החובלים הצעירים מבית שמש

אבי אייזן וטוהר דניאל, שניהם מבית שמש, סיימו השבוע את קורס החובלים. “אימרה ידועה אומרת ש 'קורס חובלים לא עוברים לבד', זאת אימרה מדויקת, מזל שהיה לנו אחד את השני", אומר אבי

השבוע עמדו על רחבת המסדרים בבסיס חיל הים שבחיפה בוגרי מחזור 132 של קורס החובלים. זהו אחד הקורסים היוקרתיים, המאתגרים והארוכים ביותר שיש לצה"ל להציע, המכשיר את הדור החדש של קציני זרוע הים. בין המסיימים בלטו סגן טוהר דניאל וסגן אבי אייזן, שני חברים טובים המביאים גאווה לעיר בית שמש.

טוהר ואבי החלו את הדרך שלהם לתרומה משמעותית לחברה הישראלית אפילו טרם גיוסם לצבא. השניים התנדבו בתנועות נוער, טוהר עשה גם שנת שירות לפני גיוסו ואבי למד בישיבת "מעלה גלבוע". "בכיתה י"א הכרתי את טוהר דרך שיתוף פעולה בין כלל תנועות הנוער בעיר", מספר אבי, “ושם הפכנו למכרים. כאשר גילינו ששנינו מתגייסים יחד לאותו המקום התחלנו לדבר ולהתחבר. הרגשתי שיש לי על מי לסמוך, מישהו שמגיע איתי מאותו הרקע לקורס וחוזר איתי הביתה, כאשר יוצאים מהבסיס. במהלך הקורס התקרבנו מאוד, למדנו יחד ותמכנו אחד בשני. אימרה ידועה בשורותינו אומרת ש"קורס חובלים לא עוברים לבד", זאת אימרה מדויקת, מזל שהיה לנו אחד את השני".

מה משך אתכם להתגייס למסלול?
"לא ידעתי הרבה על הקורס לפני הגיוס", מתחיל טוהר לספר, "ידעתי רק שזה תפקיד מאתגר שמערב שהות בים. ככל שנחשפנו יותר למהות התפקיד, לאופי של העבודה בלב ים, רחוק מהבית ומהמשפחה כשלצידך משפחת לוחמים מגובשת וחמה, הבנתי שהשירות הזה הוא המקום בשבילי".
"האמת שאני הגעתי בטעות, זו לא הייתה הבחירה הראשונה שלי", אומר אבי, "חלמתי להתגייס לסיירת חי"ר או מקום דומה, כמו אבא שלי, ששירת בגולני ולאחר מכן כקצין בפיקוד העורף בזמן מלחמת לבנון השנייה. עם זאת מהרגע שגיליתי על המסלול ונחשפתי לצדדיו השונים התחברתי אליו מאד והיום אני שמח שקיבלתי את הזכות להיות חובל".

אחד האלמנטים הבולטים בקורס החובלים הוא הניתוק מהבית. במהלך הקורס זוכים החובלים לחזור רק פעמים מעטות הביתה ודקות השיחה שלהם בטלפון נמדדות בקפידה. מדובר באתגר גדול לצוערים אך אולי אף יותר- למשפחותיהם.

איך הסתדרתם עם הניתוק מהבית?
"אין ספק שזה היה אחד הקשיים הגדולים ביותר. אך בני משפחתי קיבלו את הקושי בהבנה ותמכו בי", אומר טוהר. "מבחינתי, החלק הקשה ביותר באתגר הזה היה הניתוק מהחברה, כי מתוקף הקורס סוגרים שבתות רבות בבסיס ולא מתראים בכלל. ועל אף כל זאת, אחרי שהיא עברה איתי את הקורס מהצד של הבית, היא מתכננת עתה להתגייס אליו גם היא במחזור הקרוב (מחזור 138). לאורך כל הקורס היא תמכה בי ועודדה אותי ועכשיו אני זה שמרגיש מחויב להיות שם בשבילה, בדיוק כמו שהיא הייתה שם בשבילי. מעבר לכך, מגיע לה כל הכבוד שהיא הצליחה לעמוד איתנה לצידי בשנתיים האחרונות, יצאנו מחוזקים מכך".

"גם המשפחה שלי קיבלה זאת בהרבה הבנה", מוסיף אבי. "מאז ומעולם הם עודדו אותנו בבית לשירות משמעותי".

"תמיד עודדו אותנו בבית לשירות משמעותי", ממשיך טוהר, "אומנם אבי הגיע ממשפחה דתית ואני לא אבל זה זורם בבית שמש, באוכלוסיה. אני חושב שזה במיוחד בזכות תנועות הנוער, אם זה 'בני עקיבא' ואם זה 'ביתר'. כבוגר, אתה יוצא משם ומרגיש שאתה חייב לעשות שירות משמעותי".

איך הדת משתלבת בחיל הים?
"להיות אדם דתי זה לא אתגר שייחודי לחיל הים וקורס חובלים, זה אתגר שמרגישים בכל הצבא ובמשך כל החיים. הישיבה בה למדתי היא דתית ציונית וערכיה זהים לערכי צה"ל, כך שאין התנגשות בעניין הזה. עם ישראל חשוב לי ואני רוצה לשרת הכי טוב שאני יכול. במקרה שיש אי הבנה או בעייתיות יש פתרון ותמיד אפשר למצוא אותו בדרכי נועם. נתקלתי בהרבה אנשים שרוצים להפוך את העובדה שיש איתי בחורה בקורס ל"פיקנטית". זה לא הפריע לי אף פעם, עם הבנה הדדית אפשר לפתור הכל", עונה אבי.

ומה היו הקשיים בקורס?
טוהר: "אני חושב שאין שירות שדומה לשירות כחובל, אם זה איכות האנשים, אם זה הקושי בים, אם זה הניתוק מהבית או אם זאת פשוט העובדה שכשאתה נמצא בים אתה נמצא עם עצמך. זה שירות משמעותי ומעצים, הקורס קשה ומפרך ולעיתים נראה בלתי אפשרי, אבל בסוף עוברים הכל", מספר טוהר.
"אני מאמין שאין תפקיד בצבא שהוא לא משמעותי ולכל תפקיד יש חשיבות. אבל אם מישהו, מכל מקום בארץ ומכל רקע, חושב להגיע לקורס חובלים ומתקבל, הוא יכול לתרום פה המון”, ממשיך אבי. "בקורס יש אין ספור קשיים פיזיים, וגם החלק האקדמי של הקורס מאתגר מאוד. יש לי דיסלקציה אז השלב בו למדנו לתואר היה לי קשה ומסובך. אבל הצבא וזרוע הים נתנו לי את הכלים להתמודד עם הכל, קיבלתי שעות לימוד נוספות ועזרה מרובה. זה העלה לי את המוטיבציה ואת תחושת המסוגלות וזה השיעור האמיתי שלמדתי בקורס החובלים – אם יש בעיה צריך להעמיד אותה על הרגליים ולפתור אותה".