דלג לתוכן העמוד
יום שני, 23 במאי 2022
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

היפה והמזינה

עם האביב מגיעה גם הפריחה של שני צמחים שכולנו מכירים: החטמית היפה והחלמית המזינה

לשני הצמחים הללו יש שמות דומים וגם הופעה משמעותית ובולטת התופסת את העין במקומות גידולם ולכל אחד מהם יש סיפור מעניין.

אני מתכוון לחטמית ולחלמית, שני צמחים ממשפחת החלמיתיים, הראשונה מתנוססת לגובה ואיתה פרחיה הגדולים בצבעים ורוד-אדום והאחרונה עם עליה הבשרניים ופירותיה שזכו לתהילה במהלך המצור הערבי על ירושלים.

 

פרחים ענקיים

חוטמית - צילום אלי זהבי - כפר תבור - פיקיוויקי

החטמית, היא הצמח המצוי והבולט יותר בשטחים שבהם שורר אקלים ים-תיכוני. זהו צמח עשבוני רב שנתי המפתיע לקראת האביב עם עמוד תפרחת בולט, המתנשא בשיא גדילתו עד לגובה של כשני מטר (!).

בחורף לא נבחין בחטמית, משום שהיא מתכנסת אל שושנת עלים מעוגלים המסתיימים במעין עוקצים ארוכים. קוטר העלים עשוי להגיע לגודל משמעותי ובולט של 15-20 ס"מ, אבל הם נותרים נמוך, צמוד לפני הקרקע וקשה להבחין בהם.

יחד עם האביב מתנערת החטמית מ"הצניעות החורפית" וממרכז שושנת העלים הנמוכה צומח עמוד פריחה אחד מרכזי, זקוף ובודד, שלאורכו צומחים פרחים ענקיים שקוטר כל פרח פתוח עומד על 8-15 ס"מ. במרכזו של כל פרח – עמוד עלי בולט מאוד, ארוך ומעובה, שאליו מחובר שלל אבקנים.

הבולטות של החטמית חושפת אותה לנוסעים לאורך כבישי ארצנו ומכאן ניתן להבין את הרושם של הציבור הרחב שמדובר ב"צמח כבישים". ניתן לראותו לאורך כביש 6 וגם לאורך קטעים מסוימים של כביש 1, בין ירושלים לתל אביב. אך אלה לא המקומות היחידים שבהם החטמית מרבה להופיע.

 

עם ובלי זיפים

 

החטמית מרבה לצמוח ברמות טבעון ובאזור הכרמל, שם מתווסף לכותרת הפרח המרשים גם כתם בולט ייחודי. כמו כן, הוא מרבה לצמוח בגליל התחתון והעליון ובאזורים ההרריים והצמודים להם במרחב האקלים הים תיכוני.

השם "חטמית" מקורו בשם הערבי "חטמי" שמרמז על צורת הכפתור של ניצני הפרחים. התוספת "זיפנית" נובעת מכך שהעלים, גביע הפרח והגבעולים הארוכים מכוסים בכסות של שערות זיפניות שהן לא נעימות למגע.

ישנה חטמית נטולת זיפים והיא "החטמית הקרחת" הגדלה רק בצפונה של הארץ, בגליל העליון, ליד כבישי עמק החולה ובעיקר צמוד למקורות הירדן, ליד נחלי הדן והבניאס. עמוד התפרחת שלה עדין יותר ואיננו מגיע לגובה עמוד התפרחת של אחותה הנפוצה בכל רחבי הארץ, ועליה מאוצבעים בעוד שעלי החטמית הזיפנית הם מעוגלים.

חוטמית זיפנית - מטה יהודה - צילום ליהי גולדשמיד - פיקיוויקי

פרח הכביש

 

חובבי הטבע נזעקו להגנת החטמית בימים שקדמו לסלילתו של כביש 6, זה הנמתח כיום כמעט "מדן באר שבע". רבים מאוהבי הטבע חששו שהכביש הרחב יפצע אנושות את הנוף, יפגע קשות בצומח ובחי ויהרוס פינות חמד רבות המשתרעות בין מרחבי השרון למורדות השומרון.

אפילו העובדה שבמסלול הכביש המתוכנן השתרעה הדרך ההיסטורית שחיברה בין מצרים בדרום לממלכות מסופוטמיה (אשור, בבל, שומר) שבצפון, הלא היא "ויה מריס" (דרך הים) לא עזרה כדי למתן את התנגדותם של חובבי הטבע.

אולם, בסיכומו של דבר ההפגנות לא עזרו והכביש נסלל, אך כדי לרצות את המפגינים הוחלט שלכל אורך הקטע הראשון של הכביש, מצומת בן שמן ועד לצומת עירון, לא ייבנו מרכזי קניות הומים, אך ורק אלא תחנת שירות דרכים ותדלוק אחת ויחידה משני צדי הכביש.

בנוסף, הובטח ל"ירוקים" להותיר את שולי הכביש כשטחים טבעיים, שישמרו על טבע המקום כפי שהיה טרם סלילת הכביש. ואכן, עצים שנגדעו בתוואי הכביש, נשתלו מחדש משני צדיו, כל הפקעות והבצלים למיניהם של הצמחים שצמחו לאורך הציר הכביש נאספו, נשמרו ונשתלו מחדש.

וכך, לקראת תום החורף ובהגיע האביב וראשית הקיץ, צמחו וצומחים לאורך מסלול הכביש צמחים שונים, על פי עונות צמיחתם, והגדול והבולט שביניהם הוא - החטמית הזיפנית.

חוטמית זיפנית - כביש 6 - צילום מיכל הולנד - פיקיוויקי

נפוץ במזבלות

 

גם לחלמית יש שתי נציגות בולטות בארצנו – החלמית המצויה והחלמית הגדולה. החלמית המצויה גדלה בכל מרחב האקלים הים תיכוני בארץ. זהו צמח חד שנתי ממשפחת החלמתים. הוא גדל בצורת גוש צמחי שקטרו 40-60 ס"מ, נפוץ מאוד בצדי הדרכים ובאזורי שפיכת אשפה.

העלים של הצמח שלמים, עגולים בקוטר של עד 5 ס"מ. פריחתו מתחילה בסוף מרץ ונמשכת עד יוני. הפרחים הוורודים נישאים כיחידים בחיק העלים. פרי החלמית נראה ככפתור טבעתי המרכב מפרודות ועם ההבשלה הוא מתפרק לפרודותיו.

החלמית הגדולה נבדלת מהחלמית המצויה בגודל הפרח הבודד המגיע לקוטר של ארבעה ס"מ. והוא בולט מאוד בגדלו ובצבעו הוורוד. הפרחים פורחים למן האביב ועד לתחילת הקיץ. גם הצמח בכללו גדול יותר וקטרו מגיע לכדי מטר אחד. 

החלמית הגדולה עשויה להיות צמח חד שנתי או דו שנתי או אפילו לחזור ולצמוח ברציפות במשך כמה שנים, וזאת אם תנאי הגידול מאפשרים זאת. אז מתפתחת החלמית לממדים גדולים ומתאפיינת בשורש שיפודי המעמיק עמוק באדמה.

חוטמית לבנה - צילום אלי זהבי - כפר תבור - פיקיוויקי

תחליף ללחם

 

על החלמית המצויה כתב חתן פרס ישראל, עזריה אלון, באחד מספרי הטבע הרבים שלו כך: "צמח עשבוני חד שנתי ממשפחת החלמיתיים, צומח בשדות, בשולי דרכים וביחוד במעזבות (מרכזי אשפה, מ.ח.)  בכל חלקי הארץ. מגיע לגובה של עשרות ס"מ, עליו מעוגלים, ראויים למאכל כשהם מבושלים או מטוגנים (מכאן השם – חלמית = לחמית)  הפרחים ורודים, קטנים, לפרי צורת עוגה שטוחה  הנחלקת לפרודות ואף הוא ראוי למאכל. הפריחה בחודשים מרס-מאי".

עזריה קשר את תכונות הצמח הראוי למאכל לשמו, ובשיכול אותיות הפך את החלמית ל"לחמית" – אך בערבית אין כלל צורך במשחק מלים ושמו של הצמח הוא פשוט "חובייזה" מהמילה "חובז"" (לחם).

יכולות ההזנה של הלחמית התפרסמו במיוחד במהלך ימי מלחמת השחרור והמצור הערבי על ירושלים היהודית, אשר הותיר את תושביה במחסור מזון חמור.

חלמית - חובייזה - צילום אנדריאס - ויקיפדיה

קציצות חובייזה

 

בירושלים של שנת 1948 התגוררו מאה אלף יהודים וזאת כאשר בכל רחבי ישראל חיו 600 אלף יהודים בלבד. כלומר, ששית מיהודי ישראל המנדטורית היו תושבי ירושלים ועוד לפני הכרזת המדינה הם היו נתונים לתוקפנות של ערביי הכפרים אשר חסמו את ציר הנסיעה שבין שער הגיא (באב אל וואד) לבין בית סריס (שורש) וכן לרגלי הקסטל.

מצב תושבי ירושלים החמיר כאשר לאחר הכרזת המדינה כבש הלגיון הירדני את מרחב לטרון, השתלט על מבנה המנזר והפך אותו למוצב אשר חסם את הדרך לירושלים.

כאמור, תושבי ירושלים סבלו לאורך חודשים ממחסור חמור במזון, עד כדי רעב, וכמו כן, ממחסור חמור במים, שכן נותרו בה רק מי הבורות.

אחד הפתרונות לחוסר במזון ממנו סבלו קשות תושבי ירושלים היה השימוש שעשו התושבים בעלי החלמית (חובייזה) ובכפתורי הפרי של הצמח. את העלים קצצו וטגנו מהם קציצות ואת הפירות הוסיפו לסלט, לחביתה או לקציצת העלים. כך הם הצליחו לשרוד את ימי המצור הקשים.

לאחר המלחמה היה מי שהציע שהמאכל הלאומי של ישראל לא יהיה הפלפל אלא דווקא – קציצות החלמית לזכר ימי המצור בירושלים.

אגב, דור תש"ח ובן גוריון בראשו הצליחו לבסוף לפרוץ את המצור לירושלים בעזרת סלילת "דרך בורמה", שעקפה את לטרון, ובעזרת הנחת צינור המים מבאר המים של חולדה שזכה לשם 'קו השילוח', על שם נקבת השילוח שחצב המלך חזקיהו בירושלים.

וזה היה סיפורם של שני מיני צמחים, הבולטים מאוד הן בממדיהם, הן בצבעי הפרחים וגודלם, והן בסיפורים הייחודיים הקשורים בכל אחד מהם. ולכל מי שרוצה להזדהות עם תושבי ירושלים מימיה הקשים של הבירה, מומלץ לאסוף את עלי החלמית ולהכין מהם קציצות צמחיות ומזינות או פשוט לקטוף ולזלול בהנאה את כפתורי הפרי של החלמית.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?