דלג לתוכן העמוד
יום שלישי, 14 ביולי 2020
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

הזמיר ש"התבלבל"

בערבית "בולבול" משמעו "זמיר", וזה השם שנתנו הערבים לציפור שחורת הכיפה וצהובת האחוריים, שמנעימה בקול זמרתה העריבה בכל רחבי הארץ

צילום: חבר קיבוץ צרעה

לפני יותר מעשור, כאשר התנהלו ברחבי הארץ הבחירות על בחירת הציפור הלאומית, התברג הבולבול אל בין עשרת המועמדים הראשונים ליטול את הכתר. כיצד הגיעה ציפור זו, שהיא לכאורה אפורה ונטולת נוכחות מרשימה, למקום המכובד?

אחד התומכים הנלהבים בבולבול היא הצפר ואיש הטבע, עמיר בלבן. הוא טען בלהט כי לבולבול יש את מכלול התכונות שחייבות לאפיין את הציפור הישראלית ביותר: הוא נפוץ בכל רחבי הארץ, הן במרחבים הפתוחים והן באזורים העירוניים ותכונותיו מקבילות במידה רבה לאלו שלנו: הוא קולני, שירתו שמחה ועליזה, הוא גם קצת "חפיפניק וסוחב" מאחרים חומרי בניה לקן ואפילו מתגאה בכך, ולסיום הוא ממש לא אוהב להיות "פראייר", ובשעת סכנה הופכים כל הבולבולים לעם אחד ונלחמים על מקומם, ממש כמונו. וכמו כן, יש לו גם תכונות טובות כגון: נאמנות זוגית לאורך זמן, נאמנות לתא המשפחתי, ריבוי טבעי גבוה, ולבסוף - הוא מתאים גם לבנים וגם לבנות, שכן, בין הבולבולים כמעט שלא ניתן להבחין בין הזכר לנקבה.

עד לפני שנים לא רבות, בטרם פלישת הפולשים ארצה כמו המינה או הדררה, היה הבולבול הציפור הרביעית הנפוצה ביותר בארץ. לא לחינם הוא זכה לשם "בולבול" שפירושו בערבית הוא "זמיר". אנחנו אימצנו את השם בלא לדעת שזו אכן משמעותו, הדבקנו אותו למילה העברית "בילבול", לשורש "התבלבל", ומשם הוא אף גלש למחוזות מוזרים ומשעשעים כאחד, וזאת כאשר לציפור שעומדת מאחורי השם יש שפע של תכונות מעניינות וחביבות.

בשל זמרתו הייחודית, כך סיפר איש הטבע עזריה אלון, היו מי שרצו לקרוא לו – "זמיר ארץ ישראלי", אבל היה זה שם ארוך מדי, ואז, כדי להרחיקו מן ה'בילבול' שבשמו, הציעו לקרוא לו דווקא – "בלבל" ולא - בולבול, אבל גם שם זה לא תפס והבולבול נותר נאמן לשמו, הן בעברית, הן בערבית – פשוט, בולבול.

 

ציפור "צברית"

 

אז מיהו הבולבול שכמעט אין ולו יום אחד בשנה שאנו לא נתקלים בו? ובכן, ראשית ייאמר שהבולבול הוא – צבר! צבר בן צברים. תחפשוהו בכול אירופה כולה ולא תמצאוהו שם. תפוצתו של מין הבולבול שלנו משתרעת למן דרום טורקיה שבצפון ועד תימן ועדן שבדרום. אכן, בן האזור שלנו הוא.

וכמו שהיטיב לתאר ע. הילל בשירו, ""בולבול, תגיד לי למה, השכם השכם עם שחר, אתה אך מתעורר, מיד, עוד טרם שמש לה זורחת, אתה מיד בשיר פוצח ומזמר? בולבול, תגיד לי למה? ככה...", הבולבול אכן מיטיב לזמר ולשיר. הוא מתחיל בכך שעה ארוכה בטרם זריחת השמש, ומסיים רק לאחר השקיעה.

את רוב כישורי זמרתו מפגין הבולבול החל מתקופת בניין הקן, בסוף החורף, בחודש מרץ, ועד לסיום עונת הקינון, ההטלה וגידול הצאצאים בסוף הקיץ, באוקטובר. על ההטלה וגידול הדורות הבאים יחזור זוג הבולבולים לפחות פעמיים ואף שלוש משך הקיץ. בזה דומה הבולבול שלנו לאדום החזה שבאנגליה.

שמו המדעי של הבולבול מתייחס דווקא לעניין צבעו ולא לזמרתו. ביוונית מורכב השם משתי מילים – שמשמען "צהוב" (xantos) ו"שת" (pygos). וביחד – "צהוב השת". (שת – האזור שמחבר את חלקה האחורי של הבטן לזנב). ואכן, הכתם הצהוב הזה בולט מאוד אצל הבולבול ויש הקוראים לו בשל כך – "בולבול צהוב שת", להבדילו מסוגי בולבולים אחרים, שאינם מצויים אצלנו.

בולבול - ערן פינקל

אוכל כל

 

הבולבול הוא ציפור שיר בינונית בגודלה, גדול מהדרור וקטן מהשחרור, שגם הם חיים לידנו ולידו בחצר. הוא אוכל כל, מעולם הצומח וגם מעולם החי. אבל יותר מכול נודע באהבתו לפירות. בעבר הרחוק נהנה הבולבול המקומי מפירות הבר של עצי ושיחי הארץ, וכיום הוא זולל בהנאה רבה מכל הבא לפה, הן את פירות עצי הפרי למיניהם, והן את פירותיהם של עצי הנוי.

חלקים ממזונו, בעיקר פירות עצי נוי, הוא בולע בשלמותם, כמו את התות הגדל על העצים, את פרי אלת המסטיק, האזדרכת, ובחצר הכפר והקיבוץ את אשכולות פירותיה הכדוריים והקטנים של הלנטנה. הוא בולע אותם בשלמותם, ואז מפריש את זרעיהם בלשלשת שלו וכך מפיץ את השיחים הללו ממקום למקום.

ומדוע בחרתי להדגיש כאן את הלנטנה דווקא, זו שהובאה לחצרותינו על ידי אנשי הנוי כשיח הפורח בפריחה צבעונית מרהיבה? משום שהבולבולים אוהבים את אשכולות הפרי הכדוריים השחורים רוויי העסיס, הם אוכלים מהם ולאחר מכן, ישלשלו אותם, או את מה שנותר מהם בכול פינה בלשלשת שחורה הצובעת, נדבקת ומכתימה כול משטח. עצתי לכם, שעם הגיע עונת הבשלת פירות הלנטנה, להימנע מלתלות בחוץ כול חפץ בחצר שאינכם רוצים בהכתמתו. לדוגמא, כאשר נכדיי מגיעים לביקור, הם עטים על הנדנדות שבחצר אבל אז נשמעות הקריאות, "איכס! איזה גועל", מושבי הנדנדות מוכתמים בכתמים השחורים שהותירו אחריהם הבולבולים, ועלי לרחוץ, לשפשף, לנקות, לייבש ולשכנע שעכשיו באמת הכול בסדר ואפשר להתיישב על המושב ולהתנדנד.

בפירות הגדולים יותר הבולבולים "רק" מנקרים ונוגסים. והחביבים עליהם הם פירות עצי פרי כמו השסק, המשמש, האפרסק, התמר ואפילו בירקות כמו העגבניות לא יבחלו... וכך, אתה ממתין בסבלנות שפירות עץ השסק שבגינתך יבשילו, וכמוך – גם הבולבולים. מחלון ביתי, אני רואה כיצד אדון בולבול וגברת בולבולית, מקפצים להם מענף לענף בראש העץ, בוחנים את הפירות במבט זהיר, מטים את ראשם לימין ולשמאל כדי להיטיב לבחון את הפירות, ואז, לא מתביישים לנקר ולחפור בפירות שהבשילו, ומותירים עבורי את שארית הפרי שנוקר, כדי שגם אני אוכל ליהנות מעט...

החקלאים, כמובן, אינם שבעי רוב נחת מרעבתנותם של הבולבולים, שנזקיהם לעצי המטעים אינם זניחים כלל ועיקר, וכדי לצמצם את הנזק הם מכסים את העצים ברשתות וכילות.

כאמור, הבולבולים נהנים הנאה מרובה גם ממזונות בשריים כמו חרקים, חיפושיות, פרפרים, חיפושיות קטנות, וכשחסר מזון, אפילו בנמלים ובחלזונות לא יבחלו.

צילום: חבר קיבוץ צרעה

זוגיות לדוגמא

 

הבולבולים בולטים ביחסים הטובים שבין שני בני הזוג ויש הרואים בהם דוגמא לזוגיות טובה לכול החיים. מראה מלבב הוא זוג בולבולים צמודים זה לזו על חוט חשמל, לרוב לפני עונת הקינון, כשהוא מלטף ומגפף במקורו את נוצותיה הסומרות בהנאה של בת זוגו, למן הראש ואל אחורי הצוואר, והיא מחזירה לו מפעם לפעם באותה המטבע.

בסביבות חודש מרץ בוחרת הנקבה היכן לבנות את קנה, בדרך כלל במזלג ענפים במסתור עץ, בגובה שבין מטר אחד לשניים וחצי. בין שני בני הזוג נראה שהיא הבנאית המומחית ותפקיד הזכר הוא להגיש לה. הקן מתחיל בהנחת מצע עלים, ועליהם מונחים בקפידה הזרדים ואמצעים לחיזוק אולי אף לנוי, כגון שאריות צמר גפן, חלקי חבלים ואפילו קורי עכביש. לבסוף נוצרת סלסלה עגולה ויפה ובה תטיל כארבע ביצים לבנות מנוקדות בנקודות שחורות.

הדגירה, המתחילה לאחר הטלת הביצה האחרונה נמשכת כשבועיים. הנקבה היא הדוגרת. לאחר שבועיים יבקעו מן הביצים גוזלים ערומים, סומים וחסרי ישע ממש. ההאכלה מתחילה עם הנקבה בלבד, ורק לאחר מכן, עם התחזקות הגוזלים, יצטרף גם הזכר להאכלה.

תחילה יורכב מזונם מחרקים קטנים, ועם התפתחותם יתחילו לקנח גם בפירות. נוצותיהם גדלות במהירות ובתוך כשבועיים מתחילים הגוזלים לעזוב את הקן. במשך כעשרה ימים הם אינם מטריחים עצמם לחפש מזון, והם דולקים כול הזמן אחרי צמד ההורים בדרישה קולנית ובלתי מתפשרת לקבל מזון.

צפרים שונים מציינים את נכונות הבולבולים להגן על הצאצאים בתקופה המסוכנת של הימים הראשונים שלאחר עזיבת הקן. בשעת סכנה, עם התקרב אויב כחתול ואפילו אדם אל הגוזלים, יטיל עצמו אחד מצמד ההורים על הקרקע ממש לרגלי האויב כמי שנפגע בגופו או שמא בליבו, וכול זאת כדי למשוך את תשומת לבו של זה המסכן את הצאצאים ולהרחיקו מהם ככול הניתן.

בולבולים זוג - ערן פינקל

סיוע הדדי

 

לעונת הקינון יתחום לעצמו הבולבול, כמו ציפורים רבות אחרות, תחום מחיה בו יוכל לפרנס את עצמו בסוגי המזון המצויים בו. בעונת הקינון יקפידו הבולבולים לסלק מתחום המחיה כול פולש, אבל, לאחר מכן, נראה שהם אוהבים מאוד דווקא להתקבץ לקבוצות ו"לשמוח" יחדיו, לזמר ולהתעופף כבמשחק וגם לעוט יחדיו על עצי פרי בחצר או במטע משל מעתה והלאה אין בעל בית, והכול שייך לכולם.

עם זאת, בהחלט ניתן לראות בולבול המגרש בחמת זעם את בן מינו שפלש לתחומו בתקופת הקינון, ופעמים לא מעטות הייתי עד בהקשר לכך להצגה מלבבת של בולבול שטיפס על מכונית חונה, ופתאום גילה את בבואתו בראי שבצד המכונית. מרגע זה ואילך החל להתנהל קרב בלתי פוסק בין הבולבול בעל הנחלה, ככל הנראה הזכר, לבין בבואתו שבראי. כל אימת שהתקיף בעל הנחלה בחמת זעם את בבואתו, עשה זאת כמובן גם זה שמנגד, שוודאי העלה את חמתו של בולבולנו בלא גבול – אולי עד שהועיל בעל המכונית להיכנס לתוכה, להסתלק ולפתור כך את הבעיה.

מנגד, הייתי גם עד לתופעה של סיוע הדדי, שבו התקבצו כמה בולבולים לעזרת זוג בולבולים שהקן שלהם נעשה מטרה לעורבני חמסן שחמד את גוזליו. הבולבולים התאגדו ונחלצו להגן על הגוזלים תוך שהתקיפו בקריאות וצרחות בלתי פוסקות את העורבני שהיה גדול וחזק מהם, ויחדיו הצליחו להבריחו מן הקן בטרם מימש את זממו.

אז נסכם ונאמר – בכתר הציפור הלאומית שלנו לא זכה הבולבול המיטיב כול כך לזמר, אבל, הדבר הרי לא מנע ממנו ללוות אותנו בכול מקומות חיותנו, ונזכור לו לפחות, אם לא את כתר הציפור הלאומית, כי אז את כתר הנאמנות, כתר הצבר בן המקום וכתר החבר לעת צרה.

מעוז חביב, קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?