המדריך המקוצר לזיהוי פרחים וציפורים
האם באמת ניתן להכיר את שמות כל הפרחים הפורחים בארצנו או לזהות את כל הציפורים בהן ניתקל? התשובה היא כמובן שלא, אבל עדיין יש כמה כללי אצבע שיאפשרו לנו להתמצא ביניהם
מרווה (צילום: ויקיפדיה)
כאשר אני מדריך מטיילים בשטחים הפתוחים, כמעט תמיד תהיה מי שתגיע אלי (לרוב זו תהיה אחת המטיילות) עם צמח או פרח והשאלה הנצחית: מה שמו של זה? ייתכן שאדע ורוב הסיכויים שדווקא לא. לרוב, אנסה להיזכר, כי ידעתי פעם את שם הצמח אבל מזמן הוא פרח מזיכרוני. וכאן מתבקשת השאלה: האם באמת ניתן להכיר את שמות כל הפרחים הפורחים בארצנו או לזהות את כל הציפורים בהן ניתקל?
בת הזוג שלי אומרת: אני רואה ציפור ובזה מסתפקת. לי מספיק לדעת מיהו דרור ומי הוא בולבול ואולי גם עורב או דוכיפת, כל היתר עבורי הן ציפורים וזהו זה. ואילו מעוז – הוא רואה ציפור כזו וציפור אחרת וממהר להבחין ולהבדיל ביניהן.
ואכן, המאמר הזה יוקדש לכללים הבסיסיים (כללי אצבע) שיאפשרו לנו להתמצא בסבך של הצמחים ובעלי החיים בטבע.
דוחל שחור גרון
זיהוי ציפורים
למרות שפתחתי בנושא הפרחים, ואף ארחיב בנושא זה, אתחיל דווקא בעקרונות לזיהוי ציפורים. בהקשר זה זכורה לי תמיד תגובתו של מורנו לזואולוגיה בסמינר למורים אורנים. כשהיינו נתקלים בציפור לא מוכרת ושואלים אותו מהי ומי היא, והוא היה משיב – הרי אתם יודעים!
- מה יודעים? אם היינו יודעים לא היינו שואלים, היינו תמהים
- קודם כל ובראש ובראשונה כולכם יודעים שזו ציפור... הרי ברור לכם שזה איננו פיל ולא קוף המטפס על עצים, היה מורנו האהוב מסביר
- נו, באמת...
- אוקיי. ראשית, כולכם הרי יודעים שמדובר בציפור וזה הרי הבסיס. שאלה ראשונה: האם הציפור הזו יכולה להיות דורס?
- היא כזו קטנה, כמובן שהיא לא דורס, היינו משיבים במקהלה
- אז לאיזו משפחה היא שייכת?
- ברור שהיא שייכת למשפחת ציפורי השיר...
- יופי, הוא היה מעודד אותנו, התקדמתם. נמשיך. לציפור השיר הזו יש תכונה בולטת?
- היא מנענעת כל הזמן בזנבה ולא מפסיקה כמעט לרגע להניע את גופה, ענינו לאחר מבט בוחן נוסף.
- כמעט כמו נחליאלי, אבל היא לא נחליאלי? , הגיב מורנו.
- ממש לא. את הנחליאלי כולנו מכירים עוד מהגן.
- יופי. אז ממש-ממש הצלחתם, היה מורנו מתלהב, קלעתם בול, הציפור הזו מבקשת מאתנו, בדחילו וברחימו, אולי תצאו מן הנחלה שלי. ומכאן נגזר גם שמה – הדוחל, ועכשיו אספר לכם על בעל כנף זה...
וכך למדנו כיצד לזהות בעלי חיים – ראשית על דרך השלילה (אלימינציה) ולאחר מכן על דרך החיוב, כלומר זיהוי מאפיינים ייחודיים לבעל חיים זה.
לבנה רפואי צילום: דוד פרימן, ויקיפדיה
זיהוי עצים
אם נתייחס לצמחים או עצים, הרי שהדברים הם פשוטים בהרבה. אלו הם עצמים דוממים וכל אשר עלינו לעשות הוא להיטיב להתבונן ולבחון.
יתכן שאתם מכירים כמה סוגי פרחים עוד מילדות: את הנרקיס והרקפת, את החצב והכלנית, את הסביון והחרצית וגם את שדות החרדלים הצהובים ועוד כמה צמחים. אבל בכל טיול קבוצתי נוכל לפגוש את מי שאינם מסתפקים בכך, וחשים אכזבה ותסכול אם התברר להם כי אינם מכירים ומזהים כל פרח פורח וכל עץ מלבלב, ואז הם פונים למדריך, וכאשר מתברר שאף הוא אינו יודע, האכזבה והתסכול מתעצמים שבעתיים...
האם אכן יש כאן מקום לאכזבה ולתסכול? הבה נתחיל בכך שככל הנראה לעולם לא נכיר את כל הפרחים ואפילו את כל העצים. אך רובנו מעוניינים לדעת ולהכיר מקצת מהצומח סביבנו ויש דרך פשוטה יחסית לכך.
נתחיל דווקא בעצי החורש. באזור שלנו, אזור האקלים הים תיכוני יש בסך הכול כ-40 מיני עצים וזהו זה! רובנו מכירים לפחות עשרה מינים, והנה כבר תוכלו לזהות כרבע מכל העצים שאותם אתם עשויים לפגוש בארצנו. הנה לפניכם רשימה ראשונית והרשו לי להתחיל בעצי שבעת המינים: הזית, הרימון, התאנה על עליה המאוצבעים והגדולים ככפות ידיים ופריה המתוק, התמר המתנשא מעלה על כפותיו המכסות את הסוכה, ואליהם נצרף בקלות את האורן הנפוץ ביערות הקרן הקיימת, החרוב, שניתן לזהותו בעזרת פירותיו הנותרים על ענפיו, האלון המצוי שבלוטיו מפוזרים למרגלותיו, אלת המסטיק הירוקה תמיד על עליה החדים כחרבות ואלת ארץ ישראל הגדולה ממנה שעליה מזהיבים בסתיו, ואליהם נוסיף את הקטלב אדום הגזע, וכבר באמתחתנו עשיריה של עצים מוכרים וידועים.
הבה נאתגר את עצמנו ונתקדם ליעד מכובד - עשרים עצים, שהם מחצית מעצי החורש הים תיכוני!
בעשיריה השנייה נספור את עץ השקד על פריחתו הלבנה והבולטת, כליל החורש הפורח בפריחה סגולה נהדרת, הברוש המחודד בקצהו העליון, עץ התות עם פירותיו המתוקים. נוסיף לרשימה זו את אלון התבור על בלוטיו הגדולים, בן משפחתו של האלון המצוי שאצלנו, אותו נפגוש בטיולים שלנו בגליל התחתון, את הער האציל, העץ שעליו גדלים עלי הדפנה המוכרים שאנו מוסיפים להחמצת ירקות מסוגים שונים, את הלבנה הרפואי על פירותיו הירקרקים הנראים כגולות, את העוזרר שעל קצות ענפיו המחודדים נועץ החנקן את החיפושיות, ובקרבת העוזרר יצמח לעיתים האגס הסורי, את עץ האשל שאותו נוכל למצוא לאורך אפיק נחל שורק והנה אנו כבר מכירים מחצית מכלל עצי החורש הים תיכוני. ולעת עתה, נסתפק בכך.
מקור חסידה גדול
זיהוי פרחים
ועתה אחזור למה שפתחנו בו – עולם הפרחים. הרי דווקא את שמותיהם של אלה אנחנו כל כך חפצים לדעת והם מרובים הרבה-הרבה יותר.
בסך הכול גדלים אצלנו כ-300 מיני צמחי בר הפורחים בפרחים. רק מעטים, למשל חוקרים העוסקים בכך כחלק מהמקצוע שלהם, מכירים את רובם ומעטים יותר מכירים את כולם. רובנו, לא נכיר ולא נצליח לזהות את כל מיני הצמחים גם אם נתאמץ בלא גבול, ולכן כדאי לוותר מראש.
אך לצאת לטיול בלא להכיר ולהבין מה אנו רואים זוהי אפשרות פחות רצויה. ולכן, כדאי שבתרמיל שלנו תמיד יהיה מגדיר צמחים או שבסלולארי שלנו תהיה אפליקציה לזיהוי צמחים. אפשר להצטייד במגדיר "כבד", כמו מדריך פרחי הבר בישראל של אבי שמידע ודוד דרום (כרך א' מתייחס לצמחיה הים תיכונית וכרך ב' לצמחיית המדבר).
קיימים כמובן גם מגדירים פשוטים בהרבה, כמו דפדפת הציפורים או הפרפרים הקיימים בהוצאת "טבע ישראלי" , או " 300 פרחי בר בצבעי הקשת " של עזריה אלון - היתרון הבולט במדריך זה היא ההתייחסות לקבוצות הפרחים על פי צבעיהם ושם תמצאו מידע רב על אותם 30 פרחים הפורחים בסגול, או 32 הפרחים הפורחים בכחול, אותם 30 הפורחים בירוק, קרוב ל-50 פרחים הפורחים בלבן, עוד כ-80 הפורחים בצהוב וקרוב ל-60 הפורחים בוורוד. תתפלאו להיווכח שפחות מעשרים פרחים פורחים באדום ורק חמישה פורחים בצבע חום.
נניח ובמהלך טיול נתקלתם בפרח אדום. האפשרויות הן שמדובר באחד מאלה: כלנית, נורית או פרג. אם היססתם בין הכלנית לפרג, המגדיר או האפליקציה תסייע לכם לפתור את החידה.
כך גם לגבי האירוסים, למשל, על צורת פרחיהם הייחודית. בהרי ירושלים, לא נחפש את אירוס הנגב או אירוס דימונה, ובערבה לא נחפש את אירוס החרמון. לעומת זאת, אם יצאתם לטיול בשמורת האירוסים בנס ציונה, ונתקלתם באירוס, כלי העזר שלרשותכם יסייעו לכם לקבוע כי מדובר, ככל הנראה, באירוס הארגמן.
אם זיהיתם במהלך הטיול פרחים סגולים תוכלו להתלבט בין הכדן (זומזום) או ה"קוציץ הסורי" הכדורי, היפה והדוקר, או ה"מרווה דגולה" על ה"דגל" הסגול שבראשה הנראה כפרח, או "לשון הפר" על עליה הבשרניים ועל זיפיהם הדוקרניים. לכל אחד מהם מאפיינים ברורים ובולטים.
בין הכחולים המוכרים תמצאו את מקור החסידה הגדול, שאת בן מינו הקטן יותר "מקור החסידה" הכרתם עוד מילדותכם כאשר נטלתם בידיכם את פריו הנראה כמחט, תלשתם אחת אחת את צלעותיו וראיתם כיצד הם מסתלסלים לסלילים. אולי לא ידעתם כי הם עושים זאת כחלק מנסיון להתחפר בקרקע ולהשקיע בה את הזרע המחודד שבראש. בין הכחולים תמצאו כמובן גם את תורמוס ההרים, הגדל בהמוניו ב"גבעת התורמוסים", היא תל שכה שבעמק האלה.
אם כן, נכון שרובנו לא מכירים את מרבית הפרחים ובעלי הכנף, אבל לזהות חלק מהם נוכל גם נוכל. ועכשיו, צאו לטייל ונסו את ליישם את מה שלמדתם.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
maozhaviv@gmail.com
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?