דלג לתוכן העמוד
יום ראשון, 11 באפריל 2021
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

הצוללנים השחורים

יכולת הצלילה שלהם לתוך המים מעוררת השתאות וכושר הדיג שלהם גורם כאב ראש למגדלי הדגים. הקורמורנים הם עופות מים ייחודיים שלאחרונה התגלו גם באזורנו

                                           

באחד מסופי השבוע של חודש נובמבר האחרון ביקרתי ב'מצפה ויקר' לעופות מים, שנבנה בהשקעה לא קטנה על ידי הקרן הקיימת וצופה אל אחד ממאגרי מי ההשקיה הגדולים שבעמק חפר. הגעתי לשם עם זוג חברים כדי לצפות במחזה המרתק של השקנאים הכבדים שממריאים אל האוויר.

אל המצפה הגיעו יחד איתנו עוד עשרות רבות של מטיילים מכל הגילים. בשעה 9 בבוקר לערך החלה מתנערת מתנומתה להקה של כמה עשרות שקנאים, שהסירו את קורי השינה תוך זקיפת קומתם ןנפנוף נמרץ בכנפיהם. שקנאים אחדים כבר שחו במים בחיפוש אחר ארוחת בוקר, ואז הגיעה הפתעה.

הייתה זו להקה גדולה מאוד של בעלי כנף שחורים משחור, שהגיחה במהירות מצפון בגובה של עשרות מטרים ספורים מעלינו. היעד שלהם היה המאגר השכן שככל הנראה זכה ל"תיגבור" בדגים.

לנגד עינינו המשתאות החלו העופות השחורים הללו, בעלי הכנפיים הצרות והמוארכות והצווארים המוארכים, לצלול בהמוניהם, צלילה חדה אל מי המאגר השכן. מיד הבנתי מדובר בקורמורנים גדולים, שהגיעו מאי שם בצפון, ומפגינים את מיומנותם בצלילה למימי האגם כדי לתפוס דגים לארוחת הבוקר.

לאחר קבוצת הקורמורנים הראשונה הגיחה מצפון להקה נוספת, שביצעה את אותו "תרגיל צלילה" עצמו, ולאחריה להקה שלישית ורביעית. רק אז הופיעו להקות השקנאים הכבדים שתמרנו בזהירות, נחתו על גדות האגם ורצו לעבר המים כדי ליטול את חלקם בארוחת הדגים.

נזכרתי באירוע הזה כאשר בשבת האחרונה טיילתי ליד מאגר המים של צרעה וראיתי עשרות קורמורנים שחורים מתרגלים את שיטת הציד המיוחדת להם סמוך אלינו.

                                        

כנפיים פרושות לרווחה

 

אחת התמונות המפורסמות ביותר בכיכובו של קורמורן היא התמונה של הקורמורן הטבול בנפט שחור, שצולמה במפרץ הפרסי במהלך מלחמת המפרץ. בראשית המלחמה הציתו העירקים בארות נפט רבות ונפט גולמי שחור וצמיגי נשפך בכמויות עצומות למימי המפרץ שעל גדותיו חנו המוני קורמורנים בנדידתם מאירופה דרומה. הנפט הגולמי דבק לנוצותיהם של הקורמורנים שצללו למימי המפרץ, וחרצו את גורלם למוות.

השקנאים והקורמורנים מגיעים אלינו ממזרח אירופה ומערבות סיביר המתקררים שימיהם מתקצרים לקראת החורף. חלקם ימשיכו ויתמידו במסע דרומה לעבר יבשת אפריקה החמה, אבל מאז שנות ה-80, חלק הולך וגדל של קורמורנים יישארו באזורנו למשך החורף.

את הקורמורנים ראיתי לראשונה סביב אגמי דרום פלורידה, בארה"ב, באזור טבע טרופי סבוך המכונה ה'אוורגליידס' והוא ידוע כפארק מורשת טבע עולמי.

צפיתי בהם בהשתאות כשהם צללו למי האגם ממרומי ענפי העצים שסביב, ולאחר 2-3 דקות חזרו והופיעו כשבמקורם המעובה דג מפרפר שגורלו נחרץ. משסיימו את הדיג, חזרו לענפי העצים, אך הפעם היה נראה שהם מתקשים יותר במעופם. כשהגיעו לעמדת התצפית שלהם על הענף הם לפתע פרשו את כנפיהם וניצבו כך אל מול השמש והרוח, מניחים להן להתייבש.

שלא כמו הברווזים, האווזים, הברבורים ועופות מים אחרים, המצוידים בבלוטת שומן מיוחדת בשורש זנבם אותו הם מורחים על נוצותיהם בעזרת מקוריהם, וכך מונעים מנוצותיהם להירטב במים, הקורמורנים אינם מצוידים בבלוטת שומן שכזו, ולכן, כשהם צוללים נוצותיהם נספגות במים ומקשות עליהם להתרומם שוב לאוויר, ועליהם לייבש אותן כמו כביסה על חבל.

                                        

תייר מזדמן

 

כאמור, ב-30 השנה האחרונות החליטו מקצת מבעלי הכנף החולפים בשמי ארצנו לאמץ לעצמם אזורים שונים בארץ לתקופת החורף, ולא להמשיך בדרך לאפריקה.

בפרסום של החברה להגנת הטבע משנת 2015, נכתב שסביב הכינרת נמנו אז כ-17,000 קורמורנים חורפים. דיווחים על קורמורנים בישראל ניתן למצוא כיום בחופי הכינרת, עמק בית שאן, עמק החולה, חוות חפציבה (סמוך לתחנת הכוח 'אורות רבין' בחדרה) נמל קיסריה, שפך נחל שורק וכאמור, עד למאגרי מי הקולחין המיועדים להשקיית השדות של קיבוצי, צרעה, הגיעו העופות השחורים הללו.

הקורמורן הגדול הוא הגדול בין עופות הים האירופאיים, שלבושם כהה כולו מלבד כתם צהוב בבסיס מקורו וכתם לבן על פניו, נכתב מגדיר הציפורים "הציפורים" לציפורי אירופה והמזרח התיכון, של היינצל, פיטר ופרסלאו. ברבים מהפרטים המבוגרים יותר מלבינים הראש והצוואר בעונת הקינון, הצעירים חומים וגרונם וגחונם לבנבנים.

הצפרים עוזי פז ויוסי אשבול כותבים על הקורמורן כך: "הגדול שבעופות המים הכהים בארץ... אורך הגוף כ-90 ס"מ, המשקל – כשני ק"ג. הזכר גדול מהנקבה. הגוף מוארך וכן הצוואר ארוך למדי. המקור ארוך ועבה וקצהו מאונקל". מוטת כנפי הקורמורן הגדול בין 120 ל-160 ס"מ. בקדמת צווארו של העוף ניתן להבחין במעין שק קטן המשמש אותו לאכסון הדגים הניצודים.

על הסיבה לאופן עמידתו הזקופה של הקורמורן כותבים פז ואשבול: "הרגל קבועה בחלקו האחורי של הגוף והיא קצרה ועבה, ולכן עוף זה נאלץ לעמוד זקוף כדי שמרכז הכובד יהיה מעל הרגליים. כל ארבע האצבעות מחוברות בקרום עור אחד".

כאמור, כיום ניתן לחזות בקורמורן באגני המים ומאגרי ההשקיה שלאורך אפיקו של נחל שורק, כולל בעמק צרעה, ואין צורך להצפין עד לתחנת החשמל 'חפציבה' בחדרה, לצפונה של הכנרת ובוודאי שלא לאוקראינה.

 

מים עמוקים

 

בעבר חשבו החוקרים כי הקורמורנים שייכים למשפחת השקנאים אך כיום משייכים אותם למשפחת הסולתאים. בעולם כולו נמנים 38 מיני קורמורנים. הם נפוצים בעיקר באזורי האוקיינוס האטלנטי, בחופי מערב אירופה וכן בצפונה ובדרומה של יבשת אפריקה. ניתן לראותם גם באיסלנד, גרנדלנד וצפון אמריקה, ליד שפכי נהרות חופי ים ואגמים, הן של מים מתוקים והן סביב מים מלוחים.

הקורמורנים הם עופות חברותיים, העושים את לילותיהם בקבוצות גדולות ומתקבצים למושבות קינון על צוקים ועצים בקרבת מקווי המים. הם דייגים מעולים, ועוסקים בדיג בצלילה כעשרים דקות ביום, המניבים לכל אחד מהם כ-300 גרם דגים. (תכפילו במאות ואלפי קורמורנים ותוכלו להבין את הנזק לבריכות הדגים בכל יום!).

בדרך כלל הם צוללים בצלילה אחת הנמשכת כדקה עד לעומק של כעשרה מטר, אבל נמדדו אף צלילות לעומק של 30 מטר (!). הם רואים היטב גם מתחת לפני המים וכך יכולים להתמקד על צידם. בעזרת קרומי השחייה המחברים את אצבעותיהם הם מיטיבים לשחות וכשהם מצמידים את רגליהם לזנבם, כל גופם נעשה למעין סנפיר אחד מוארך, ואז הם מתקדמים בעומק כדולפינים.

עם סיום הדיג עפים הקורמורנים מעלה לענפי העצים, פורשים את כנפיהם לייבוש ונחים במשך שארית היום, כשהם צוברים בגופם את השומן והכוח לקראת המסע הקשה הצפוי להם באביב חזרה למחוזות הקינון שלהם במזרח אירופה.

                                       

קינון בחבורות

 

לקראת המסע חזרה נוצר לצד רגלו של הקורמורן השחור כתם לבן בולט וראשם של המבוגרים נצבע בלבן. צבעים אלה הם צבעי החיזור ומעידים שהקורמורנים מכינים את עצמם לעונת הקינון.

הקינון המתרחש בין החודשים אפריל לספטמבר נעשה במקובץ הן על גבי צוקים והן על ענפי עצים, בסמוך למקווי מים גדולים. למרות התחלקותם לזוגות הם בונים את קניהם במושבות קינון גדולות, היכולות למנות אלפי פרטים.

הקינים נבנים בצוקים בגובה של עד מאה מטר מעל מקווי המים. הנקבה היא האחראית לבניה ועל הזכר מוטל להביא את חומרי הבנייה. הקן עשוי ערמת ענפים ואצות וקוטרו עד למטר שלם.

בשלב ההטלה הנקבה מטילה 3-4 ביצים בהפרש של יומיים-שלושה. הדגירה מתחילה מיד לאחר הטלת הביצה הראשונה, משתתפים בה שני בני הזוג והיא נמשכת כחודש ימים (!).

הגוזלים נוטשים את הקן במלאת להם כשישה שבועות. הם ימשיכו לחזור לקן עוד כחודש ומחצה כדי לקבל את מזונם מההורים. דבר זה מחייב כמובן את זוג ההורים במאמץ דיג גדול מאוד. לאחר שהגוזלים בגרו כדי לדאוג לעצמם, מגיע גם זמן הנדידה דרומה "לארצות החום".

                                       

נזק למגדלי הדגים

 

יש לציין כאן שככל שמספרי הקורמורנים החורפים בארץ הולכים וגדלים, כך הולך וגדל הנזק למגדלי הדגים בבריכות הדגים שבעמקי זבולון, עמק בית שאן ועמק החוף. כדי לנסות להקטין ולהתגבר על הנזקים פורשים הדייגים רשתות מעל פני המים, ולא פעם נתפסות העופות ברשתות הללו.

החברה להגנת הטבע מנסה למצוא פתרון על ידי מילוי מאגרי מים שונים בכמויות דגים המיועדות מלכתחילה להזנת בעלי הכנף. ככל הנראה, שהמתח בין הרצון לשמור ולטפח את הטבע לבין צרכי הפרנסה, ימשיך להתקיים גם בעתיד.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com

צילומים: גיל שעני

 

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?