החכם שבעורבים
הקאק נחשב לבעל כנף חכם מאוד ויש חוקר שטוען כי הצליח לגדל קאק שהבין משמעות של מלים. את להקות בעלי הכנף החביבים האלה ניתן לראות במהלך טיול מומלץ מאוד בגן לאומי בית גוברין
בימים הראשונים לחודש פברואר, הזדמן לי להדריך במשך יומיים רצופים באזור בית גוברין.
ביום הראשון, סיירנו ב"אליותרופוליס" (עיר בני החורין) הנמצאת באתר הארכאולוגי המרשים סמוך לתחנת הדלק של בית גוברין ובו בין היתר, המבנה המפואר של ה'אמפיתיאטרון' הרומי – היחיד במינו בארץ שנבנה מלכתחילה ככזה ולא הוסב ליעדו מהיפודרום כמו בקיסריה, ואשר ב'ארנה', רחבת החול שלו, נערכו מופעי קרבות גלדיאטורים לעיני 3500 צופים נלהבים שישבו בטריבונות סביב סביב, וצפו בקרבות של 'לוחמים בלוחמים' ולוחמים בחיות טרף, כמיטב המסורת הרומאית של "לחם ושעשועים". בסמוך לאמפיתיאטרון פעל גם בית המרחץ האימפריאלי היחיד במינו בארץ על שטח של ארבעה דונמים (!) ואשר בשרידיו ניתן לבקר במקום (ומאוד מאוד מומלץ!).
ביום השני הדרכתי מבקרים שהגיעו ל'מערות הפעמון' אשר ראוי לכנות אותן 'מחצבות הפעמון', משום שבפועל מדובר במחצבות.
במשך היומיים הללו, בין אתר לאתר, לא יכולתי להסיר את עיניי ממופעי התעופה של הקאקים, להקות בעלי הכנף השחורים עם הפדחת המכסיפה, הללו שחזרו והופיעו בקבוצות קטנות או גדולות, מעשרות בודדות ועד עשרות רבות מאוד, כאשר ניכר היה במעופם שהם פשוט יצאו לחגוג ולהשתעשע, כשהם קוראים בגרונם בקול חזק, גבוה וצלול – קאק, קאק, קאק, קאאאא....
החכמים שבעורבים
איני יודע מה הסיבה לחגיגה, אולי האביב ההולך וקרב או השמש שיצאה ממחבואה, אך מראה להקה מעופפת שכזו הוא אכן משובב עיניים וגם מי מביננו שאיננו דווקא חובב ציפורים, יקשה עליו להתעלם או להסיר עיניו מהמראה המתגלה.
הסבתי את תשומת לבם של קבוצת המטיילים אשר הדרכתי וסיפרתי להם הן על משפחת העורבים, הידועים כחכמים שבין הציפורים והן על הקאקים, שהם החכמים והאינטליגנטים שבין כל עם העורבים. מאין אתה יודע את כל זאת? הסתקרנו לדעת המטיילים. וכך זכו לשמוע על חוקר הטבע האוסטרי – קונראד לורנץ.
לורנץ ידוע בספרו "טבעת המלך שלמה", שם הוא מרכז חלק מהמחקרים שעשה בתחום הצפרות תוך שהוא רומז לניסיונו להתוודע ולהבין את שפת הציפורים.
הבנה מילולית
בספרו מתאר לורנץ את מחקרו על קאק, שגידל בביתו מאז היה גוזל, ואשר למד במשך הזמן לבטא מילים ומשפטים שונים, בגרמנית כמובן.
לורנץ מאוד רצה לגלות האם הקאק שלו חוזר על המילים כמו 'תוכי', או שהוא מבין את המשמעות המסתתרת באותן המלים.
בספר מתואר מקרה חריג ויוצא דופן, המבוסס על החשש של ציפורים רבות מצללית כהה וגדולה, שמרמזת להם על עוף גדול המעופף בשמים שיש סיכוי רב שהוא עוף דורס ויש להיזהר ממנו.
לורנץ מספר כי כאשר הגיע לביתו מנקה הארובות, והוא שחור מפיח של הארובות אותן כבר ניקה, נחרד הקאק מהדמות הכהה והמאיימת ופרץ במעוף נסער אל תוך הבית כשהוא קורא: "מנקה הארובות בא, מנקה הארובות בא..."
שומרים נגיעה
לורנץ מצא כי הקאקים מנהלים חיי חברה מפותחים, כאשר בראש כול קבוצה שיכולה למנות עשרות פרטים ולעיתים אף מאות, עומד זוג שליט.
מערך היחסים המיוחדים בין הפרטים בקבוצה בא לידי ביטוי באופן שבו נוצרים הזוגות לקראת הרבייה. לורנץ זיהה כי בשנה הראשונה לזוגיותם, הקאקים מקיימים ביניהם מערכת יחסים כשל זוג מאורס ולא נשוי, משל שומרים "נגיעה". הזוג לא יזדווג בשנה הראשונה לחייו אלא למן השנה השנייה בלבד.
הקאקים נוטים לשמור אמונים זה לזו לכול ימי חייהם, ומה קורה אם אחד מבני הזוג הלך לעולמו? ובכן, לורנץ מצא כי יש בעולמם גם בגידות וגם 'גירושים'.
את חייהם החברתיים מנהלים הקאקים גם ביום וגם בלילה, אז הם מתקבצים בהמוניהם ללינה משותפת – לעיתים בחברתם של הזרזירים. אולי מכאן שורש הביטוי התלמודי – "הלך הזרזיר אצל העורב".
עורף כסוף
הגיעה העת להציג את בעל הכנף שלפנינו. הקאק נמנה על משפחת העורבים, אך ממדיו קטנים מהעורב האפור הנפוץ או מעורב המזרע השחור שבשדות. אורך גופו 35-39 ס"מ, מוטת כנפיו בין 64-74 ס"מ ומשקלו כ-250 גרם, דומה לממדיה של יונת הבית. ואכן, באזור בית גוברין, ניתן לראות לעיתים בין קבוצות הקאקים המעופפות גם יוני בית המקננות במערות שבאזור.
כאמור, לקאק יש קריאה ייחודית השונה מזו של העורב. סימני זיהוי נוספים הם גודלו הקטן מזה של העורב אך גדול מזה של העורבני. צבעו שחור בולט, אך פדחתו ועורפו בולטים בצבע אפור-כסוף. מקרוב ניתן להבחין בקשתית עין בצבע לבן תכול וכן במקור עבה וקצר. גווני הזכר והנקבה דומים מאוד והדבר היחיד הבולט יותר אצל הזכר הוא העורף הכסוף.
את שמו העברי – קאק – העניק לו הזואולוג הידוע ישראל אהרוני, מי שהעניק שמות עבריים לציפורים שונות. בערבית פירוש שמו הוא דווקא - "עורב הזרע".
הקאק הוא אוכל כול – זרעונים, חרקים, פירות, זחלים, פרוקי רגליים, ולא יוותר על שאריות מזון שבני האדם, מותירים בשטח. זו כנראה גם אחת הסיבות שנוכל לראות את הקאקים בקרבת בני האדם, שכן הם אינם חוששים מאתנו ומבינים שיש למה לצפות לאחר שבני אדם שהו במקום מסוים.
קינון מגוון
את הקאקים באזורנו ניתן למצוא בבית גוברין וגם בקיבוצי שלי, צרעה, שבו התיישבה לפני שנים אחדות קבוצת קאקים, וכיום ניתן לראותם בחברת היונים על גגות הבתים, כמו גם על הקרקע כשהם מחפשים מזון.
הם בונים קן פשוט מזרדים ומוסיפים לו מעט ריפוד. הנקבה תטיל בו 4-5 ביצים בצבע ירקרק תכלכל המנוקדות בכתמים חומים, עליהם תדגור לבדה כ-18 יום והגוזלים יעשו בקן כחודש ימים עד לצמיחת נוצותיהם ויכולתם להתעופף ממנו.
בעלי הכנף החברותיים הללו אוהבים לבנות את קניהם הזוגיים בחברותא, באותם אזורים עצמם בהם יעשו הן את יומם והן את לילותיהם. מערות בית גוברין, המלאות בנקיקים מכול סוג ומין ובכל גובה, מזמנות לקאקים, ממש כמו ליונים, שפע של אפשרויות לבניית קניהם. לכן, כמעט תמיד ניתן להיתקל בקאקים באזור בית גוברין כמו במרחבי חבל עדולם השכן, אבל בהחלט לא רק שם. מקומות קינון דומים מוצאים הקאקים גם באזור מחצבות מגדל צדק וכן בהר עיבל.
אוכלוסיות הקאקים התפשטו בשלהי שנות האלפיים גם לערים שונות כמו רמלה, רחובות, לוד - במרכז, וכן בית שמש, קריית גת, ירושלים ומעלה אדומים, האזור המקיף את תחום המועצה האזורית שלנו. זהו תהליך הדומה להתפשטות של בעלי כנף אחרים, למשל העורבני, שבעבר חי בעיקר ביערות עצי אלון התבור שבאזור טבעון, שער העמקים ורכסי רמות שפרעם, ואילו עתה ניתן לראותו כמעט בכל מרחבי האזורים הים תיכוניים שבארץ.
התפשטות הקאקים נובעת גם מכך שהתפתחות ההתיישבות האנושית מייצרת מגוון אפשרויות חדשות לבניית הקנים. כך למשל, נמצאו זוגות קאקים שקיננו במרומי עמודי תאורה, או השתלטו על תיבת קינון לתנשמות או מצאו מקום אפילו בארובת הבית, בתנאי שאיננה פעילה כמובן.
תיירים מאירופה
אוכלוסיות קאקים נרחבות יש במרבית שטחה של אירופה וכן צפון אפריקה, ובמזרח יגיעו עד למרכז אסיה. לא כל הקאקים שאנחנו רואים בארץ מקננים אצלנו. חלק מהקאקים שאנחנו רואים בחורף אינם תושבי קבע והגיעו ארצה מאירופה כדי לחרוף כאן, כשהם חוברים ללהקות המקומיות.
הקאקים החולפים נמצאים בארץ בדרך כלל בין אוקטובר לחודש מרץ, ואז יחזרו צפונה, לאירופה כדי לגדל שם את הדורות הבאים. מסיבה זו נוכל לראות בחורף בארץ להקות קאקים גדולות הרבה יותר ואילו בקיץ, בעונת הקנון, מספריהם קטנים באופן משמעותי.
לנו, המתגוררים במטה יהודה ובשפלת יהודה, אין צורך להרחיק לשום מקום כדי ליהנות הנאה רבה ממראה הקאקים החביבים. אני מבטיח לכל אחת ואחד מכם, שבכל ביקור שתערכו באזור "אלף המערות" שסביב בית גוברין אכן תגלו אותם, ובמספרים הרבה יותר גדולים – בחורף.
(צילום: גיל שעני)
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?