השכן השקוף

מיליוני שקלים מושקעים במצלמות אבטחה ביישוב צור הדסה אבל את הגופה של השכן הערירי מצאה הקופאית בסופר

בשבוע שעבר התגלתה בצור הדסה גופתו של תושב כבן 70, במצב ריקבון מתקדם. הוא לא נרצח על ידי מחבל, וגם לא נהרג על ידי פורץ שחמד את רכושו. הוא נרצח על ידי הבדידות, או ליתר דיוק, על ידי אדישות המערכת שלנו. מוות שיהווה כתם מוסרי על הפנינה שבהר, והוא זועק לשמיים דווקא על רקע הוויכוח הנצחי ביישוב: "איפה הביטחון?".

תושבי צור הדסה משלמים באדיקות "היטל שמירה". מדי שנה, מופרשים מכיסם מאות אלפי שקלים כדי לממן סיירים, שערים חשמליים, מוקד מבצעי ומערך מצלמות משוכלל שמרשת כל פינה. כשיש גל של גניבות רכב, קבוצות הוואטסאפ והפייסבוק היישוביות גועשות, והמועצה נדרשת לספק תשובות. התושבים דורשים ביטחון לרכוש שלהם, לחתיכת הפח עם גלגלים שחונה בחניה. אבל כשאדם חי ונושם נעלם בביתו שלו, "כיפת הברזל" היישובית לא מצליחה ליירט את המצוקה. המצלמות הטכנולוגיות יודעות אולי לזהות לוחית רישוי חשודה, אבל הן עיוורות לחלוטין לבית שתריסיו לא נפתחו שבועיים.

האבסורד הוא שהפתרון היה מקרי לחלוטין, ממקום הכי לא צפוי: הסופרמרקט. מי שמצא את המנוח לא היה הסייר היישובי שהתושבים מממנים, אלא עובדי הסופר שגילו ערנות ואנושיות כשהבחינו שהוא הפסיק להגיע. מקריות ראויה להערכה, אבל אסור לבנות מדיניות ביטחון על מקריות או הערכה. המקרה מוכיח כי תפיסת הביטחון שלנו מיושנת ושגויה מיסודה.

הגיע הזמן להפסיק לגלגל עיניים ולעשות כל כמה שנים "חישוב מסלול מחדש" למושג "ביטחון" בצור הדסה. הטיפול בגנבי רכב ופורצים? השאירו אותו למשטרת ישראל – זה תפקידה! את הכסף הציבורי של היטל השמירה, ואת המשאבים הטכנולוגיים של המועצה, יש להפנות להגנה על קדושת החיים עצמם.

הפתרון קיימים, זולים וישימים גם מחר בבוקר. אין צורך להמציא את הגלגל, אלא רק להשתמש בתשתיות שכבר קיימות אצלנו... ביצירתיות. למשל, שימוש חכם בנתוני תאגיד המים. לכולנו יש מדי מים חכמים. מים הם מצרך קיומי, וצריכת המים היא "דופק החיים" של הבית. אפס צריכת מים במשך 24 שעות צריכה להקפיץ התראה במוקד המועצה, בדיוק כמו נגיעה בגדר. הטכנולוגיה פשוטה וכבר קיימת, אינה דורשת התקנות בבית התושב ומצילה חיים.

בנוסף, המועצה חייבת למסד את "מודל הסופרמרקט": להכשיר ולתת כלים לנותני השירותים ביישוב (קופאים, ספרים ועובדי דואר) שישמשו כ"שומרי סף" בקהילה, ובעזרתם לבנות רשת של נאמני רחוב, שכל תפקידם הוא לשים לב שהשכן המבוגר הרים את העיתון הבוקר או פתח את התריס.

ראש המועצה, חברי מליאת המועצה - מדובר בקריאת השכמה! בפעם הבאה שתאשרו תקציב למצלמה חדשה או לסיור נוסף, תזכרו את השכן שנמק בביתו. הסיטו 10% מתקציב ה"ברזלים" לטובת "ביטחון סוציאלי". תנו לנו ביטחון שאם חלילה ניפול בביתנו, מישהו בצור הדסה ידע לבוא ולדפוק בדלת לפני שיהיה מאוחר מדי. רכב שנגנב יחזיר הביטוח, חיים שאבדו בגלל בדידות, לא יחזרו לעולם.

תומר כהן

תושב האזור ופעיל חברתי