הפרשה שאין לה סוף
התארכות ההליכים פוגעת בראש המועצה הנבצר, אשר נאבק לטהר את שמו, אבל גם פוגעת בצורה אנושה בציבור
בואו נדבר על ערכים. בהיותי נוהג הזדמן לי לשמוע השבוע ברדיו את הכתבה אשר חשפה מקצת ממה שעוברות העדות בפרשה שמעסיקה את המועצה האזורית בשנתיים האחרונות.
הכתבה הרדיופונית הזו טלטלה אותי וגרמה לי לאי-נוחות. בעקבותיה, הרהרתי רבות האם לשתף את הציבור באזור בתחושותיי הקשות. מה שהכריע את הכף לבסוף הוא לא הצד המשפטי, שאיננו תפקידי ואינני רשאי להביע בו עמדה, כי אם הצד הערכי, המוסרי, שהוא בהחלט מענייני כתושב, כמי שצור הדסה והמועצה כולה מאוד יקרים לו וכמי שנושא תפקיד ציבורי ביישובו.
וזאת למה? הביטויים, המונחים וההתרחשויות לכאורה, אשר נשמעו בכתבה, כאילו שנלקחו מעולמות הזרים לנו. מעולמות רחוקים מאוד מסביבת חיינו. אלה בפירוש לא הסיבות שבגללן אני ורבים-רבים מכם הגיעו למטה יהודה לאורך השנים וביקשו לגדל משפחות כאן, באזור הקסום שלנו, בקרב קהילה ערכית ואיכותית.
האם הילדים שלנו צריכים להיחשף לתיאורים מהסוג ששודר? האם אנחנו, ההורים, צריכים לשמוע בצהרי היום על מה שקרה או לא קרה בצורה כל-כך כואבת ומטרידה?
די, כבר עברו שנתיים מאז חשיפת הפרשה ושמענו כל מה שאפשר לשמוע. אפילו מה שלא רצינו לשמוע ולו מתוך מצפן הערכים שלנו. למה עדיין לא נחסך מאיתנו הביזיון הזה בהחלטה משפטית ברורה לצד זה או האחר?
התארכות התהליכים, לאורך תקופה כל-כך ממושכת, פוגעת בראש המועצה הנבצר, אשר נאבק לטהר את שמו, אבל גם פוגעת בצורה אנושה בציבור. באמון של הציבור במערכת המוניציפלית, בתפקוד המועצה, ביכולת לקבל החלטות ארוכות טווח הנחוצות לפיתוח האזור והיישובים. כפועל יוצא מכך, כל אחת אחד מהתושבים חווים את רעשי הרקע מהפרשה.
לכן, רגשות המעורבים בפרשה ורגשות הציבור כולו חייבים להוות משקל בפני רשויות החוק והמשפט בהוצאתו של הצדק לאור, תוך כיבוד והגנה על הזכות הלגיטימית של כל אחד מאיתנו להרגיש בטוח, קל וחומר אלו הנוגעים בדבר.
עם היד על הלב, כולנו כבר משתוקקים לכך. משתוקקים להחזיר לעצמנו את זהותנו הערכית, המכבדת, המכילה והמאחדת. לא למצב הזה פיללנו ומקווה שבהקדם גם נוכל להתאושש מ"הסרט הרע" שאנו חשופים אליו בעל כורחנו.
שלומי מגנזי
יו"ר ועד מקומי צור הדסה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?