דלג לתוכן העמוד
יום ראשון, 28 בפברואר 2021
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

הקן שאין לקוקייה

הקוקיות אינן בונות קנים ולמרות זאת הן מצליחות לגדל ובהצלחה לא קטנה את הדורות הבאים שלהן כשהן מטילות את כל העבודה על אחרים ונוחלות הצלחה רבה

"קן הקוקייה" הוא שם של סרט מאוד מפורסם משנות השבעים בבימויו של הבימאי המוערך מילוש פורמן ובכיכובו של השחקן, ג'ק ניקולסון. הסרט מבוסס על ספר בשם זה שנכתב על ידי הסופר קן קיז'י והתפרסם בשנת 1962. הסרט, שעוסק בחולים המאושפזים בבית חולים פסיכיאטרי בארה"ב של שנות ה-50, קיבל ביקורות מצוינות, גרף חמישה פרסי אוסקר ונבחר בשנת 1998 לאחד ממאה הסרטים הטובים ביותר של הקולנוע האמריקאי.

הקהל שנהר במיליוניו לצפות בסרט, שהיה בזמנו נושא שיחה מדובר ופופולרי, כלל לא היה מודע לכשל משמעותי בשם הסרט המפורסם. והכשל הוא בכך שכל חובב ציפורים יודע שהדבר המייחד את הקוקייה מכל יתר הציפורים הוא – שאין לה כלל קן!

 

ציפור טפילה

 

הקוקיות אינן בונות קנים, אינן משקיעות אפילו שמץ של מחשבה לעשות כן, ולמרות זאת הן מצליחות לגדל ובהצלחה לא קטנה את הדורות הבאים שלהן. הכיצד? ובכן, הקוקייה סומכת על אחרים שיעשו את כל העבודה עבורה ואף מצליחה בכך הצלחה רבה.

נקדים ונזכיר שהקוקייה נמנית על אחת מחמש משפחות בעלי כנף המוגדרות כטפילות, כלומר, מטילות את ביציהן בקיני אחרים. במרבית המקרים, הציפורים "הטפילות" מטילות ביצה אחת בקן שהוקם בעמל רב על ידי זוג ציפורים אחרות, שכבר הטילו כמה ביצים אחדות משל עצמן. כך מטילה הקוקייה על ציפור אחרת לחמם את הביצה הטפילה, ולהאכיל את הגוזל שיבקע ממנה עד לבגרות.

קאק (שחור) מאכיל גוזל הקוקיה שגידל בקנו. (מגוזליו שלו גוזל הקוקיה נפטר). צילום: גיל שעני

גוזל קטלני

 

הקוקייה שמצויה בארצנו היא 'הקוקייה המצויצת' ואילו בת מינה המפורסמת למדי היא הקוקייה האירופית. הקוקייה האירופית ידועה בכך שהיא מסוגלת אפילו לחקות את דגם הביצים שכבר הוטלו בקן בו היא מטילה את ביצתה שלה. גוזל הקוקייה בוקע מביצתו ראשון, שכן זמן הדגירה עליה קצר יותר מהביצים המקוריות. הוא גדל ומתחזק כבר מהימים הראשונים, וכאשר הגוזלים האחרים בוקעים מביציהם, הוא משליך אותם ללא כל בושה מן הקן ונותר בו אחד ויחיד כדי לזכות במלוא תשומת הלב ובכל המזון שיועד על ידי ההורים לכל הגוזלים גם יחד. הוריו "המאמצים", בלא ידיעתם והבנתם כמובן, ממשיכים לטפל בו מתוך אינסטינקט עמוק של הורות גם כאשר הוא גדל ולעיתים ממדי גופו עולים לאין ערוך על ממדי גופם של "הוריו".

 

העורב המרומה

 

בארץ מטילה הקוקייה המצויצת את ביציה בקני העורב האפור. היא אמנם איננה מסוגלת לחקות את דגם ביצי העורב, אבל נראה שהעורבים אינם חשים בהבדל ודוגרים על הביצים כולן בלא אפליה. עצם הבחירה בקני העורבים הידועים כחכמים שבין בעלי הכנף להטלת ביציה, מוכיחה על תעוזה לא קטנה.

נקבת העורב מטילה בעונה אחת 4-6 ביצים, ואילו הקוקייה עשויה להטיל בעונה 16-18 ביצים (!) ביצה אחת בכל יום. באופן זה מבטיחה הקוקייה את המשך קיום המין למרות שזה תלוי במידה כה רבה באחרים.

יותר מכך, קליפת הביצה של הקוקייה חזקה יותר מקליפות ביצי העורבים, ופעמים, כאשר מטילה הקוקייה את ביצתה בחטף ברגע של עזיבת הקן על ידי בעליו, פוגעת הביצה המוטלת בביצים הנמצאות כבר בקן ואף שוברת ביצה או שתיים. העורבים התמימים ידאגו לנקות את השברים וימשיכו בדגירה על הנותרות כולל ביצת הקוקייה.

ביצי הקוקייה המצויצת אינן דומות ממש לביצי העורבים. הן בדרך כלל קטנות יותר וסגלגלות יותר. כיצד היא מצליחה בכל זאת להטעותם? נראה שקיים חוסר התאמה מלא בין ביצי העורבים עצמם. קיימת גם שונות בין ביצי עורבים שונים ולעיתים קיימת שונות בין ביצה לרעותה באותה הטלה עצמה ובכל מקרה, הביצה האחרונה בהטלה היא הקטנה ביותר. ההבדלים הקיימים אפוא בין הביצים מלכתחילה עשויים להקשות ללא ספק על זיהוי הביצה 'האורחת' והניסיון להשליך אותה מחוץ לקן עשוי להתגלות כטעות והשלכה דווקא של אחת מן הביצים המקוריות.

גם הטלת ביצת הקוקייה הינה מעשה מחושב וראוי לציון. הקוקייה ניחנה ביכולת כפי שציינו להטיל את הביצה האחת שלה בקן שנבחר בשיא המהירות וזאת כדי שלא תתגלה על ידי צמד העורבים בעלי הקן. לעיתים דואג בן הזוג של הקוקייה ל"משוך" את תשומת לבה של נקבת העורב הדוגרת ולעזוב לרגע את הקן. בזמן הקצר שבו רודפת הדוגרת אחרי זכר הקוקייה ה"מעצבן", מתגנבת נקבת הקוקייה, מטילה באחת את ביצתה וממהרת להסתלק כשם שבאה. אכן, אין חכמים כעורבים, אבל מסתבר שלעיתים יש חכמים יותר...

 

גוזל שתלטני

 

כאמור, הטבע צייד את גוזלי הקוקייה ביתרון הבולט של זמן בקיעתם המוקדם מן הביצה אחרי 13 ימי דגירה בלבד, בעוד שהזמן הדרוש לגוזל העורב עד לבקיעה הוא 19 ימים! כלומר, יתרון של שבוע שלם כמעט של גוזל הקוקייה על מתחריו המקוריים.

במצב זה גוזל הקוקייה כבר גדל, מתחזק, עיניו נפקחות מהר יותר מעיני גוזלי העורבים, תאבונו רב ובניצול כוחו הוא זוכה מלכתחילה במירב האכלות של זוג "הוריו" המאמצים וגורם להרעבתם של הגוזלים האחרים. כך נוצרים מצבים בהם מכלל הגוזלים שבקן מגיעים לסוף לבגרות שניים בלבד, גוזל עורבים שנותר וגוזל הקוקייה. לעיתים יוותר בקן גוזל הקוקייה בלבד.

קוקייה בוגרת. צילום: גיל שעני

חכמת הקוקייה

 

הקוקיות ידועות בכך שממש כמו העורבים עצמם הן חומסות קני ציפורים וטורפות הן ביצים והן גוזלים. יש עדויות לכך שלעיתים הקוקייה עצמה דואגת תוך כדי ההטלה לסלק או לטרוף ביצים שהוטלו בקן העורבים.

על 'חוכמתן' של הקוקיות המצויצות תעיד גם העובדה שטרם ההטלה תתקרב לעיתים הקוקייה לקרבת קני העורבים, תלמד את השטח, תבדוק מה שתבדוק וודאי תכין לעצמה דרכי מילוט לעת הצורך, כדי לבצע את משימת ההטלה באופן המושלם ביותר.

מחקר של חוקר הקוקייה המצויצת בארץ העלה שבמשך שנים לא נמצא ולו מקרה אחד של השלכת ביצת קוקייה מקן עורבים. מלבד זאת נצפו זוגות העורבים בדאגתם לגידולם עד בגרות של גוזלי הקוקיות שבקניהם, למרות שהללו שונים מהם בצורה, בגודל ובצבע.

העורבים ממשיכים להגן על גוזלי הקוקייה במשך שבועות לאחר שכבר בגרו ועזבו את הקן. יתרה מזאת, ככל שיגנו על גוזל הקוקייה שגידלו בקנם, הם לא יהססו לתקוף כל קוקייה בוגרת שתיראה בסביבתם, למרות הדמיון המובן בין הקוקייה הבוגרת לגוזל הקוקייה שגידלו.

מה לגבי הגוזל עצמו? אימתי וכיצד יכיר בכך שהוא נמנה דווקא על עם הקוקיות ולא על בני מינם של 'הוריו' העורבים? אכן, שאלה מעניינת שלא ברור אם יש לה תשובה מספקת. אבל בסופו של תהליך, העורבים יישארו כמובן עורבים והקוקיות – קוקיות.

 

קו-קו-קו

 

סקרנו את מנהגה ה"טפילי" של הקוקייה ועתה למראה שלה. הקוקייה שונה מהעורב האפור בצבעיה ובמראה הכללי, אך קרובה לו בממדי גופה.

לעורב מקור ארוך ובולט מאוד ולקוקייה מקור קצר יותר. הצבע הכללי של נוצותיה הוא שחור ומנוקד בכתמים לבנים לעומת צבעי השחור והאפור של העורב. לאורך ראשה של הקוקייה פס שחור שהעין טבועה בו ואילו צווארה ובטנה לבנים. זנבה בולט וארוך וגורם לה להיראות לעיתים כנץ. קולות הקוקייה: קו-קו-קו, שעל שמם היא קרויה, דומים במידת מה לקריאת העורבים, אבל לא יותר מכך.

במהלך הקיץ, אחרי שהשלימה הקוקייה המצויצת את מעשה ההטלה שלה "בשדות זרים", היא מתקבצת לחבורות עם קוקיות אחרות ויחדיו הן יוצאות במסע לאפריקה כדי לעשות שם את החורף, בטרם תחזורנה אלינו באביב כדי "לדאוג" לגידול הדור הבא.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?