דלג לתוכן העמוד
יום רביעי, 21 באוגוסט 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

הפולשת הכוחנית

השתלטותה של ציפור המיינה על מרחבי ישראל אינה מבשרת טובות. הציפור הכוחנית מבריחה ציפורים אחרות, פוגעת בכרמים ובמטעים וגורמת לנזקים בכול מקום בו היא נמצאת

לא היינו יכולים לספר על המיינה כציפור ארץ ישראלית כמעט עד לסוף המאה העשרים. כל כך, למה? כי עד אז לא חייתה במרחבי ארץ ישראל כולה ולו מיינה אחת! ואילו כיום? אם חי אתה במטרופולין תל אביב או בחיפה, ברחובות או בבאר שבע, ביישובי מטה יהודה או בכל פינה אחרת, בכל מקום ומקום בו חיים בני האדם, שם תמצא את בעלי הכנף הללו בלא כול יכולת להתעלם מהן.

הכיצד זה שעד לפני שנים מעטות בלבד לא חיו המינות בינינו והיום הן כה רבות?

תחילתו של הסיפור המיוחד הזה באמצע שנות התשעים של המאה העשרים. אז הובאו ציפורי השיר הללו ממשפחת הזרזירים מהודו לצפארי, כלוב הציפורים הענק שבגני יהושע בתל אביב. ללא ספק זו ציפור בעלת נוכחות, הן בגודלה, כגודל זרזיר או שחרור, הן בצבעיה התופסים את העין, במיוחד הפסים הלבנים על רקע חום בעת מעופה. המקור המאוד צהוב והכיפה השחורה שמעבר לו והרגליים החזקות והצהובות גם הן. מעבר לכך, כמו העורבני הוותיק (והיפה!) שלנו, ידועה גם צפור זו כחקיינית וביכולתה לחקות אף בני אדם.

נראה שמעבר לכל, למיינה גם תכונות ערמומיות והעובדה היא שחיפשה ומצאה את הדרך להשתחל מכלוב הציפורים הגדול שבגני יהושע החוצה לחופשי, אל מרחבי תל אביב. וזאת, מסתבר, הייתה רק ההתחלה...

תוך שנים אחדות, כבר בסוף העשור הראשון למאה העשרים ואחת, תפוצתה של המיינה בארץ הייתה החמישית בגודלה בין כל הציפורים היציבות בארץ. זהו ללא כל ספק קצב ריבוי מדהים שמעולם לא נראה כאן כמותו.

תשאלו – ומה רע בכך? הנה, זכינו "מן ההפקר", בציפור נוספת, וודאי לא מכוערת, בעלת נוכחות כזו שלא ניתן להתעלם ממנה, והיא חושפת את עצמה לראווה בכל מקום בו אנו חיים. אבל מסתבר שאין כלל וכלל סיבות טובות להתלהב מנוכחותה.

המיינה היא ציפור הגורמת לנזקים בכל מקום בו היא נמצאת. באוסטרליה, למשל, המיינות פוגעות קשות בכרמי היין, בגידולי השדה וכן בציפורים המקומיות. עד כדי כך, שהאו"ם, ארגון האומות המאוחדות, קבע שהמיינה מהווה את אחד ממאה המינים הפולשים המסוכנים ביותר בעולם!

גם אצלנו בארץ, ככל שמתפשטת המיינה המצויה, הולכות וכמעט נעלמות מעינינו הציפורים שליוו אותנו, את בני האדם מקדמת דנא ובראש ובראשונה – דרורי הבית, שאת קניהם בנו בכול פינה אפשרית סמוך לבני האדם, במרזבים, בפינות הגגות, במחסנים ובלולים.

כאן מתגלה המיינה בכול חוצפתה ואכזריותה. המיינות, החזקות משמעותית מציפורי השיר הקטנות, משתלטות על המקומות או על קני הציפורים עצמם, משליכות את הגוזלים או הביצים או אפילו אוכלות אותם, ומיד לאחר מכן מטילות את ביציהן ומגדלות את גוזליהן באותם קינים עצמם.

הן לא רק "גיבורות על חלשים". כוחן של המיינות הוא גם בהתלכדותן לחבורות. את המיינה לא נראה כמעט ביחידות, כמו את העורבני או השחרור. הן תמיד תופענה לפחות בצמדים ויותר מכך, ברביעיות ואף בחבורות גדולות הרבה יותר. זה מה שמעניק להן יתר ביטחון ויתרון על פני עופות בודדים, אפילו תהיינה גדולות וחזקות מהן.

כאשר מגלה המיינה טרף, ואפילו הוא במקורה או בצפורניה של צפור גדולה מהן, הן אינן מהססות להתנפל על המחזיקה בטרף ולחטוף ממנה אותו. הן אינן נרתעות מטרף ואפילו יהא גדול ביחס לגודלן וימהרו לעוט עליו בלא רחם.

צפיתי בזוג מיינות שגילו זיקית חוצה כביש בקיבוץ. הזיקית איננה הזריזה שבזוחלים. היא התקדמה אט אט, ולברוח במהירות על נפשה לא הייתה מסוגלת. ואילו צמד המיינות קיפצו ודילגו מעליה ועטו עליה שוב ושוב, עד שחטפוה ונעלמו עימה.

שעל כן, אין שמחה רבה בקרב הצפרים אוהבי הציפורים, בלב החקלאים ובלב כל אלה שאכפת להם, מהצטרפותה של אורחת לא קרואה זו למשפחת הציפורים בארצנו.

האם ניתן לשנות את המהלך ולהחזיר את הגלגל לאחור? ודאי שלא.

אז מה? אז ברור שמכאן והלאה לא נוכל להתעלם מקיומה ואז כדאי לפחות שנכירנה ונדע איך וכיצד הגיעה אלינו והשתכנה בינינו.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?