הזנב שמכשכש בכלב
האם הלחץ של הארגונים להגנת בעלי החיים על רשויות החוק גרם להן לאבד את שיקול הדעת? פסק דין מדהים קובע, כי תביעה שהגישה פרקליטות המדינה כנגד וטרינר המועצה ועוזרו הייתה חסרת ביסוס, כללה מחדלי חקירה מהותיים ונשענה על עדות שקרית ומגמתית
את פסק הדין הזה יצטרכו לשנן היטב בפרקליטות המדינה וגם בבתי הספר למשפטים. עיקשות בלתי מובנת של פרקליטות המדינה עם פרקליטות המשרד לאיכות הסביבה, הביאה לעינוי דין בלתי מוצדק בן חמש שנים, של שני עובדי ציבור, האחד ממטה יהודה והשני ממבשרת ציון, שכל חטאם היה שביצעו את עבודתם על פי הוראות החוק. השופט בתיק זה קבע, כי הפרקליטות כשלה "כשל חמור" וכי צדקתם של הנאשמים "עולה וזועקת" מהעדויות שהפרקליטות עצמה הביאה לבית המשפט.
מדובר בתביעה פלילית שהגישה מדינת ישראל והמשרד לאיכות הסביבה כנגד הווטרינר של המועצה האזורית מטה יהודה ומועצה מקומית מבשרת ציון,ד"ר עמוס ברזילי וכנגד עובד מחלקת התברואה במועצה המקומית מבשרת ציון, גבי אביסרור. השניים יוצגו על ידי עו"ד עובדיה גבאי.
כתב התביעה כלל שני אישומים הנוגעים לשני מקרי הרעלה בסטריכנין של כלבים משוטטים, האחד בשטח השיפוט של מבשרת ציון והשני בשטח השיפוט של מטה יהודה. לפי האישום הראשון, במהלך 2005 ביצע אביסרור, באישורו של ד"ר ברזילי, פעולה של הרעלה בסטריכנין ב"מתחם דגן" שבמבשרת ציון, בלא לקבל אישור כנדרש ממנהל השירותים הווטרינריים וכי במהלך פעולת ההרעלה, הוא נטש את השטח למשך כ-20 דקות ואחד הפיתיונות המורעלים נאכל על ידי כלב מסוג אמסטף, שמת בייסורים באותו ערב.
לפי האישום השני, במהלך 2006 ניסה ד"ר ברזילי לבצע המתה של כלבים משוטטים באזור המושב רוגלית (נווה מיכאל) וזאת בלא שהיה בידיו אישור מאת מנהל השירותים הווטרינריים.
שני הנאשמים טענו להגנתם כי ביצעו את עבודתם על פי הנחיות החוק ולפי כללי העבודה השגרתיים במסגרת הנהלים של השירות הווטרינרי. הנאשמים טענו כי כלל לא נזקקו לאישור מיוחד מאת מנהל השירותים הווטרינריים וכי לא הפקירו פיתיונות מורעלים אשר מהם יכול היה להיפגע כלב האמסטף. הנאשמים הדגישו כי מתן הפיתיונות נעשה על פי הנהלים של מתן "מן היד אל הפה", כך שלא הייתה כל אפשרות שכלב אחר ייפגע מהרעל.
שופט בית המשפט השלום בירושלים, יצחק מילנוב, שדן בתיק במשך כשלוש שנים, קבע כי הנחיות השירות הווטרינרי אינן דורשות מהנאשמים אישור מאת מנהל השירותים הווטרינריים, כדי לבצע את הפעולות שביצעו. במהלך העדות של שני מנהלי מחוזות בשירות הווטרינרי, אשר התביעה הציגה כדי לבסס את האישומים, עלה כי שניהם לא ידעו כלל את לשון החוק על בוריה. "נקל להיווכח כי מדובר בהנחיות נהירות וברורות, המבססות באופן חותך את טענת הנאשמים, בדבר קיומה של הבחנה בין הרעלה ספורדית ומקומית של כלבי בר, בדרך של "האכלת יד", לבין הרעלה המונית של כלבי בר" קבע השופט בהכרעת הדין.
השופט מילנוב מתח ביקורת חריפה על ההימנעות של נציגת פרקליטות המדינה, עו"ד נורית זקן-געתי, מלהביא לדוכן העדים את מנהל השירותים הווטרינריים באותה עת, ד"ר
ככלל, מהעדויות של שני הרופאים הבכירים של השירות הווטרינרי, עולה תמונה מדאיגה וחמורה על אופן העברת ואכיפת ההנחיות במסגרת השירות הווטרינרי. השופט מילנוב סיכם זאת במשפט הבא: "ותמיהה זועקת: אם הפרת ההנחיות התבצעה בדרגים הגבוהים של מערך השירותים הווטרינריים - מדוע אפוא נאשם 1 (ד"ר עמוס ברזילי, י.ר.), אשר רק ציית להנחיות ולנהלים שקיבל מדרגים אלו - הוא שנותן את הדין על כך?!". מילנוב חוזר וקובע כי עדויות שני הרופאים הבכירים תומכות למעשה בגרסת הנאשמים, לפיה הם פעלו כדין על פי נהלים שהיו מקובלים במשך שנים בשירות הווטרינרי והוסיף: "בקרב הדרגים הגבוהים בשירות הווטרינרי - נראה, כי יד שמאל אינה יודעת את אשר עושה יד ימין".
השופט מילנוב לא הסתפק בכך והפנה אצבע מאשימה ישירות על התובעת בתיק, עו"ד נורית זקן-גבעתי. "קשה להימנע מהתחושה, כי רשויות החוק והתביעה במקרה דנן, "תפסו את הש"ג", בהתעלמם מהעובדה כי הנאשם 1, רק מילא את הפקודות וההנחיות שניתנו לו ע"י הווטרינר המחוזי".
אולם לא רק בכך כשלה פרקליטות המדינה בתביעה זו. התביעה המקורית נשענת על עדות של תושב מבשרת ציון בשם,
במהלך עדותו של כהן בבית המשפט, התברר כי בינו לבין ד"ר ברזילי קיים סכסוך ישן, שבעטיו איים כהן לנקום בברזילי. עוד התברר כי כהן כלל אינו הבעלים של כלב האמסטף שהורעל וכי הכלב נפטר יום קודם להרעלה שבוצעה ב"מתחם דגן". בעדותו חזר כהן והכחיש את כל הדברים שאמר בשלב הגשת התלונה ולא הותיר לתביעה ברירה אלא להכריז עליו כעל עד עוין. כמו כן, התברר כי הטענה על הרעלה המונית כלל לא נבדקה וכי לא נמצאו לה כל תימוכין.
על הכישלון החמור הזה של גורמי החקירה ושל התביעה אמר השופט מילנוב: "המדובר, ללא ספק, בפעולות פשוטות ומתבקשות, אשר אילו היו ננקטות ע"י גורמי החקירה היו מונעות ודאי את המבוכה שנגרמה למאשימה, במהלך עדותו של העד...אשר חשפה את האמת העומדת מאחורי תלונתו במלוא מערומיה".
לסיכום קובע השופט מילנוב כי "המאשימה כשלה כשל חמור (ההדגש במקור, י.ר.) בהוכחת אשמתם של הנאשמים במקרה דנן, וכי המסקנה, לפיה במקרים המפורטים בכתב האישום, פעלו הנאשמים כדין, ובהתאם להנחיות ולנהלים שנקבעו ואושרו ע"י הדרגים הגבוהים, ובהם מנהל השירות הווטרינרי עצמו - עולה וזועקת לא רק מהעדויות והראיות שהניחו הנאשמים להוכחת חפותם, אלא גם ובעיקר מהעדויות והראיות שהניחה המאשימה עצמה, להוכחת אשמתם כביכול. לא זו אף זו: מכלול הראיות והנסיבות מבעי על מחדלי חקירה מהותיים שנפלו במהלך החקירה, על חקירה רשלנית ושטחית, ועל החלטה תמוהה של גורמי התביעה להעמיד לדין את הנאשמים דווקא, תוך פטירת בעלי התפקידים הבכירים במערת השירות הווטרינרי מכל אשמה". במסגרת הכרעת הדין החליט השופט לזכות את שני הנאשמים מכל אשמה.
לאחר המשפט אמר ד"ר עמוס ברזילי: "במשך חמש שנים עברתי עינוי דין, שני עובדי ציבור הופקרו לנפשם כי רצו לעשות את עבודתם על פי מה שמחייב החוק. זו הייתה עלילת דם של המתלונן נגדי וברשויות האכיפה והתביעה אחז הפחד מפני העמותות של יפי הנפש".
ברזילי הוסיף: "עברתי גיהינום שיפוטי. זה לא קל לעמוד מול השופט מילנוב. מפחד העמותות הפכו אותנו, עובדי הציבור הרוצים לעשות את עבודתם נאמנה, ואותי, רופא וטרינר רשותי עם 40 שנות ניסיון, לחסר שיקול דעת. זה מעציב מאוד ועלוב מאוד. מי יגן על עובדי הציבור הנאמנים?".
ברזילי הודיע כי בכוונתו לתבוע את כל הגורמים שנטשו אותו לבדו במערכה ולגרום להם לפצותו על עינוי הדין החמור וההוצאות הגבוהות שנגרמו לו במהלך המשפט.
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?