דלג לתוכן העמוד
יום שלישי, 14 ביולי 2020
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

הפיספוס של הצבוע המפוספס

בערבית הוא מכונה "דבה" ומייחסים ל"ציחקוקו" כוחות של פיתוי והיפנוט. רבים טועים לחשוב שהוא סוג של זאב או תן, אך האמת שמסתתרת מאחורי הצבוע המפוספס, שנפוץ ברחבי ישראל, שונה מאוד

 

צבוע מפוספס (צילום: עזרא חדד רשות הטבע והגנים)

 

בשעות הדמדומים של ימי הקיץ החמים, עם שוך החום הכבד, נוהג בני, ערן, לצאת להליכת הכושר שלו ברכס הר צרעה. מסלולי ההליכה שלו, כעשרה קילומטר ויותר, מרחיקים אותו מאוד מאזור הקיבוץ והוא גומע את דרכי העפר של קק"ל במשולש היערות שבין הישובים תרום, כפר אוריה, דיר רפאת וצרעה, דרכים שבחלקן רק מעטים הם ההולכים בהן.

באחת מהליכותיו, בשעת ערב לקראת חשיכה, כאשר התקדם באחד מעיקולי הדרך, התגלו לעיניו במרחק של כעשרים מטר זוג צבועים מפוספסים. הוא נדרך ולחרדתו הבחין מיד בזוג גורים מגודלים בצמוד לצבועים הבוגרים. עתה הבין שהמצב עשוי להידרדר לסכנה של ממש, בשל הנכונות של ההורים להגן על גוריהם. הוא התכופף לאדמה, נטל אבן גדולה בידו האחת, וכאשר הוא מנופף בידו האחרת במקל ההליכה החזק, התקדם לעבר הצבועים, שנמלטו כל הורה עם גור אחד בכיוון אחר ונעלמו בין עצי היער.

ימים ספורים לאחר מכן, הוא שוב נתקל באותו אזור, בצמד הצבועים והבין שככל הנראה מאורתם נמצאת בקרבת מקום, והחליט שעדיף יהיה שלא להיות מופתע וגם לא להפתיע, ומאז שינה את מסלול הליכתו.

מפגש כפול זה הבהיר שאכן, צבועים מצאו להם משכן ברכס הר צרעה. האזור שבחרו להם למגורים מנותק מיישובים ואף מרוחק מהמסלולים שבהם מרבים "לשייט" ברעש מחריש אוזניים אופנועי השטח, אך אינו רחוק מאזורי הלולים ומהמזבלות של תרום ותעוז, כפר אוריה, אולי גם קיבוץ הראל וצרעה.

אני מניח שכל קורא הנהנה לצפות בסרטי הטבע הנפלאים של ה- BBC, ראה את המחזות המרהיבים על המאבק שמתנהל בין חבורות הצבועים הנקודים האפריקנים לבין לביאות האריות. המאבקים הללו, שמגלים את כוחם הרב של הצבועים הנקודים ואת היכולות החברתיות הגבוהות שלהם, אמור להדאיג אותנו מפני להקת צבועים שכזו החיה בקרבתנו?

ובכן, התשובה היא – לא ולא! אם מישהו החל לדאוג לרגע, עלי להרגיעו מיד. לא דובים, לא אריות וגם לא צבועים. אבל, האם אכן מצויים צבועים בארצנו? התשובה היא – ודאי וודאי. גם היום וגם בעבר.

 

צבועים במקרא

 

בתנ"ך, למשל, קוראים אנו בספר שמואל: "...ויצא המשחית ממחנה פלישתים, שלושה ראשים. הראש האחד יפנה אל דרך עפרה, אל ארץ שועל, והראש אחד יפנה אל דרך בית חורון והראש אחד יפנה דרך הגבול הנשקף על גיא הצבועים המדברה", (שמואל א', י"ג, 17 – 18). הנה, עדות תנ"כית על הצבועים באזורנו.

ואילו מאוחר יותר, בתקופת התלמוד, נכתב בתלמוד הירושלמי: "צבוע זכר נעשה נקבה"... (ירושלמי, שבת, א – ג). הנה כי כן, יש כאן רמז על האגדות הרבות המסופרות על הצבועים ולאו דווקא בשבחם – ביניהן זו שהצבוע מסוגל למעשה הבלתי נתפס ולהחליף את מינו. באגדות הללו עוד ניגע בהמשך הדברים.

ומה היום? במחקר של החברה להגנת הטבע שנעשה באזורנו לפני שנים לא רבות, בפארק בריטניה, באזור שבין מושב זכריה לשריגים, בוצע במשך שלוש שנים מעקב אחרי נקבת צבוע נושאת משדר רדיו שהוצמד לה. במשך כל התצפיות היא נצפתה לבדה, בלא שותפים, ובכל זאת, במהלך שלושת שנות המחקר היא התעברה פעמיים, והמליטה בכול פעם גורת צבועים אחת.

לאחת משתי הגורות הוצמד גם כן משדר רדיו, בהיותה בת ששה חודשים. כך המשיכו ועקבו אחרי האם והגורה יחדיו, כזוג משך חודשים אחדים. תחום המחיה של האם הבוגרת השתרע על פני כשישים קמ"ר, ונכללו בו מרבית שטחי הפארק עצמו וכן שטחים צמודים באזור השייכים לישובים שבסביבה. מחקר דומה נערך גם באזור שדה בוקר שבנגב, ושם השתרע שטח המחיה של הצבועה הנעקבת על פני כ- 110 קמ"ר, עניין שלא קשה להסבירו, שהרי זמינות המזון באזור שלנו עולה לאין ערוך על זו שבנגב המדברי. עתה, כאשר ברור לנו בלא כול צל של ספק שגם בארץ אכן חיים לצדנו הצבועים, הללו הנקראים בערבית – "דבה", הבה ונערוך עמם היכרות מעמיקה יותר.

 

צבוע בהרי יהודה (צילום: אריאל קדם פקח הרי יהודה רט"ג)

 

דמויי חתול

 

הצבועים בכללם הם טורפים, יונקים, שבסדרת הטורפים נמנים דווקא על דמויי החתול ולא הכלב, וכבר כאן, כמדומני אנחנו מנפצים בוודאי את הטעות הנפוצה הראשונה. הצבועים למרות מראם הכללי אינם נמנים על משפחת הזאבים, התנים והשועלים אלא קרובים יותר דווקא לנמרים ובני מינם. בעולם כולו ידועים בסך הכול ארבעה מיני צבועים – הצבוע הנקוד, החי בעיקר באפריקה, הצבוע החום, צבוע הרעמה והצבוע המפוספס. מכול הארבעה מצוי בארץ רק המין המפוספס.

הגדול שבצבועים, הצבוע המנוקד, הוא אכן בעל חיים גדול וחזק ובעל כושר ריצה מרשים שמשקלו עשוי להגיע עד לשמונים ק"ג, והוא שני בגודלו לאריות שם. לא כך הצבוע המפוספס שלנו שמשקלו עשוי להגיע פחות או יותר למחצית מזה של חברו האפריקאי. הצבוע המפוספס נפוץ בכול חלקי הארץ, באקלים הים תיכוני והמדברי, אך בכמויות קטנות, וזו הסיבה שאנו ממעטים להיתקל בו, מה גם שהוא פעיל בשעות הלילה ולא ביום.

 

ניזון משאריות

 

במבט ראשון אמנם נראה הצבוע דומה במראהו דווקא לכלב גדול, אך מבט בוחן יותר יגלה לנו הבדלים משמעותיים. חלקו הקדמי של הצבוע, הנישא על שתי רגליים חזקות וגבוהות אכן גבוה יותר מחלקו האחורי, וכך מבנה גופו הכללי הולך ומשתפל לאחור.

פלג גופו הקדמי מפותח וחזק יותר מהאחורי. רגליו הקדמיות, צווארו, ראשו הגדול ולסתותיו הם חזקים במיוחד ומצויידים בשרירים מפותחים מאוד. לסתות הצבוע מותאמות לפצח עצמות טרף, כאלה שעימם כול חיה אחרת איננה מסוגלת להתמודד.

במקרים רבים יגיע הצבוע לנבלת טרף שנטרף על ידי אחרים, וכול מה שנותר בה תהיינה העצמות ומעט בשר שנרקב. הלסתות החזקות תאפשרנה לו לפצח את העצמות ומיצי הקיבה המיוחדים שבקיבתו מאפשרים לעכל אותן ואת הבשר הרקוב מבלי שהצבוע ייפגע. בשל כך, כמו הנשר, מלך העופות, נחשב גם הצבוע לסניטר של הטבע ומקומו בקצה שרשרת המזון. כמו כן, פעמים רבות לצואתו של הצבוע צבע לבן עקב אחוז הסידן הגבוה שבה, זה הבונה את העצם.

מכאן אפשר להבין את ההיגיון שבמבנה המוזר קמעה של הצבוע, שרגליו הקדמיות הגדולות והחזקות נושאות עליהן את הראש הגדול, החזק, הלסת האימתנית, הצוואר הנישא ואילו רגליו האחוריות משמשות אותו רק לריצה. כך גם לא יקשה עלינו לזהות את עקבותיו, שכן טביעת כף רגלו הקדמית גדולה כמעט פי שנים מזו של רגלו האחורית.

 

בדידות מקומית

 

ככלל, הצבוע המפוספס שבארצנו איננו חי בחבורות אלא כפרטים יחידים. הוא אמנם נחשב לטורף וזה סוג המזון המועדף עליו, אבל למרבית ההפתעה הוא איננו בוחל, כמו השועל גם בפירות שונים, וכן, אם ירעב לא יהסס לצוד מכרסמים ואפילו חגבים.

אם נבחין בו מרחוק לא יקשה עלינו לזהותו, עקב מראהו הכללי ובזכות צבעוניותו. לצבוע שלנו פרווה מפוספסת שבה פסים שחורים עוטפים את גופו כבטבעת, על רקע פרווה לבנבנה-אפרפרה-צהבהבת. אופן מיצוב הפסים שונה מעט מצבוע לצבוע, ממש כמו טביעות האצבעות שלנו. ככלל, תפוצתו העולמית של הצבוע המפוספס היא הגדולה שבין תפוצת הצבועים בעולם וכוללת את מרכזה, צפונה ומזרחה של אפריקה, את אזור הים התיכון, חצי האי ערב ועד להודו.

הזכר והנקבה של הצבוע המפוספס דומים במראם ובגודלם, אם כי בניגוד לצבוע האפריקאי המנוקד, אצל המפוספס דווקא הזכר עשוי להיות גדול מעט מהנקבה. הצבועים שלנו חיים בדרך כלל ביחידות, כאשר הגורים הנולדים, שניים עד ארבעה, נלווים בחודשים הראשונים לאמם, כשרק לעיתים מצטרף אליהם גם האב, כשם שאכן נצפו הצבועים על ידי ערן ברכס הר צרעה.

 

צבוע מפוספס (צילום: ד"ר יריב מליחי רט"ג.)

סיפורים מבהילים

 

בראשית דבריי ציינתי שהצבוע או ה"דבה" בפי הערבים, "זכה" לשפע סיפורים ואגדות שנרקמו עליו ובמרבית המקרים בגנותו. כבר בילדותי למדתי שעלי להיזהר שלא ללכת שבי אחרי צחוקו המהפנט של הצבוע, "צחוק" או "צחקוק" ייחודי ומיוחד המגיע יחד עם מבט עיניים מהפנט, וכול הנשבה בקסמו יילך אחרי הצבוע עד למאורתו שם ייטרף.

נראה ששורש האגדה הזאת, מלבד קולות ה"צחקוק" שמשמיע הצבוע, נעוץ בכך שלעיתים נמצאו גולגולות בני אדם במאורות הצבועים, אך מעולם לא נודע במציאות על אדם שנטרף באזורנו על ידם. נראה שאותן גולגולות נשלפו ככל הנראה מקברים שאליהם נמשכו הצבועים. יש הגורסים שגם המנהג היהודי להניח אבן על מצבת קבר המת נעוץ נועד כדי למנוע מהצבועים מלחפור ולשלוף חלקי מתים מקבריהם.

אגדה או אמונה נוספת באשר למיוחד שבצבועים משתמעת גם מן המצוטט מהתלמוד על יכולתו של הצבוע לשנות את מינו מזכר לנקבה ולהיפך. אגדה זו נובעת מכך, שלאיבר המין של נקבת הצבוע המנוקד, האפריקאי, שתפוצתו מגיעה עד לדרום מצרים, דמיון מלא לאיבר המין הזכרי. הכיצד? מסתבר שבמבנהו של איבר המין הנקבי, בולט הדגדגן באופן חריג ומדמה את איבר המין הזכרי. ואם לא די בכך, מצוידת הנקבה במה שדומה במראהו לזוג שקי אשכים. הללו אינם אשכים באמת, אך נראים ממש כמותם. הדמיון המוזר הזה אכן מקשה להבחין בין הזכר לנקבה, ואז, כאשר נתקלים באם, נקבה שכזו, המטפלת או מניקה את גוריה, ולה "איבר מין זכרי", עשוי זה שאיננו מכיר את טבעם של הצבועים, להאמין שאכן שינה מין את מינו.

 

הנקבות שולטות

 

ציינתי שלא בנקל ניתקל בארץ בצבועים, אך לא כך הוא הדבר באפריקה, שם הצבוע הוא הטורף הנפוץ ביותר מבין הטורפים הגדולים וחי בחבורות גדולות של עשרות פרטים, היוצאים למעשי הציד יחדיו בשיתוף פעולה מלא. נסקור את הידוע לנו על הצבוע האפריקאי, ונדגיש כי מצב הדברים "אצל הצבועים שלנו" מורכב פחות ופשוט יותר.

במקום משכנו תוחם לעצמו הצבוע תחום מחיה על ידי הפרשת חומר ריחני הנראה כמשחה צהובה, מבלוטות הצמודות לפי הטבעת שלו, ושאותו הוא מורח על עצמים שונים. בלוטות ריח אלה עוזרות לזיהוי הפרטים השונים. כאשר נפגשים ביניהם שני צבועים בודדים, יערך ביניהם מעין טקס קבוע. אחד מהשניים ישתרע על הקרקע, ימתח את זנבו ויבליט את בלוטות פי הטבעת. לאחר שבן הזוג הריח וזיהה את "חברו", ישתרע האחרון על גבו, כמעשה קודמו, ושוב יחזור הטקס על עצמו. כך יערכו השניים את היכרותם.

שלא כצבועים המפוספסים שבארץ, הצבועים המנוקדים הם מאוד חברותיים וחיים בחבורות בהן הקשרים החברתיים חזקים מאוד. להקת צבועים תונהג תמיד ואך ורק על ידי נקבת אלפא – מנהיגת החבורה ובעלת זכויות היתר בה. כלומר, השליטה בחבורות הצבועים היא מטריארכלית. במדרג החברתי, כל בעלות זכויות היתר שבחבורה תהיינה הנקבות ומעמד הזכרים לעולם יהא הנחות ביותר.

אצל הצבוע המנוקד האפריקאי, זכר הצבועים מגיע לבגרות לערך בגיל שנתיים ואילו הנקבות בגיל שנה. ההתבגרות המוקדמת של הנקבה מגדילה את פוטנציאל ההזדווגות, שבצבועים גם היא אקט הדורש כוח והתמדה והיא נמשכת עד עשרות דקות. גם במקרה זה, לא הזכר יהא זה שיבחר בנקבה אלא לעולם תהא זו הנקבה שתחליט אם היא נענית לזכר המשתרך אחריה, לעיתים חודשים ארוכים... ההיריון של הצבועה נמשך שלושה חודשים ולרוב היא תמליט בין שניים לארבעה גורים, במאורה שלה. בתחילה מכיר הגור רק את אמו ואת אחיו. המעניין הוא, שאמנם בהתייחס לבוגרים תמיד תהא הנקבה זו השומרת על המעמד הגבוה, אבל בין הגורים יכול גור זכר להימצא במעמד דומיננטי לגבי אחותו.

במלאת להם כחודש, מועברים הגורים למאורה שבטית, או אם תרצו, בית התינוקות הקיבוצי של הצבועים. ב"בית התינוקות" הגורי הזה, מבלים יחדיו כעשרים גורים עד מלאת להם כשבעה חודשים. כאן לומדים הגורים להכיר לא רק את אמם הביולוגית אלא את האימהות כולן, ותוך כדי כך מגבשים את הסדר והמדרג החברתי ביניהם, שבשלב זה לא קשור למדרג של אמם. בהמשך הולך ונקבע מעמדם החברתי בקבוצה ותוך ארבעה חודשים יהיה מעמדם מבוסס על מעמדה של אמם בקבוצה. מובן שמעמדם של גורי מנהיגת הקבוצה יהא מורם ונישא ממעמדם של כול האחרים.

בגיל שנה וחצי מגורשים הזכרים שנולדו וגודלו מן הקבוצה ויוצאים לחפש לעצמם חבורה אחרת. זכרים שגורשו מקבוצות אחרות יגיעו ויצטרפו ללהקה במעמד נחות, וזו תמשיך להיות מונהגת על ידי מנהיגת הלהקה – אכן, חברה מטריארכלית ללא עוררין.

כאמור, כדי לצפות בצבוע, אין צורך לטוס עד אפריקה, ובהחלט יתכן שגם אתם תזכו לראות צבוע חופשי בטבע. אזהרה לנהגים: לעיתים הצבועים "שלנו" עטים על פגר של תן, חתול או כלב שנדרס ונותר בכביש. אם גיליתם צבוע שכזה בכביש, אנא, האטו, דאגו להזהיר אחרים עד שהצבוע ייטוש את המקום וטרפו בפיו. כך תזכו גם לראותו בפעולה וגם להציל נפש של צבוע ישראלי...

 

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?