כן מרגישה שעשיתי משהו חד פעמי שממשיך כל הזמן לעשות טוב אצל מישהו אחר, ממשיך "לעבוד". כן ירבו. זו הגישה שלי".

רוצים לראות האם גם אתם ואתן יכולים להיות מועמדים לתרומת כליה ולהצלת חיים? מבדק התאמה של 30 שניות באתר "מתנת חיים" או בלינק הבא: https://bit.ly/MC_BKTZ