דלג לתוכן העמוד
יום ראשון, 21 ביולי 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

הרשת החברתית

תחזיות של ארגון הבריאות העולמית מנבאות שבתוך עשרים שנה יהפכו הדיכאון והבדידות למגפה המסוכנת ביותר. אם נסתכל סביבנו נראה שהפתרון למצוקה זו כבר קיים ולקהילתיות ולהתנדבות יש חשיבות גדולה מתמיד

"הרופאה אמרה לי לעלות לסטף ולשתות ממי הנביעה", אמרה לי ענת כשהיא חזרה מהמרפאה, שבועות מעטים לפני הלידה. בבדיקת האולטרה סאונד התגלה לנו שהתינוק העומד לצאת לאוויר העולם נמצא עם הראש למעלה, מה שיכול להוביל ללידת עכוז ולסיבוכים נוספים. הרופאה, לאחר שהציעה לענת את ההתערבויות האפשריות מבחינה רפואית בבתי החולים בירושלים סיפרה לה גם על מיתוס העלייה לסטף, והוסיפה שאף על פי שאין לזה הסבר מדעי, פעמים רבות זה עוזר.

למרות שהיינו סקפטיים למדי אמרנו לעצמנו שזה לא יכול להזיק ובשבת בבוקר, במסגרת הטיול המשפחתי הקבוע שלנו, הגענו לחניון שבתחתית הסטף. סהר ויהל הפתיעו לטובה וטיפסו בשמחה במעלה המדרגות הארוך.

כאשר הגענו אל הנביעה, ענת שתתה מהמים ועצרנו לנוח ולאכול לפני החזרה הביתה. בבדיקת האולטרה-סאונד הבאה התבשרנו להפתעתנו שלמרות ההיריון המתקדם, העובר שינה את תנוחתו והוא נמצא עם ראשו למטה.

לפני שבועיים, הצטרף בשלום אל משפחתנו הבן השלישי – נוה. אף על פי שזהו בננו השלישי, זהו הילד הראשון שנולד באזור הרי ירושלים ולא באילת. הרבה מהדברים שעברנו בחודשים האחרונים היו חדשים וראשוניים, אי הוודאות הייתה חלק מהמציאות היום-יומית שלנו והיה עלינו להיעזר באחרים הרבה יותר ממה שאנו מורגלים בשגרת היומיום. הביקור אצל הרופאה הוא רק דוגמה אחת מתוך מפגשים רבים שהיו לי בתקופה האחרונה ובמיוחד בשבוע שבין הלידה לברית. מפגשים שהראו לי עד כמה אנו כבני אדם התרחקנו זה מזה, שלשאיפה לעצמאות ואינדיווידואליות ישנו גם צד שלילי ושאולי זה לא חייב להיות ככה.

באחד הימים אספתי בדרכי לביתי טרמפיסט מביתר עלית. במהלך השיחה שהתפתחה בינינו, שאלתי אותו אם הוא יודע איפה אני יכול להשיג כרית לברית, הוא מיד אמר שאין בעיה, לקח ממני את מספר הטלפון שלי והבטיח שיגיע מחר בבוקר לביתי עם כרית, יגיע לאסוף אותה אחרי הברית, "ואל תדאג אם היא מתלכלכת", הוסיף, "אנחנו כבר נכבס אותה".

קהילתיות חשובה לאיכות החיים. עזרה הדדית

מקרה דומה אירע ביום הברית עצמו. לאחר הברית נסעתי עם אחיי ואחיותיי להראות להם את שכונת הסנסן הנבנית בצור הדסה. במהלך הסיור, בצהרי יום שישי, רכבו של אחי ננעל כאשר בני המשפחה היו מחוץ לאוטו והמפתחות בתוך הסוויץ'. ניסיונות הפריצה שלנו ושל הפועלים שעבדו באזור וניסו לעזור לנו נחלו כישלון חרוץ. בסוף התקשרנו לארגון הנקרא "ידידים" ארגון מתנדבים שהחל את דרכו לפני מספר שנים על ידי מספר תושבים חרדים ממודיעין עלית שמטרתו היא לעזור בהתנדבות לאנשים שנתקעו בדרכים. תוך מספר דקות הגיע אל המקום בחור בשם עודד, אף הוא מביתר עלית, וחיש קל הצליח לפרוץ אל האוטו לקול מחיאות הכפיים שלנו.

האירוע עם האוטו היה אקורד הסיום לאירועי השבועות האחרונים, בהם חוויתי משפחתיות וקהילתיות מחממת לב ברמה שאיני רגיל אליה. זה עשה לי תחושה טובה ופשוט הרגיש לי נכון יותר. אפילו הנוכחות של חמותי בבית במשך כל השבוע האחרון, לאחר שפינתה לה את השבוע והגיעה מהקריות, הרגיש במקום ועזר לנו מאד בימים הראשונים אחרי הלידה.

כאשר פרויד המשיך בתחילת המאה העשרים את הקו של המהפיכה התעשייתית, המקדשת את האינדיבידואליות והעצמאות, הוא לא יכול היה לשער שהתרבות המערבית תיקח את הרעיונות שלו מספר צעדים קדימה ושלאותם אידיאלים ישנו גם צד אפל. לפני שלוש שנים הוציא ארגון הבריאות העולמי אזהרה שאם יימשך הגידול בקרב הסובלים מדיכאון ברמתו הנוכחית, תוך שני עשורים הדיכאון יהפוך למגפה ולבעיה הבריאותית מספר אחת בעולם.

הקשר בין בדידות לדיכאון הוכח כבר בעשרות מחקרים, לכן אין זה מפתיע שגם תופעת הבדידות קיבלה את תואר הכבוד "המגפה של המאה העשרים ואחת". מחקר על דיכאון הראה שבארצות הברית, למשל, ישנו את אחוז הסובלים מדיכאון הגבוה ביותר, ובתחתית הרשימה נמצאת ניגריה, בה אחוזים בודדים בלבד סבלו מדיכאון. כמו כן, 40% מתושבי ארה"ב מכריזים על עצמם שהם בודדים, כאשר רק לפני עשרים שנה רק 20% דיווחו על תחושת בדידות.

מספר גורמים משפיעים על תחושות הבדידות הגוברות: גיל הנישואים ההולך ומתאחר ומעלה את מספר הרווקים באוכלוסייה, שעות העבודה התובעניות ההולכות ומתארכות וכמובן השימוש הנרחב ב"רשת החברתית" החדשה, הוואטסאפ, הפייסבוק וכו'. בניגוד לתפקידם המקורי של רשתות חברתיות, מחקר נוסף הראה שיש קשר ישיר בין הזמן שאנשים נמצאים בפייסבוק לבין רמת העצבות שלהם.

התקשורת ברובה, מציגה את החרדים באופן שלילי, וגורמת לציבור לחשוב שכל החרדים הם קיצונים מסוכנים שרוגמים חיילים באבנים ורוצים להקים מדינת הלכה. הערך של קהילתיות ועזרה לזולת הוא ערך חזק מאד בקהילות החרדיות והדתיות לאומיות, אך זה לא חייב להישאר רק נחלתם. אלו ערכים אוניברסליים שיש מאחוריהם לא רק עשיית טוב וקיום מצוות אלא רשת של תמיכה חברתית המצליחה לשמור על תחושת ה'ביחד' בתוך עולם שנהיה מרוחק ומנוכר יותר עם הזמן.

במפגשים בקליניקה אני רואה פעמים רבות עד כמה הבדידות והדיכאון הם מרכיב משמעותי בדרך שבה אנו חיים ועד כמה אנשים מרגישים לבד. טיפול נפשי יכול אמנם להקל על התחושות האלו אך הוא לא נוגע בשורש הבעיה – חיים בעולם שבו אנו מרגישים בודדים מיום ליום. כולי תקווה שנשכיל לקחת את הערכים היפים שנמצאים סביבנו ושנץליח ליישם אותם גם בעולם החילוני, אולי זה השינוי הנחוץ על מנת לנפץ את התחזית של ארגון הבריאות העולמי לגבי מה שצפוי לנו בעוד עשרים שנה.

 

יאיר לביא

laviyair@gmail.com

 

 

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?