דלג לתוכן העמוד
יום שני, 04 ביולי 2022
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

החירות לבחור ולשאת באחריות

לבני ישראל נדרשת הליכה ממושכת במדבר עד לפיתוח תודעה של בני חורין. יציאה אל המדבר, לדרך לא מוכרת, אינה קלה, משום שהחירות מביאה עמה את הצורך לעשות בחירות ולקחת אחריות

בפרשות "בא" ו"בשלח" מגיע לשיאו סיפור 'יציאת מצרים'; המכות האחרונות ניחתות על פרעה, הוא נכנע ופותח את שערי מצרים, אך שב ומתחרט שוב ושוב. עם ישראל יוצא ממצרים, לאחר שנים רבות של עבדות וגלות פיזית ותודעתית, וחוצה את הים שבקע עבורו הבורא. סיפור 'יציאת מצרים' מונחל מדור לדור, כי הוא חלק ממסע חיינו בהיבט הלאומי כמו גם בהיבט האישי; אנו נדרשים לזכור את העבדות והגלות ובאותה המידה לזכור להנכיח בחיינו את החירות, הצורך בהתפתחות וביצירת שינוי.

"בֹּא אֶל-פַּרְעֹה" (י,א) - פרעה מייצג את האגו, הנוקשות והפחד, הקיים בכל אחד ואחת מאיתנו. על מנת לחיות כבני חורין אנו נדרשים לזהות את הכוחות המעכבים והמפריעים שבנו. "כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ" (י,א) על פניו נראה כי נלקחה מפרעה זכות הבחירה, אולם בחירתו של האדם נתונה בידיו מלכתחילה; 'הבא להיטהר מסייעים לו, הבא להיטמא מאפשרים לו' – זהו ביטוי תלמודי המבטא את התפיסה שכאשר האדם פועל על מנת להתפתח  - היקום יסייע לו, ולעומת זאת כאשר אדם אוטם את עצמו ופועל בעיקשות מתוך אגו וגאווה  - מאפשרים לו להמשיך בדרכו זו עד שיבחר לעשות שינוי הנובע מרצונו הפנימי.

טרם יציאתם של בני ישראל ממצרים, נותן האל לעם מספר מצוות המקנות לאדם כלים ליצירת שינוי ולאימוץ תודעת חירות. הראשונה היא: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (יב,ב), המילה חודש מכילה בתוכה את השורש ח.ד.ש, כיוון שתהליך ה'יציאה ממצרים', הן בהיבט הקולקטיבי והן בהיבט האישי, דורש התחדשות.

חודש ניסן נקבע כחודש הראשון למניין החודשים וממנו נגזרות מצוות הקשורות בזמן. התחדשות ושליטה בזמן מעידים על חירות, אחריות וחופש פעולה. פרשן המקרא ספורנו מתייחס לפסוק זה ואומר: 'מכאן ואילך יהיו החודשים שלכם לעשות בהם רצונכם, כי בו התחיל מציאותכם הבחיריי' (ביטוי עברי שמשמעותו חופש הבחירה).

"כָּל-מַחְמֶצֶת, לֹא תֹאכֵלוּ; בְּכֹל, מוֹשְׁבֹתֵיכֶם, תֹּאכְלוּ, מַצּוֹת" (יב,כ). מרכיבי הלחם והמצה אומנם זהים - קמח ומים - אולם בעוד בצק הלחם תופח ומתנשא, עיסת המצה נשארת בגודלה המקורי. מצרים ופרעה מסמלים את היצרים, האגו והקיבעונות המחשבתיים. חירות תודעתית אפשרית ממקום של ענווה, קבלה ורצון אמיתי למיצוי - המצה מסמלת כוחות אלו בנפש האדם. כאשר האדם יזהה ויפנים שמחשבותיו ופחדיו הם קולות האגו, רק אז ימנע מלקפא על שמריו ויפעל לקראת שינוי משמעותי בחייו, שיאפשר לו לצאת מ'מצרים'.

"וְלֹא-נָחָם ה' דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא: כִּי אָמַר פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה--וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" (יג,יז), האל לוקח בחשבון שהשינוי עבור העם עדיין לא הושלם. הם אומנם יצאו ממצרים, אולם מצרים לא יצאה מהם, ועל מנת למנוע נסיגה אחורנית, הם מובלים בדרך ארוכה ובטוחה יותר.

לאחר שלושה ימי הליכה במדבר, כאשר בני ישראל במבוי סתום, פרעה ואנשיו רודפים אחריהם והים לפניהם - הם באים בטענות אל משה: "כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת-מִצְרַיִם, מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר" (יד, יב). על מנת ל'חצות את הים' לעבר המדבר עלינו להיות בשלמות הלב. כאשר האדם בספק, ואינו פועל מתוך מוטיבציה פנימית, חששותיו עשויים להתממש במהלך מסעו, בבחינת 'את אשר יגורתי בא לי'.

בבסיס הגישה המוטיבציונית, אשר פותחה על ידי הפסיכולוגים מילר ורולניק, עומד הרעיון שיצירת תפיסת חירות והובלת תהליך שינוי יתרחש אך ורק מתוך מוטיבציה פנימית, וכי ישנם שלבים בתהליך זה אותם ניתן לצפות ולהיערך אליהם.

המודל מתאר ששה שלבים: הראשון, שלב המאופיין בחוסר מודעות לצורך בשינוי על אף הקשיים והסבל שהאדם חווה. השני, שלב ההתלבטות, בו האדם מכיר בכך שיש בעיה ומתחיל לחשוב על השינוי הנדרש בחייו, אבל עדיין נוטה לדחות כל עשיה הקשורה בו. השלישי, שלב ההכנה, זהו השלב בו האדם בוחן את השיקולים בעד ונגד השינוי. הוא מזהה את הגורמים המעכבים אותו ואת הכוחות הנפשיים הדוחקים בו להשאיר את המצב על כנו, ועם זאת מחליט להתמודד ולהתחיל את המהלך, אולם עדיין אינו מחויב לתהליך. הרביעי, שלב הפעולה, האדם מתחיל לפעול לשם השגת השינוי. השלב הבא, שלב השימור, מתקיים לאחר שהשינוי הראשוני הושג. זהו שלב קשה, יש חשש מחזרה להרגלים הישנים ולמצב טרם השינוי, והוא מאופיין בכישלונות ובנסיגות. השלב האחרון מושג רק כאשר השינוי הופך לחלק מחייו של האדם.

משה מצליח להרגיע את העם ולהשרות עליו אמונה אולם אז גוער בו האל: "מַה-תִּצְעַק אֵלָי; דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ" (יד,טו), כלומר זה לא זמן לדיבורים או/ו לתפילות אלא למעשים, "וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ, וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם—וּבְקָעֵהוּ" (יד,טז), זהו שלב הפעולה הלכה למעשה.

שבת "בשלח" נקראת גם 'שבת שירה' על שם "שירת הים" שנאמרה מיד עם חציית ים סוף. "אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת" (טו,א), "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת-הַתֹּף--בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת" (טו,כ). בתוך תוכו של תהליך 'יציאת מצרים', העם על כל רבדיו, עושה פסק זמן על מנת לשיר, להודות ולהתחזק באמונתו.

חגיגת הניצחונות הקטנים בדרך אל יעד גדול, מאפשרת לנו לפתח התמדה, נחישות וביטחון. עצם העצירה כדי לחגוג מאפשרת לשמוח, להודות, להתמלא מוטיבציה ולהמשיך בכוחות מחודשים הלאה. 

לבני ישראל היה קשה ומפרך במצרים, אך למרות זאת הם התקשו לעזוב, ויתר על כן נדרשת להם הליכה ממושכת במדבר עד לפיתוח תודעה של בני חורין. יציאה אל המדבר, לדרך לא מוכרת, אף שזו יציאה לחירות, אינה קלה. חירות אין פירושה חופש. החירות מביאה עמה את הצורך לעשות בחירות ולקחת אחריות - אין זה מיקרי שאותיותיהן של שלושת המילים הללו כל כך דומות. חירות פירושה יציאה למסע המאפשר לבחור בין דרכים שונות, ואנו נדרש לעשות בחירות ראויות ונכונות במהלכו. חירות פירושה שאנחנו לוקחים אחריות על המסע שלנו.

המדור מוקדש לזכרו של אבי אלי קדושאי ז"ל

שבת שלום!

שרונה קדושאי בר-נס

M.A, יעוץ חינוכי MBA מינהל עסקים

 יעוץ וליווי מנהלים, מנחה לפיתוח מקצועי

הדרכת הורים, "רימון" מרכז מומחים לטיפול בילד ובמשפחה

sharonabar5@gmail.com

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?