דלג לתוכן העמוד
יום שני, 23 בספטמבר 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

הנחליאלי הלבן

נחליאלי לבן

הנחליאלי, "מבשר החורף" ידוע ומוכר ודאי לכולנו, ואם מי מהמבוגרים איננו מכירו, ידאגו לכך ללא ספק ילדיו או נכדיו.

עם בוא "הימים הנוראים" והחגים, ובזמן שהמתפללים נושאים תפילה לבוא הגשם בחג הסוכות, יתגלה לנו לפתע הנחליאלי בחצר ביתנו, בשדה שלידנו או בכביש הגישה ליישובנו. הוא יראה לנו כצועד בטוחות בצעדים מאוששים כשהוא מניע בזנבו הארוך והבולט בלא הרף, ומדי פעם מקפץ ומעופף קלות לעבר זבוב או חרק שהזדמן לקרבתו – חלק מתפריט ארוחותיו לעת הזו.

מהיכן מגיע אלינו הנחליאלי לקראת בוא החורף ומה מעשיו אצלנו?

לשמחתי הרבה זכיתי לחזות במו עיני בתשובה לשאלה הזו. היה זה לפני שנים אחדות, לקראת סוף חודש אוגוסט, אז – ראשית חודש אלול. שהיתי אז במסגרת תפקידי כמזכ"ל תנועת נוער יהודית עולמית במחנה קיץ ברוסיה, מרחק כשעה נסיעה ממוסקבה, באזור כפרי מיוער. היערות הצפוניים העבותים אכן השתרעו סביב כל האזור בו נערך המחנה, כפי שהם משתרעים כמעט בכל שטחה הענק של המדינה הזו, יערות של עצים גבוהי קומה וביניהם בולט בצבע הלבן של גזעו עץ הלבנה. פה ושם בוראו סביב המחנה שטחי יער ובמקומם "ניטעו" בתים יחידים וכפרים ממש, כמו אלו המוכרים לנו מהתמונות האירופיות. והנה, בעת טיול בוקר שערכתי לעצמי סביב גבולות המחנה, גיליתי לפתע קבוצה גדולה של נחליאלים מדלגים ומקפצים בחוסר שקט במעין קרחת יער שחשפה אותם לעין המתבונן. משראיתם חשתי בהתרגשות רבה. כל כך – למה?

ידעתי שהנחליאלים, כמרבית בעלי הכנף שעושים את הקיץ בארצות הצפון, מקננים, דוגרים ומגדלים את דור הצאצאים הבא – בזוגות. זוגות בלבד! וודאי שלא בחבורות או בלהקות. אשר לנחליאלים, הם ידועים כציפורים המקננות בקרבת נחלים ואגמי מים (מכאן שמם העברי – "נחליאלי", שניתן להם כבר לפני כמאה וחמישים שנה, בשנת 1866 על ידי הסופר המפורסם, מנדלי מוכר ספרים). משמעות הימצאם של הנחליאלים שראיתי בלהקה שמנתה כמה עשרות פרטים שהתקבצו יחדיו העידה על מה שלא היה מוטל בספק – הנחליאלים הללו עזבו את מקומות קינונם והתקבצו יחדיו ללהקה לקראת היציאה שלהם דרומה, למסעם לארצות החום.

התרגשתי כי חשתי שעתה, גם הם – וגם אני נצא לדרך באותו הכיוון עצמו. אני – במטוס אל על והללו, אי שם מתחתי, במסע שיימשך שבועות ספורים עד שיגיעו בעקבותיי ארצה. רק חלקם יישארו לחרוף אצלנו, בישראל ורובם ימשיכו במסעם דרומה לארצות יבשת אפריקה.

הייתה זו הפעם הראשונה בחיי בה זכיתי "לקשור את הקצוות", להתחיל במסעי שלי במקביל לתחילת מסעם שלהם ואז, לחזור ולפגוש בבני מינם כאן, אצלנו כמי שבאים לבשר לנו את בואו של החורף.

נחליאלי לבן - מנשה סויסה - פיקיוויקי 2

מה יודעים אנחנו על הנחליאלי?

את הנדידה דרומה יעשו הנחליאלים כציפורי שיר קטנות רבות אחרות בלהקות – בלילות! הכיצד? ובכן, מחקרים הוכיחו שהציפורים יודעות לנווט את דרכן על פי כוכב הצפון! בימים הן תעצורנה למנוחה לאורך דרכן הארוכה וכמובן – לאכילה ואגירת אנרגיה הדרושה להן להמשך תעופתן.

משיגיעו אלינו אותם נחליאלים שיישארו עמנו לחורף, הם יחזרו ויתפזרו לכל עבר ונוכל לראותם בעיקר בזוגות תרים אחר מזונם במשך היום. ללינת לילה הם יחזרו ויתקבצו לחבורות במקום לינה נבחר אחד.

כמעט כול הנחליאלים שנפגוש יהיו ממין אחד – "הנחליאלי הלבן". זהו אחד מתוך אחד עשר מיני נחליאלים הקיימים בעולם ונפוצים באירופה, אסיה ואפריקה. מתוך אחד עשר המינים מגיעים אלינו ופוקדים אותנו ארבעה מינים בלבד – הנחליאלי הלבן, זה המוכר לכולנו, ובנוסף – הנחליאלי הצהוב, הנחליאלי הלימוני והנחליאלי הזנבתן.

אמרנו שה"לבן" הוא הנפוץ מכולם אבל, האם אמנם לבן הוא? האם נראה הוא כאנפית הבקר הלבנה כל כולה? הרי ברור לנו שגם זה המכונה "הלבן" – לבן איננו.

ואכן, את שמו קיבל הוא לא בעבור היותו לבן, אלא בעבור צבעי הלבן הבולטים שלו על רקע צבעי השחור, האפור והתכלכל הבולטים אצלו לא פחות. נכון הוא שדווקא על רקע הצבעים הכהים בולט מאוד בצבע הלבן שבלחייו ובבטנו. אך לא פחות בולטים הם כיפתו השחורה, כמו כיפת יהודי אבדקן וה"סינר" השחור שלחזהו. הסינר השחור הזה הולך וגדל לקראת בוא האביב וצבעו כמו נעשה שחור ובוהק יותר. הכיצד?

ובכן, ראשית עלינו ללמוד כיצד להבדיל בין הזכר לנקבה. כמו במיני ציפורים רבות אחרות, הזכר הוא המהודר, המתהדר והמתייפף שבין השניים. לעומת כיפתו השחורה והבולטת, כיפת הנקבה אפורה. גם מצחה אפור יותר משהוא לבן והסינר שלה (למרות היותה נקבה...) קטן מזה של הזכר. כאמור, לקראת האביב והיציאה חזרה לאירופה, מתחלפות נוצות הציפור. אז נעשים צבעי הזכר בולטים ובוהקים הרבה יותר מאשר בחורף, הסינר השחור שלו גדל וכמו משחיר עוד יותר, וכך גם יתר אזורי השחור שבגופו. גם הנקבה נעשית אז דומה יותר לזכר, אך צבעיה בוהקים פחות וסינרה – קטן יותר.

נחליאלי לבן - מנשה סויסה - פיקיוויקי

מה עושים אצלנו הנחליאלים בחורף מלבד לנענע בלא הפסקה בזנבם?

כפי שציינו, עם הגעתם ארצה נפרדים הפרטים מלהקות הנדידה ומתחלקים לזוגותיהם. מרבית הזוגות ממהרים להשתלט על "נחלה" שתשמש אותם לליקוט מזונם במשך החורף. מעקב אחרי נחליאלים מסומנים הראה שיש החוזרים לאותה נחלה בה עשו את החורף הקודם. בתחילה הם עורכים "קרבות" כנגד זוגות נחליאלים אחרים כדי לקבוע ולייצב את גבולות נחלתם ואז הם סובבים יום יום כבעלי בית בנחלתם, חוזרים לצעוד מנפנפים בזנבם לאורך גבולותיה כדי לסמן ולהכריז: "השטח הזה הוא שלנו!", זאת כדי להבטיח שפולש זר מבני מינם לא יהין לפלוש אל מעבר לגבול. (מזכיר לנו משהוא???). בשטח הנחלה מוצא הזוג את מזונו, בתחילת החורף יותר זבובים וחרקים מעופפים, וככל שהחורף הולך ומתגבר מתווספות למזון גם תולעים למיניהם וגם בשאריות מזון משלנו לא יבחלו.

כך במשך היום כולו. אבל, אולי להפתעתנו, משקרב ובא הערב משתנה הכל מן הקצה אל הקצה. היריבויות נשכחות. היריבים "מושיטים כנף לשלום", והנחליאלים הקנאים לנחלתם במשך היום, חוזרים ומתלכדים יחדיו ללהקות כדי לעשות את לילותיהם יחדיו בחברותא בתוככי אחד העצים.

מסתבר שהם מוכנים לוותר על עצמאותם הזוגית היומית כדי לצור לעצמם תנאים טובים יותר למשך הלילה. לא רק לנו קר בלילות החורף. קר גם להם. התאגדותם יחדיו מאפשרת להם לעשות את הלילה אלה בצמוד לאלה במקום לינה אחד. כך הם יכולים לחמם את גופם, זה בחום גופו של זה ונראה שבעבור התנאים הטובים יותר הללו במשך הלילה הם מוכנים לוותר על מנהגם במשך היום.

כיצד יעשה הדבר? תחילה, טרם שקיעה, יגיעו הנחליאלים לעשרותיהם מכל העברים אל מקום הלינה. אז הם ינחתו סביב סביב על הקרקע, מנצלים אור אחרון כדי לזכות פה ושם בפרור מזון על הקרקע, ולקראת רדת הלילה יתעופפו כולם יחדיו אל תוך תוכו של העץ הנבחר, ייצמדו זה לזה, ימשיכו להתקוטט ולריב כדי לתפוס מקום טוב יותר על הענף ואז ישתתקו לפתע, צמודים זה לזה והם מוכנים לישון.

ככל שילכו הלילות ויתקצרו והימים יתארכו לקראת האביב והקיץ הקרב, שוב יחושו הנחליאלים שהנה הנה מגיע הזמן לחזור "הביתה". שוב הם יתקבצו לחבורות וייצאו למסעם החוזר לעבר אירופה, עד – לשנה הבאה.

מעוז חביב

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?