דלג לתוכן העמוד
יום חמישי, 21 בינואר 2021
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

העץ המקודש

במשך אלפי שנים זוכה עץ הזית למעמד מיוחד בכל רחבי אגן הים התיכון. הוא סיפק מזון, מלכים נמשחו בשמנו, הוא סייע לרפא פצעי קרב, שימש לתמרוקים ועוד. לכבוד עונת המסיק הנמצאת בעיצומה הנה סיפורו של הזית

                                 

זכה הזית ונכתבו עליו אגדות וסיפורים לרוב, הן במורשת היהודית והן במורשת של עמים אחרים באגן הים התיכון. אצל כולם הוא זכה למעמד מיוחד, מכובד ונערץ, כמעט מקודש. הוא שימש למאכל, לרפואה, ולטקסים דתיים. מלכים נמשחו בו ופצעי קרב נחבשו בו, בעיתות רעב היה הזית מקור לא אכזב לתזונה, הן בזיתים שהניב למאכל והן בשמן, ומקור לחימום בימי הקור, לצל בימי החום, ולנוי בימי השגרה.

אנו נמצאים בעיצומה של עונת מסיק הזיתים ולאורך הכבישים באזורנו ניתן לראות משפחות ערביות הפושטות על העצים ומוסקות ככל יכולתן את הפרי, אשר מאוחר יותר ישמש אותן למאכל ולשמן עבור כל השנה. כך נמשכת מסורת בת אלפי שנים, אשר תחילתה, ככל הנראה, בימים הראשונים שבהם שבטי הנוודים עשו מהפיכה והחלו בהתיישבות קבע.

 

ראש וראשון לעצים

 

הזית נזכר לראשונה במקרא כבר בסיפור המבול, שם מסופר על היונה ששלח נוח מן התיבה לראות אם קלו המים, והיא חזרה ובמקורה עלה זית.

הזית נמנה על שבעת המינים בהם התברכה ארצנו וצבר לעצמו מוניטין מקודש ובעל מעמד בכיר בין העצים, הן בשל הרעננות התמידית של מראהו, הן בשל פריו ושמנו, הטוב והמעולה שבשמנים, והן בשל חוסנו והגיל המופלג שאליו הוא מסוגל להגיע וחוסן שורשיו החודרים אף לתוככי הקשה שבסלעים ומבקעים אותו.

על מעמדו בין העצים יעיד משל יותם המופיע בספר שופטים: "הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך. ויאמרו לזית – מלכה עלינו. ויאמר להם הזית: החדלתי את דשני אשר בי יכבדו אלוהים ואנשים והלכתי לנוע על העצים?" (שופטים, ט).

הזית הוא העץ הראשון אליו פונים העצים האחרים, וזה מרמז על מעמדו המכובד – ראש וראשון לעצי הפרי. הוא גם הראשון לסרב לתפקיד המלוכה וזאת מעצם הכרתו בחשיבות של מעמדו הנוכחי. לזית אין צורך בתארים נוספים והוא אינו מבקש לעצמו עוצמה וכוח. הוא מכיר בערכו הרב ויודע כי אין מי שמאיים עליו ולכן גם אינו חפץ בתפקיד המלוכה ובאילוצים שמתלווים לה.

 

זקנה מופלגת

 

המרשימים שבעצי הזית הם הללו שבעי הימים והשנים, המכונים בפי ערביי הארץ – "זיתון רומי", לאמור, עצי זית הקיימים עוד מתקופת שלטון הרומאים בארץ, לפני 2000 שנה. ואכן, יש בגליל במקומות שונים עצים עתיקים ושבעי ימים שכאלה שגילם לכול הדעות מעל לאלף שנים. כמו כן, ידועים מאוד עצי הזית שסביב כנסיית גת שמנים שבירושלים, עליהם מסופר שהם אותם עצים שביניהם התהלך ובסתרם ישב ישו בעלותו לירושלים מהגליל וטרם צליבתו.

על מבנהו החלול של הזית ועל יכולתו לעמוד בפגעי מזג האוויר מסופר גם בעולם האגדה היהודית.

"כאשר חרב בית המקדש ירד אבל כבד על העולם...יותר מכולם התאבלו עצי הפרי – התאנה, הרימון והגפן. לאות צער ואבל הם השירו את עליהם הירוקים ונותרו חשופים ועלובי מראה. גם הזית, מלך עצי הפרי נעטף באבל כבד. לבו נשבר בקרבו וכה עמוק היה צערו, עד שגופו – גזעו, נעכל, נאכל מבפנים, ומבחוץ נחרצו בו קמטים ושסעים עמוקים. אבל, הוא אזר כוחותיו כדי להמשיך בחייו וענפיו המשיכו ללבלב ולשמור על כסות העלים הירוקים – כסופים שלהם.

הסתכלו העצים על הזית, ראו כיצד הוא ממשיך ללבלב מבחוץ ותמהו: אתה, מלך העצים, האם לא נאה גם לך להתאבל על חורבן המקדש כמונו?.

ענה להם הזית ואמר: אתם השרתם את עליכם למען ייראה צערכם ברבים, אבל צערכם חיצוני הוא ובר חלוף. עד מהרה תגדלו עלים חדשים ותשובו לשגרת יומכם. ואילו אני, צערי עמוק וכמוס בלבי פנימה. צערי הוא צער עולם, כי הנה, יבש לבבי ונעכל גופי מבפנים עם השמע הבשורה הנוראה ולעולם לא אשוב עוד להיות כפי שהייתי טרם החורבן".

ואכן, ברחבי ארצנו פזורים עצי זית בני מאות שנים, שלמרות גזעיהם החלולים והמצולקים שומרים על חוסנם, עלוותם ירוקה, רעננה ומשגשגת וענפיהם ממשיכים להניב פרי, שנה שנה. לא לחינם נאמר על ארצנו שהיא: "ארץ זית שמן ודבש", והזית מופיע בה ראשון.

מקור עתיק לתזונה

 

החוקרים משערים שמוצאו של עץ הזית התרבותי הוא מאזור הים התיכון ושהוא טופח לראשונה כעץ מאכל בסוריה ובארץ ישראל. יש חוקרים הטוענים שהזית תורבת עוד קודם לכן, כבר לפני כ-6000 שנה.

על חשיבותו התזונתית של הזית לומדים מגלעיני זיתים שנמצאו בארץ באתרים שונים כמו גזר, לכיש, מגידו ובית שאן ואשר בדיקות פחמן 14 לימדו שהם בני 4000 שנים ויותר.

כזכור, אחד האמצעים בהם השתמשו החוקרים כדי לעמוד על טיבה של חורבת קאיפה שבעמק האלה היו גלעיני הזיתים. בדיקת פחמן 14 גילתה כי באתר היו גלעינים מהשנים 1020-980 לפני הספירה, בדיוק התקופה המיוחסת למלכות דוד. מכאן נולדה ההשערה כי מדובר בעיר שעריים וכי המבנה הגדול במרכזה, ששטחו מגיע ל-1000 מ"ר, שימש כארמון עבור דוד המלך. השערות אלה עדיין זקוקות להוכחות נוספות אך גלעיני הזיתים מהווים הוכחה מוצקה לשנים שבהם היה האתר פעיל.

הזית מילא תפקיד מרכזי בכלכלת ארץ ישראל לכול אורך השנים. באזורנו ידועה למשל סביבת העיר המקראית מרשה, כאזור שהיה משופע במטעי זיתים. בחפירות תל מרשה התגלו קרוב לשלושים בתי בד להפקת שמן זית שנחצבו בסלעי הקירטון ואשר כול אחד מהם נראה יפה ומושקע יותר מחברו. מכאן שווק שמן הזית דרך נמלי הים (אשקלון, אשדוד) בעיקר למצרים וכן, למדינות נוספות באגן הים התיכון.

אחד האמצעים שבהם השתמשו הרומאים כדי לפגוע ביהודים בימי מרד בר כוכבא, בשנים 132-135 לספירה, היה פגיעה קשה בכרמי הזיתים. על כך נאמר בתלמוד הירושלמי: "בראשונה, שלא היו הזיתים ... שבא אדריינוס הרשע והחריב את כול הארץ".

העמידות הרבה של הזית באה לידי ביטוי בכך שהכרמים חזרו ולבלבו בשנים שלאחר מכן, בתקופה הביזנטית ולאחר הכיבוש המוסלמי. הגיאוגרף הערבי הידוע אל מוקדסי ציין בכתביו: "בעכו והסביבה מטעי זיתים גדולים... ומהם מפיקים שמן".

 

45% שמן

 

עץ הזית פורח בפריחה לבנה בשלהי האביב, באפריל-מאי, ופירותיו מבשילים בסתיו.

פרי עץ הזית הוא למעשה בית גלעין שתחילה הוא מופיע בירקותו ולאחר מכן משחיר על העץ עם הבשלתו. הפרי אכן עשיר בשמן – עד 45%!

הוכחה ברורה לכך אני מקבל מדי שנה על המדרכה שבצד הכביש, לא הרחק מביתי. לידה גדלים עצי זית אחדים שאיש אינו קוטף את פריים. בבוא יומם משחירים הזיתים הירוקים, נושרים ונופלים ואבני המדרכה נרטבות בשמן הטרי.

הזית לא משמש רק למזון ולמאור אלא גם גם לתעשיית הבשמים והתמרוקים. רבי עובדיה מברטנורה, שסיפר על מסעותיו ברחבי הים התיכון ובארץ ישראל במאה ה-15, מדווח שבדרכו מבית לחם לירושלים "כול הדרך מלאה כרמים וזיתים".

שמן הזית ידוע גם בתכונותיו הקוסמטיות. בהקשר זה מעניינת עדותו של דוד הילל שביקר בירושלים במאה ה-17 וכתב: "כאן (בירושלים) נמצאים בתי חרושת רבים לסבון הנעשה משמן זית והוא משובח ביותר בגלל ריחו המבושם. המין הטוב ביותר נקרא בערבית – "אל מוסקי" ונשלח למצרים ולכול הארצות הסמוכות". (מסעות ארץ ישראל – יערי).

יש לציין כי ב-20 השנה האחרונות חזר שמן הזית לככב בתעשיית התמרוקים והקוסמטיקה המקומית וזאת בעזרתה של היזמית ג'מילה ח'יר מהיישוב פקיעין שבעזרת ילדיה הקימה את המותג "הסבון של ג'מילה". כל מוצרי החברה מיוצרים על בסיס של שמן זית בשילוב עשבי מרפא שונים וזוכים להצלחה מסחררת בעולם.

 

שבעת מינים לפי הסדר

 

עונת מסיק הזיתים מסיימת את מחזור האסיף החקלאי, המתחילה בראשית הקיץ ומסתיימת בסופו. ניתן להבין את ההיגיון של שבעת המינים בהם התברכה ארצנו לפי סדר הופעתם בפסוק המקראי: "חיטה ושעורה, גפן תאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". (דברים, ח' ז-ח).

קציר החיטים והשעורים נעשה בסוף האביב סביב חג השבועות, בחודש מאי. בציר הענבים – בקיץ, סביב חודש אוגוסט, ואז מבשילות גם התאנים. לאחר מכן, סביב ראש השנה, בספטמבר-אוקטובר, קטיף הרימונים. לאחר חג הסוכות ובטרם הגשמים, בחודשים אוקטובר-נובמבר, מסיק הזיתים וגדיד התמרים.

כיום מרובים מטעי הזיתים, במיוחד הוותיקים שבהם בגליל התחתון, זה שהיה נחלת שבט אשר שבורך בכך ש"אשר שמנה לחמו", וכן, באזורים רבים אחרים בצפון ובמרכז הארץ.

מפתיע יותר לדעת שכיום מטעי הזיתים הנרחבים ביותר בארץ המשתרעים על אלפי דונמים גדלים לתפארה בדרום הרחוק, בנגב המדברי, סביב קיבוץ רביבים.

מה שמייחד את כרמי הזית המדבריים הוא השקייתם במים מליחים, הנשאבים ממעמקי אדמת הנגב שם נאגרו לפני אלפי שנים. השקייתם של גידולים שונים במדבר במים המליחים גורמת להמתקת טעמם של פירות שונים כמו עגבניות השרי, למשל, שמרביתן אכן גדלות שם. מסתבר שלמים האלה השפעה דומה גם על פירות עצי הזית הגדלים שם, ושמן הזית "חלוצה" המופק מזיתים אלה, הוא בעל טעם וניחוח ייחודי.

 

תפוצה ים תיכונית

 

הזית נפוץ כיום בכול ארצות אגן הים התיכון, במיוחד ביוון, באיטליה ובספרד, הנחשבות ליצרניות השמן הגדולות בעולם.

הזן הנפוץ והידוע ביותר בארץ ובמזרח התיכון מזה דורות הוא הזית הסורי, וממנו מופק מרבית שמן הזית. מלבדו ידועים בארץ מינים נוספים: נבאלי-בלאדי - זן ארץ ישראלי המבשיל לפני הזית הסורי. מוחסן - הגדל בעיקר במרכז הארץ ואשר מניב שפע פרי אך אחוז השמן שבו נמוך יותר. ברנע - זן שפותח בארץ ומגדלים היום גם באוסטרליה ובניו זילנד. אסקל – זן שפותח במכון וולקני לחקר החקלאות ואשר מצטיין ביבולים גדולים.

במטעי רביבים מגדלים מלבד זית סורי את זן הברנע, הנושא את שם האזור, פיקואל, פרונטויו (זן איטלקי) וארביקוינה (זן ספרדי).

סיפורו של הזית, כמו שראינו, הוא במידה רבה סיפור ההיסטוריה של אזורנו, סיפור שהחל לפני אלפי שנים, והוא ממשיך ומתגלגל ומתפתח גם בימנו אלה ומסתבר שמה שהיה טוב ומבוקש עוד בימים קדומים, איננו פחות טוב ופחות מבוקש גם בימינו אלה.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?