דלג לתוכן העמוד
יום שלישי, 30 בנובמבר 2021
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

השיטה לצמוח במדבר

במרכז הכביש החוצה את עמק האלה מתנשאים עצי השיטה. כיצד נקשר שמם ליכולת ההישרדות במדבר? וכיצד היה עץ שיטה בודד לסמל של קיבוץ שהפך את המדבר לגן פורח? כל זאת בכתבה שלפניכם

שיטה סוככנית וחרציות צילום: אודי שטיינוול בנחל הבשור

בילדותי קראנו לעצי השיטה – אקציות. מין שם קצת מפחיד המשלב בתוכו גם עקיצות וגם קרציות. רק כשבגרתי קישרתי את אותן אקציות של ימי ילדותי לעץ הנקרא – שיטה.

אני זוכר את שדרת האקציות המוצלת שלאורכה התמשכה הדרך מהמושב הקטן שלנו, בפאתי המושבה רחובות, אל מחלבת תנובה הגדולה, לשם היו נשלחים יום יום כדי החלב מהכפר על גבי העגלה הרתומה לסוסה האפורה – חביבה (אין שום קשר אישי).

שדרת האקציות הייתה גם דרכנו, ילדי הכפר, לבתי הספר ברחובות. בסלנג שלנו כונו האקציות "סברס של היהודים". וזאת משום שהערבים נהגו להקיף את חלקותיהם החקלאיות בשיחי צבר דוקרניים והיהודים, לאותה מטרה עצמה, עשו שימוש באקציות.

אקציה (ACCACIA) הוא שמו המדעי של העץ אותו אנו מזהים במקורותינו כעצי השיטים. זהו עץ הנפוץ בכל העולם כולו ולו כ-1300 מינים שונים. תכונותיו הבולטות הן עמידותו בתנאי יובש קשים וכן שהוא עץ קוצני ודוקרני מאוד. ניתן לזהות אותה בזכות פריחתה במעין "כדורים" צהובים.

עץ שיטה עם פריחה צילום: דב איצקוביץ

יבוא מאוסטרליה

 

עצי השיטה נמצאים לא רק במדבר אלא גם באקלימים טרופיים וסובטרופיים. לדוגמא, באוסטרליה לבדה גדלים כ-950 מינים של שיטה ולפני יותר ממאה שנים, בחסות המנדט הבריטי, הובאו אלינו מאוסטרליה עצי "שיטה מכחילה", על שם הגוון התכלכל הנראה לעין כאשר מתבוננים בה ממרחק. הכוונה המקורית הייתה לעצור בעזרת עצים אלה את החולות הנודדים ולייבש את הביצות.

השיטה המכחילה נחשבת היום בארץ למין פולש והכוונה המקורית של מי שהביאו אותה התחלפה מזמן בניסיון לעצור את התפשטותה. למרות זאת, עצי השיטה המכחילה מתרחבים מעל ומתחת לפני הקרקע, ומתפשטים לכל עבר.

 

שיטה בעמק האלה

 

שיטה אחרת הצומחת באזורנו היא – "השיטה המלבינה". מוצאה מאזורי הסוואנה שבמזרח אפריקה, וארץ ישראל היא מקום תפוצתה העולמי הצפוני ביותר.

השיטה המלבינה פורחת בסוף הקיץ בצורת שיבולי פריחה בצבע החול. יש לה נוף עלים מנוצים רחב, והיא נכללת ברשימת "הצמחים המוגנים בישראל".

בארץ מתרכזת השיטה המלבינה בשבעה מקבצים שונים, שאחד מהם נמצא במקום לא אחר מאשר בעמק האלה, בלב כביש 375 המוביל מעמק האלה לצור הדסה, סמוך לגבעת התורמוסים. בערבית ספרותית נקראת השיטה – סנט, ועל שמה קוראים הערבים לעמק האלה – ואדי סנט. הרצון לשמר את העץ הנדיר גרם לכך  שסוללי הכביש פיצלו אותו לשני מסלולים נפרדים והותירו משבצת שבה צומחים כמה עצי שיטה מלבינה.

עץ שיטה עם פריחה צילום: דב איצקוביץ

סוככנית וסלילנית

 

מרבית עצי השיטה שצומחים בארצנו גדלים במדבר הנגב ובמיוחד – בערבה. אחרי שעוברים את  מושב פארן, וקצת לפני קיבוץ יהל, שם פרושה לרווחה הסוואנה הארצישראלית ובה צומחים עצי השיטה המדבריים שצורתם הכללית היא מעין סוכך. ואכן, שני מיני השיטה הנפוצים ביותר בערבה ובנגב בכלל הם השיטה הסוככנית והשיטה הסלילנית. בנוסף, צומחת בדרום הערבה – שיטת הנגב.

השיטת הסוככנית בולטת עם נוף סוכך רחב וגזע בולט שיכול להתפצל בהמשך לגזעי משנה אחדים. ואילו השיטה הסלילנית בולטת בכך שיש לה מקבץ גזעים מפוצל המשווים לה מראה של שיח גדול.

שיטה מלבינה בתל אביב צילום: דר אבישי טייכר

מושך נמלים

 

שיטת הנגב היא עץ שמידותיו מכובדות וגובהו בין 3-9 מטר וקליפתו אפורה אדמדמה. בדומה לשיטות המדבר האחרות גם עליו מפוצלים לעלעלים זוגיים רבים ובבסיס העלים, מלבד הקוצים הקשים והחדים, מצויות בלוטות ירוקות המפרישות נוזל מתקתק שמושך אליו נמלים. זוהי למעשה אחת הדרכים בהן מגן העץ על עצמו.

במדבר כל צמח ירוק מזמין את בעלי החיים לטעום ממנו ובמקביל עסוק בהגנה על עצמו. הנוזל המתוק של שיטת הנגב מושך אליו את הנמלים והן בתמורה תוקפות חרקים ויונקים החפצים בעלים הירוקים.

עצי השיטה מפיצים עצמם גם בדרך ייחודית. זרעיהם הנטועים בתוך תרמילים מאונקלים, נגועים בזחלי חיפושיות הגדלים בתוכם. כאשר אלו נאכלים על ידי צבאים, הזחלים מתים במערכת העיכול שלהם, והזרעים מופרשים לעולם כשהם מוכנים לנביטה.

שיטה בפאתי העיר אופקים צילום: יורם וענונו

מי שיטפונות

 

המכיר ויודע את טבעם של עצי השיטה יישמר לנפשו מפני קוציהם החדים, הקשים והמושחזים. אלו נתקעים בקלות אפילו בצמיגי כלי הרכב וגורמים לנזק שעלול להסתיים בכך שתמצאו את עצמכם מחליפים צמיג באמצע המדבר. רק הגמל לבדו, ספינת המדבר, מזלזל גם בקוצי השיטה, ולא ימנע עצמו מללחך את עליה הירוקים.

עצי השיטה מוזכרים בתורה לא פחות מתריסר פעמים. אלו היו העצים מהם נבנה המשכן וחלק מכליו, שכן, בניית המשכן התרחשה בעת הנדודים של עם ישראל במדבריות סיני והנגב. וכך נאמר שם: "ועשו ארון, עצי שיטים... ועשית בדי עצי שיטים וצפית אותם זהב". (שמות, ל"ה, י' – יג').

כיצד למרות מיעוט הגשמים והיובש מצליח עץ זה לשרוד בתנאי המדבר? ובכן, מרבית עצי השיטה צומחים בצמוד או בתוך מסלולי הוואדיות, המוצפים במהלך החורף במי שיטפון בודד או כמה שיטפונות. המים הללו נספגים בקרקע והם אלה שמהם יונקים עצי השיטה ומצליחים לזרוד במשך עונת היובש.

 

השיטה של חצרים

 

עץ השיטה קשור לסיפור ההיאחזות בקרקע של קיבוץ חצרים, שבחודש שעבר מלאו 75 שנים להקמתו, במוצאי יום הכיפורים, י"א תשרי תש"ז, בלילה שבין 5 – 6 לאוקטובר 1946, כשנה ומחצה לפני הקמת המדינה.

קיבוץ חצרים הוקם במבצע "11 הנקודות" שתוכנן ואורגן על ידי לוי אשכול (מי שהיה לראש הממשלה השלישי של ישראל). מטרת הקמת היישובים הייתה ליצור עובדות בשטח שיותירו בעתיד את הנגב בתחום המדינה היהודית.

מבצע ההתיישבות תוכנן בהסתר ויצא לפועל על רקע תכנית "מוריסן-גריידי" של המנדט הבריטי, שבה נקבע שהיהודים יקבלו 17% בלבד מכלל השטח שממערב לירדן, הערבים – יקבלו את מרבית שטחי המרכז ואילו הבריטים יקבלו את הנגב כולו, בתקווה שיימצא בו נפט.

במסגרת המבצע הוקמו בלילה אחד 11 יישובים על משבצות קרקע שנרכשו על ידי הקרן הקיימת ועל ידי קונים פרטיים. היישובים היו: אורים, בארי, גל-און, חצרים, כפר דרום, משמר הנגב, נבטים, נירים, קדמה, שובל ותקומה. 

בלילה שלאחר יום הכיפורים יצאו 200 משאיות עמוסות בחומרי בנייה וציוד ועוד כאלף חלוצים לעבר 11 הנקודות שנקבעו להתיישבות וביניהם היו גם 11  קבוצות מתיישבים שכל קבוצה מנתה כ-25 איש.

ואמנם, 11 היישובים הללו בתוספת שלושת ה"מצפים" שהוקמו בנגב עוד קודם לכן – רביבים, גבולות ובית אשל, גרמו לכך שהנגב נכלל בהצעת החלוקה שהוצעה לאו"ם ב- 1947 וכך נותר הנגב כחלק משטחה של מדינת ישראל.

שיטה מלבינה צילום : עוזי פז

מצוות "הזקן"

 

קיבוץ חצרים הוקם על ידי בוגרי תנועת הצופים על שטח מדברי בן 3000 דונם, כולו חשוף ושדוף, בלא עץ ובלא צמח, מלבד עץ שיטה אחד בודד על פני כל המרחב כולו.

במשך שנים אחדות התמודדו מקימי היישוב עם התנאים המדבריים הקשים, וכל גידול שניסו לשתול באדמה המדברית המליחה והסוררת, לא הצליח. רק אותו עץ שיטה בודד עמד על מקומו כמתריס – אני הוכחה לכך שאפשר לצמוח גם במדבר.

לאחר כישלונות חוזרים ונשנים התייאשו המתיישבים והחליטו ברוב דעות לעזוב את המקום ולהתיישב היכן שניתן יהיה לפתח ולקיים חיים. כשהגיעה השמועה על ההחלטה לנטוש את המקום לראש הממשלה, דוד בן גוריון ("הזקן"), הוא מיהר להגיע לקיבוץ ולכנס אסיפת קיבוץ.

כדרכו, בן גוריון לא הפציר בחברים שלא לעזוב את המקום אלא העמיד בפניהם שתי אפשרויות: האחת – אם הם עוזבים אזי ישימו את פניהם דרומה לתוככי הנגב ובשום אופן לא יפנו צפונה. והשנייה – אם יסתבר שגם האדמות בדרום הנגב אינן שונות בטבען, יעשו המתיישבים את הבלתי אפשרי, יישארו במקום ויתגברו על כל המכשולים. את הנגב, אמר בן גוריון, לא עוזבים!

לאחר הופעת בן גוריון נערכה אסיפת חברים שלישית ובה הוחלט להישאר, להיצמד למקום ולהמשיך...

שמורת השיטה המלבינה בתל שמרון 2 צילום: דר אבישי טייכר

השקיה בטפטוף

 

כחלק מההתמודדות עם קשיי המדבר, החל קיבוץ חצרים לפתח את המצאתו של מהנדס המים הדגול, שמחה בלס - השקייה בטפטוף. הקיבוץ הקים את המפעל "נטפים", שעד מהרה נעשה להצלחה אדירה בישראל. עד מהרה התפשטה הבשורה לרחבי העולם כולו, והיום מצויים בעולם לא פחות מ-17 מפעלים המייצרים בידע שנרכש מהקיבוץ מיליוני קילומטרים של צינורות טפטוף בכל שנה המאפשרים לפתח חקלאות באזורים צחיחים.

חקלאי חצרים היו גם אלה שגילו במדבריות מכסיקו ודרום ארצות הברית את שיח החוחובה, הגדל בתנאי מדבר קשים, ומעליו מפיקים שמן מיוחד המשמש כבסיס לקרמים ומוצרי קוסמטיקה שונים. כיום מיוצרת רבע (25%) מכמות שמן החוחובה בעולם כולו (!) באדמות חצרים.

כיום, לאחר שהתגברו על השנים הקשות והמייאשות, קיבוץ חצרים הוא אחד מהקיבוצים המצליחים והעשירים ביותר בארץ. ברחבי הקיבוץ נטועים עצים ופרחים רבים וכולו גן פורח. ומי היה מאמין שאת ההשראה לכך נתן עץ שיטה בודד אחד בלבד...

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com

 

 

 

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?