דלג לתוכן העמוד
יום רביעי, 10 באוגוסט 2022
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

היישוב הבית"רי הראשון בהרי יהודה

סיפור הקמת היישוב רמת רזיאל משחזר את המאבק המר שהתחולל בשנים שלפני קום המדינה בין ה"הגנה" לבין הרביזיוניסטים

רמת רזיאל - כניסה ליישוב - צילום רנבר - ויקיפדיה

בעיתון (הערב) "מעריב", הופיעה בתאריך ה-20 בינואר 1949, כתבה קצרה תחת הכותרת: "הבחורה מהפלמ"ח ליד מנחם בגין".

בגוף הכתבה נכתב כך: "אי שם בהרי יהודה נערך בימים אלה טכס החנוכה של יישוב המשלט על שמו של דוד רזיאל הי"ד. המתיישבים, חיילי אצ"ל מירושלים לשעבר. לכן לא ייפלא לראות בתמונתנו את מנחם בגין, את המשורר אורי צבי גרינברג, את הוריו של רזיאל ועסקנים של תנועת החרות. גם נוכחותם של נציגי הצבא, הסוכנות היהודית ושלטונות ירושלים, אין בה משום הפתעה מאחר שרמת רזיאל נכללה באורח  רשמי במסגרת ההתיישבות החדשה. הפנטזיה בתמונה אותה הנציח צלמנו, הרי היא הצעירה שבמרכזה - נערת הפלמ"ח, שנקודת ההתיישבות שלה (קיבוץ צובה – מ.ח) שוכנת בקרבת רמת רזיאל.

"טוב שבאתם לשבת אתנו בשכנות. אנו מקווים ליחסי שכנות טובה אתכם", - אמרה הנערה והעיתון הוסיף דברים שנדמים כאילו נכתבו היום: "...בים של השנאה ההדדית האוכלת אותנו ושנחשוליה גברו עוד יותר בסערת הבחירות, הרי הפגנת שכנות טובה כזו היא לא פחות מעודדת ומבשרת טובות, מאשר קריאתו של בגין לחבריו – חניכיו, לצאת לשדה עם המחרשה".

כתבה קצרצרה וכל כך הרבה צפון בה. לכאורה, מה הפלא הגדול בתמונה משותפת של לוחמת הפלמ"ח לשעבר לצדו של מנחם בגין? ומה הפליאה ששכנים להתיישבות בהרי יהודה מייחלים ומצפים ליחסי שכנות טובה? ומה אותו "ים של שנאה הדדית" שאוכל את מי שנמצאים באותו זמן במלחמת השחרור הלאומית ואמורים לחגוג את  הקמתו של יישוב חדש המצטרף ליישובי המדינה שזה עתה הוקמה?

 

גרעין מחטיבת האצ"ל

 

עלעול נוסף בעיתוני אותה התקופה יכול להבהיר לנו ולהזכיר לכולנו על מה ולמה זכתה דווקא הקמת רמת רזיאל לניסוח במלים אלה.

בכתבה קצרה בעיתון הבוקר המפלגתי "חרות", מתאריך 18 לינואר 1949, תחת הכותרת " היום, טכס חנוכת רמת רזיאל" נכתב: "הטכס הרשמי והחגיגי של חנוכת "רמת רזיאל", הנקודה שהוקמה אי שם בהרי יהודה בפרוזדור לעיר הבירה על ידי גרעין מתיישבים מחטיבת האצ"ל הירושלמית לשעבר, להנצחת זכרו של דוד רזיאל הי"ד, תתקיים היום בשעה 11:00 במשק, בהשתתפותם של באי כוח מוסדות ההסתדרות הציונית, מחלקת ההתיישבות, מפקדי צבא ההגנה לישראל בירושלים,  ובאי כוח מוסדות ציבור שונים. באותו יום יתקיים כינוס של חיילים, חברי התנועה, שברצונם להצטרף לאחד מגרעיני ההתיישבות המתארגנים בחודשים האחרונים. לחגיגה ולכינוס יביאו את ברכתם מר מנחם בגין וי. מרידור. גרעין המתיישבים ברמת רזיאל מקבל את תקציבו המלא לבניין ולמשק ממחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית, ככל יתר הנקודות החקלאיות".

לנוכח הידיעה הזו תמה הקורא, מדוע יש לציין שמתיישבי רמת רזיאל נתמכים על ידי מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית כמו כל היישובים האחרים? במה הוא שונה מיישובים אחרים?

טקס ההכרזה ברמת רזיאל. חברת פלמח צובה (במרכז התמונה) מברכת. מנהיג "חירות" מנחם בגין (בתחתית התמונה), 1948 - צילום פרד צסניק. ארכיון קק"ל

רמת רזיאל או כסלון

 

אם כן, יש להודות כי אותה העת היו קיימים הבדלים בין היישובים. על הבדלים אלה ניתן ללמוד ממכתב למערכת עיתון החרות שהתפרסם בשבעה לפברואר 1949 תחת הכותרת: "רמת רזיאל הוא כסלון?".

וכך כתב הקורא שמואל זלרוביץ' באותו המכתב: "כידוע, עלו ממערב לירושלים על הקרקע שנכבשה בברזל חיילי האצ"ל. הם קראו לנקודה שלהם "רמת רזיאל" על שמו של מפקד האצ"ל דוד רזיאל, שנפל במלחמה עם העמלק. המוסדות המיישבים זוממים למחוק את השם רזיאל והם מציעים את השם – "כסלון". במקרה זה הם נאחזים בהיסטוריה. השם כסלון נזכר ביהושוע פרק ט"ו כמקום שנפל בחלקו של שבט יהודה. מי אינו יודע באיזו רגל גסה דורסים המוסדות המיישבים את השמות ההיסטוריים... אז רק במקרה "רמת רזיאל" פתאום נאחזים בקרנות ההיסטוריה המפוקפקת, מאחר שספק הוא אם רמת רזיאל הוקמה במקום כסלון הנזכרת בספר הכיבוש הראשון של ארץ ישראל".

מבין שורות המכתב מתבהר הסיפור שמאחורי הקמת היישוב. מכיוון שהוקם על ידי לוחמי האצ"ל לשעבר ונקרא על שם מפקד האצ"ל שנפל בקרב – התמיכה של המוסדות המיישבים ביישוב החדש אינה מובנת מאליה והם מנסים אף למחוק ולהעלים את שמו. וזה מוביל אותנו ללמוד על האופן שבו הוקם היישוב החדש ומי הוא אותו דוד רזיאל שעל שמו נקרא.

 

נוסד כמושב שיתופי

 

רמת רזיאל נוסד כמושב שיתופי בחודש אוקטובר 1948, בעצם ימי מלחמת השחרור, על ידי לוחמי אצ"ל וגרעין בית"ר. היה זה המושב הראשון שנוסד על ידי לוחמי האצ"ל, ארגון מחתרת שהתבסס על תורתו של זאב ז'בוטניסקי שדגלה בתורה כלכלית קפיטליסטית ו"ימנית".

באצ"ל רצו להוכיח שמעשה ההתיישבות בארץ ישראל אינו נחלתם של יקירי היישוב בארץ, בוגרי תנועות הנוער הציוניות הסוציאליסטיות המחונכים ל"הגשמה" בקיבוצים המבוססים על עבודת האדמה, וגם הם, "הימניים" ובעלי הנטייה ה"עירונית", יודעים להקים יישובים חקלאיים.

האזור שבו הוקם היישוב החדש נכבש זה לא מכבר על ידי לוחמי פלמ"ח מחטיבת "הראל", אשר מיהרו והקימו בו את הקיבוץ "פלמ"ח צובה". מבחינת בוגרי האצ"ל הייתה בעצם מעשה ההתיישבות הוכחה ניצחת שלוחמי המחתרת, שסירבו לציית להוראות המוסדות המרכזיים כדוגמת הנהלת "הסוכנות היהודית" ו"הסתדרות העובדים", ולכן כונו "הפורשים" ונרדפו על ידי היישוב המאורגן, יכולים, בעת שלום, למלא גם משימות של יישוב הארץ.

תחילה הוקם במקום משלט צבאי, ובכך לא היה שונה מיישובים אחרים שהוקמו באותה תקופה. עקב הקשיים הגדולים בהם נתקלו מקימיו, עבר המקום משבר קשה כבר בשנת 1949, ומרבית חברי הגרעין המקורי נטשו את המקום. במקומם הגיעו מתיישבים חדשים, היישוב חזר וקם על רגליו, שטח אדמותיו הורחב ל-5,500 דונם, ובשנת 1952, החליטו חברי המושב לשנות את מעמדו ממושב שיתופי למושב עובדים רגיל.

כיום נחשב מושב רמת רזיאל לאחד מהיישובים המבוקשים והיוקרתיים באזור מטה יהודה. המושב התפרסם במיוחד כמקום שממנו התחילה מהפיכת "דרך היין" במטה יהודה, וזאת לאחר שהיינן אלי בן זקן הקים בו את יקב קסטל שבישר את "אביב היין" האזורי.

 

תלמיד חכם ולוחם נועז

ומי הוא אותו מפקד נערץ שעל שמו נקרא היישוב? ובכן, דוד רזיאל נולד בנובמבר 1910 בעיירה סמורגון, כיום בבלארוס, כנצר למשפחת רבנים ידועה. כשהיה בן ארבע, עלתה המשפחה ארצה והתיישבה בתל אביב. הייתה זו השנה שבה פרצה מלחמת העולם הראשונה, והמשפחה כולה הוגלתה למצרים יחד עם כל תושבי תל אביב בעלי הנתינות הרוסית. בהמשך, חזרה המשפחה ממצרים לרוסיה, וחזרה ועלתה ארצה בשנית בשנת 1923.

בשנת 1928, סיים דוד את לימודיו בבית הספר "תחכמוני" בתל אביב והחל את לימודיו בישיבת "מרכז הרב" המפורסמת, שם למד בחברותא עם מי שיהיה מאוחר יותר הראשון לציון – הרב צבי יהודה הכהן קוק. במקביל, הצטרף כסטודנט לאוניברסיטה העברית ולמד גם מדעי היהדות ומתמטיקה.  

על רקע התגברות מעשי הטרור הערביים במאורעות תרפ"ט, התגייס רזיאל לארגון ההגנה בירושלים, נשלח לקורס מפקדים וסיים אותו בהצלחה.

בעוד מעשי הטרור הערביים כנגד יהודים הולכים וגוברים, הקפידה הנהגת היישוב לנהוג בהבלגה, במטרה לזכות באהדה בינלאומית בכלל ובקרב המנדט הבריטי בפרט. מדיניות זו לא ענתה על רצונם של חלק מחברי ה"הגנה" להגיב בפעולות אלימות כתשובה להתנכלויות הערבים ועל הרקע הזה ארע הפילוג הראשון.

 

מחמאה מז'בוטינסקי

 

בשנת 1931, התפצל הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל) מארגון ה"הגנה", ובין מקימיו היה דוד רזיאל הצעיר. בשנות "המרד הערבי הגדול", 1936-1939, צידד רזיאל באופן ברור בשבירת מדיניות ההבלגה כנגד מעשי הרצח של הערבים.

בשנת 1938 הוא מונה על ידי זאב ז'בוטינסקי למפקד האצ"ל. תחת פיקודו ביצעו לוחמי האצ"ל פעולות תקיפה רבות, כתגובה להתקפות הערבים ולמאות ההרוגים בקרב היישוב היהודי, אך פעולות אלה היו לצנינים בעיני שלטונות המנדט הבריטי ובעיני חלקים נרחבים בציבור היהודי שראו בהן פעולות טרור.  

מעשי האצ"ל גרמו לקיטוב גובר והולך בקרב היישוב היהודי. העומדים בראש המוסדות המאורגנים של היישוב ובראשם יו"ר הסוכנות היהודית, דוד בן גוריון, גינו אותם בלשון תקיפה מתוך רצון לבודד אותם מכלל היישוב והורו ל"הגנה" להיאבק בהם.

בשנת 1939 יצא דוד רזיאל את הארץ בחשאי לשליחות בחו"ל ופגש לראשונה ובפעם היחידה בחייו בפריז את זאב ז'בוטינסקי.

הפגישה עם רזיאל עשתה על זאב ז'בוטינסקי רושם רב. הוא אמר: "הבחור הזה, ראוי שאקום לכבודו בהיכנסו", ועוד אמר, "חמש עשרה שנה חיכיתי לו". ז'בוטינסקי קבע אז שדוד רזיאל יעמוד בראש ארגון האצ"ל ויכהן גם כנציב תנועת בית"ר בישראל.

רמת רזיאל - משלט בדרך לירושלים - 1948 - צילום בן דור

סיוע לבריטים

 

בשובו לישראל נעצר רזיאל על ידי הבריטים, הצליח להתחמק מהמעצר ובהמשך נעצר שוב ונכלא בכלא עכו הידוע לשמצה. עם פרוץ מלחמת העולם ב-1939, הוא שוחרר מהכלא יחד עם חברי מפקדה נוספים של האצ"ל וזאת כנגד ערבות שנתן אז מקים תחנת הכוח בנהריים, המהנדס פנחס רוטנברג.

לנוכח מלחמה שפרצה באירופה החליט האצ"ל להפסיק את מאבקו בבריטים, ולנקוט במדיניות הפוכה - לסייע להם במלחמה. הייתה זו ההחלטה שהביאה חלק מחברי האצ"ל לפרוש ולהקים את לח"י, בהנהגת אברהם (יאיר) שטרן.

על רקע התסיסה בעולם הערבי כנגד הבריטים, ניצלו לאומנים ערביים בעירק את התמיכה הגרמנית בהם ופתחו בשנת 1941 במרד כנגד השלטון הבריטי. המורדים השתלטו על מתקני זיקוק נפט שליד בגדד והבריטים חששו שהנפט ישרת את כוחות הצבא הגרמני.

הצבא הבריטי היה עסוק אז בהתארגנות מחדש ובליקוק פצעי התבוסה האדירה בצרפת, שבמסגרתה פונו בחופזה שרידי הכוח הצבאי הבריטי מחופי דנקירק. הבריטים ביקשו את עזרתו של רזיאל בגיוס קבוצת לוחמי קומנדו לצורך המשימה בעירק. למגינת ליבם של חברים באצ"ל, נטל רזיאל אישית את הפיקוד על יחידת הקומנדו שמנתה ארבעה לוחמים.

ב-17 למאי 1941, המריאה הקבוצה למשימתה משדה התעופה תל נוף ונחתה לשדה התעופה חבניה שבעירק. שלושה ימים לאחר מכן, ב-20 למאי, לפני 81 שנים בדיוק, במהלך פעולת מודיעין שהוטלה על הקבוצה, נהרג רזיאל מהפצצה ישירה של מטוס גרמני, הוא היה בן 30 במותו. לוחמי הקומנדו האחרים המשיכו במשימה והשלימו אותה.

רמת רזיאל - 1948 - צילום פרד צסניק

דרגת אלוף בצה"ל

 

גופתו של דוד רזיאל ז"ל נקברה על ידי הבריטים בחבניה. בשנת 1955 הסכימו שלטונות עירק לאפשר את העברת הגופה לקבורה בקפריסין שהייתה אז חלק ממושבות הכתר הבריטי. חמש שנים לאחר מכן, בשנת 1960, זמן קצר לאחר שקפריסין זכתה בעצמאותה נענה נשיא קפריסין לבקשתו של מנחם בגין והארון ובו עצמות מנהיג האצ"ל לשעבר הועברו לישראל , שם נערכה בהר הרצל הלוויה צבאית בהשתתפות המונים. לאחר מותו הוענקה לו דרגת אלוף בצה"ל. את ההספד המרכזי נשא אז הרב קוק שחלק עמו את ספסל הלימודים בישיבה.

יום מותו, כ"ג באייר, נקבע על ידי מנחם בגין כיום ההתייחדות עם לוחמי האצ"ל.

מכן אפשר להבין מדוע היה כה חשוב לבוגרי האצ"ל להנציח את שמו של מפקדם, ולהעניק לישוב הראשון שהקימו את שמו – "רמת רזיאל".

רמת רזיאל ליד הלול - 1948 - צילום יעקב רוזנר

הבנה בין המתיישבים

 

מעשה ההתיישבות ברמת רזיאל גרם לתחושה של מעין הזדככות וקירוב לבבות בקרב הללו שחשו עצמם רדופים ודחויים על ידי היישוב, כפי שהדברים ניכרים במאמר שהופיע בעיתון 'חרות' בתאריך 11 לדצמבר 1949 בשם: "סיור בחגורת המגן סביב ירושלים" מאת כתב העיתון זאב אפלבוים.

"צרה עד למחנק, צרה מאוד היא רצועת האדמה המחברת את ירושלים עם השפלה. משני צדי הכביש יושבים עדיין הפולשים – הליגיונרים של עבדאללה. מפסגת הקסטל ראינו את שני משלטי האויב השולטים על עורק התחבורה הראשי מירושלים לגוף המדינה. מצפון לכביש שולטת תחנת הרדאר והלאה משם הכפר הערבי נבי סמואל עם תותחיו שהפגיזו בזמן הקרבות את ירושלים...", כתב אפלבוים והוסיף, "... עיתונאי ירושלים הוזמנו לסייר בישובים החדשים שהוקמו ב'פרוזדור' והמהווים את החומה הבצורה של ירושלים העברית. יישובים אלה קשורים בכל נימי נפשם לעיר דוד. פקדנו את צובה, רמת רזיאל, צרעה והגשמה (לא ברור באיזה יישוב מדובר, מ.ח.)".

אפלבוים מוסיף ומתאר את האווירה ששררה באותם ימים של מלחמת העצמאות: "... עשרה יישובים חדשים הוקמו בפרוזדור במשך השנה האחרונה. המתיישבים באו מכל המפלגות והזרמים, החל ממפ"ם ועד לאנשי תנועת החרות והלוחמים. הבנה גמורה שוררת בין המתיישבים מכל הזרמים בתוך המועצה האזורית שהוקמה לא מזמן. (עדיין לא 'מטה יהודה' – מ.ח.).... לכולם מטרה אחת – לשמור על האדמה ולהחיות את ההרים השוממים".

על היישוב החדש הוא מספר במאמר: "... צריפי רמת רזיאל הארעיים מפוזרים על צלע ההר המכוסה שיחים ירוקים. מכאן מתגלה תמונת נוף נהדרת המשאירה רושם בל יימחה. מצד מערב פרושה השפלה עד לים הנראה באופן ברור ממקום זה. יתר שלושת הצדדים סגורים על ידי הרי יהודה שהוד קדומים אופף אותם... באותו יום ביקרנו גם את צובה של חניכי הפלמ"ח השייך לקיבוץ המאוחד, את צרעה, המורכב מילידי ירושלים בוגרי בתי ספר תיכוניים בה ואת הקיבוץ 'להגשמה' (?) של הנוער הציוני, רוב מקימיו מעפילים שהתארגנו בקפריסין".

לטעמי, מאמר זה מבטא תחושה של סליחה ומחילה על העבר והסתכלות מלאת תקווה ואמונה לעתיד, וגם היום, כשענייני "שמאל" ו"ימין"  ממשיכים להעסיק אותנו, ניתן ללמוד מכך רבות.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com

צילומים: באדיבות ארכיון קק"ל

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?