דלג לתוכן העמוד
יום רביעי, 11 בדצמבר 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

העצמאות שבתוכנו

אם ננמיך את הווליום של רעשי רקע נגלה שהאושר או הסבל שלנו קשורים ישירות לתחושת העצמאות הפנימית שלנו ומצב רוחנו תלוי במעגל הקרוב אלינו

אנשים שמחים, אופטימיים ואוהבי חיים למרות המשטר המדכא. זכרונות מגינאה המשוונית

לא הרבה אנשים שמעו על המדינה באפריקה הנקראת 'גינאה המשוונית', מדינה שכמעט בלתי אפשרי לבקר בה. זוהי מדינה קטנטונת במערב אפריקה שיש בה פחות ממיליון תושבים.

אף על פי שזו המדינה העשירה ביותר בכל היבשת, התושבים שבה חיים בבקתות עץ ישנות או בבתים צפופים בערים הגדולות יותר. מכיוון שלנשיא המדינה יש מספר רב של ארמונות פאר ברחבי המדינה, לא נדיר לראות את השילוב של העוני והעושר צמודים זה לזה במקומות רבים.

בגינאה המשוונית ישנו עיתון אחד בלבד שרובו ככולו עוסק בהישגים והתרומה של הנשיא לפיתוח המדינה ולטובת התושבים. לצערי ישנו חוק האוסר לצלם ללא אישור ולכן במשך התקופה שבה עבדתי שם לא יכולתי לתעד חלק גדול מנופי המדינה עוצרי הנשימה ואת האנשים המעניינים שפגשתי שם. למעשה, בביורוקרטיה האופיינית לאפריקה לקח לי יותר משלושה חודשים עד שאישרו לי לקבל את ויזת היציאה ולחזור לארץ.

כמו רוב בני האדם גם אני מקבל כמובן מאליו את המציאות אליה נולדתי ושבה גדלתי. השהות בגינאה המשוונית הזכירה לי, שהעצמאות והדמוקרטיה בה אנו חיים איננה מובנת מאליה וחגיגות העצמאות, מעבר למנגל ומסיבות, צריכה לכלול בתוכה הכרה והודיה אמתית למקום בו אנו חיים.

עד כמה שהדמוקרטיה נראית לנו ערך אוניברסלי, שריר וקיים, יש לזכור שברוב העולם המציאות היא אחרת. לא רק שרוב העולם אינו דמוקרטי אלא שמחקר שבדק בשנת 2014 את מצב הדמוקרטיה בעולם הראה ש-61 מדינות נסוגו מהערכים הדמוקרטיים בניגוד ל-30 מדינות בלבד שהתחזקו מבחינה דמוקרטית (לפי מה שקורה בעולם בשלוש השנים האחרונות מאז יצא המחקר נראה שההידרדרות בתחום הזה רק הולכת וגדלה). אמצעי דיכוי אל ידי שליטים רק מתגברים והופכים לאכזריים יותר ונראה שנשים הם האוכלוסייה הסובלת יותר מכולם מדיכוי.

ביצירת המופת הספרותית והמדכאת למדי '1984' מסופר על עתיד קודר בו המדינה היא האח הגדול השולט על כל מעשיו ומחשבותיו של כל אדם. גיבור הספר מנסה בכל כוחו לשמר את תחושותיו ורגשותיו לעצמו ומעורר דיון פילוסופי אם עצמאות אמיתית תלויה בשלטון ובסביבה או בתחושות הפנימיות של האדם.

על פי הפסיכולוג אריק אריקסון, השנים הראשונות של הילד הן השנים המשמעותיות ביותר להתפתחות תחושת העצמאות שתלווה את האדם למשך חייו. תינוק אשר הוריו ישחררו יותר ויאפשרו לתינוק לחקור את הסביבה ולרכוש עצמאות וביטחון יפתח אישיות עצמאית הרבה יותר מתינוק שהוריו הגבילו אותו מדי, גוננו עליו מהסביבה ולא נתנו לו להתנסות בעצמו, לתינוק כזה ישנם סיכויים גבוהים לפתח אישיות וקשרים תלותיים יותר בעתיד.

בחופשת הפסח האחרונה ביליתי עם משפחתי בבריכה. אני מודה, שבניגוד לכל אינסטינקט בגופי, היה לי מאד קשה לשחרר את אחיזתי בסהר ויהל שאמנם היו עם מצופים אך מעולם עוד לא שחו בכוחות עצמם. אך כשזה קרה, אחרי שניה של פחד, הם נהנו כל כך מתחושת המסוגלות העצמית שלהם עד שהם לא רצו לצאת מהבריכה במשך כל אותו היום.

גם עכשיו, שבועיים לאחר מכן אני עדיין חש את השינוי שחל בסהר שעוד לא מלאו לו ארבע שנים ואת הרצון שלו לעשות יותר דברים בעצמו. הוא נהנה יותר לנסות ולאתגר את עצמו וגם אם הוא לא מצליח ענת ואני משדרים לו שמה שחשוב זה שהוא ניסה.

תושבי גינאה המשוונית הם דוגמה מצוינת לכך שתחושת העצמאות באה מבפנים. למרות המשטר המדכא וחוסר הזכויות שבו הם חיים, רובם הגדול של התושבים הם אנשים שמחים, אופטימיים ואוהבי חיים. אי אפשר שלא להתפעל מהילדים הקטנים המסתובבים בחופשיות ברחובות, מחזה שנדיר לראות אותו בעולם המערבי, לראות אותם משדרים ביטחון רב, מחייכים, סקרנים ועצמאיים. מבחינת תושבי גינאה המשוונית אין שום קשר בין שיטת הממשל לבין תחושת העצמאות והאושר האישי שלהם.

בימים אלו ימלאו לסבי דוד בן-דוד, 97 שנים. ביום היווסדה של מדינת ישראל, יום העצמאות הראשון, הוא מצא את עצמו בשבי הירדנים, כאחד מהניצולים הבודדים מהטבח שהיה בכפר עציון. במשך תשעת החודשים שאותם הוא העביר במחנה השבויים הירדני שבמדבר הוא עדיין הרגיש את אותה תחושת עצמאות שאותה הוא הרגיש כל חייו. למרות התלאות שאותם הוא עבר, הגדרות שמסביב למחנה השבויים לא יכלו לגעת ולפגום בתחושת העצמאות שהיא חלק בסיסי מהמהות שלו. תכנית הבריחה שלו מהמחנה, שאותה הוא תכנן כדי לפגוש את אשתו ובתו שרק נולדה נגדעה באיבה רק מכיוון שחבריו לשבי ביקשו ממנו לרדת ממנה מתוך פחד מפעולת נקם של השומרים.

לדעתי, בארץ, אנחנו מתעסקים באובססיביות במנהיגים שלנו ויוצרים איזה שהיא תחושה שהאושר או הסבל שלנו קשורים ישירות להתנהלות של הפוליטיקאים, אף על פי שאובייקטיבית מצב רוחנו תלוי במעגל הקרוב אלינו הרבה יותר – המשפחה, העבודה, החברים וכו'. אולי אם ננמיך את הווליום של אותם רעשי רקע ונתחבר שוב לתחושת העצמאות הפנימית שלנו נגלה שאנחנו מסוגלים ליזום ולעשות דברים, הרבה יותר ממה שחשבנו.

חג עצמאות שמח.

 

יאיר לביא

laviyair@gmail.com

 

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?