השנה שהייתה – 2019 היישובים החקלאיים תחת מתקפה

במשך השנים האחרונות הלכו החקלאים ואיבדו את כוחם הפוליטי, ובמקביל לא הצליחו להתמודד באופן יעיל עם ההסלמה ביחס של זרועות החוק כלפי עבירות הבנייה הנרחבות שבשטחיהם. התהליך הזה הגיע לשיאו במהלך השנה האחרונה.

תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה הוא מהלך שהחל בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, עו"ד יהודה ויינשטיין, שקבע כי עבירות הבנייה במרחב החקלאי חייבות להיות מטופלות באופן נמרץ, וזאת עקב השפעתן המזיקה על שלטון החוק ועל היכולת לקדם תכניות בנייה.

תיקון 116 אושר על ידי הכנסת במהלך 2017. המשמעות: הטלת קנסות מינהליים על עבירות בנייה ושימוש בלתי חוקיים במקרקעין בהיקף של עשרות אלפי שקלים ועד 1.2 מליון שקלים, וזאת ללא יכולת לערער עליהם בבית המשפט. במגזר החקלאי נרשמה עצבנות רבה.

בחודש יולי 2018 הכריז שר האוצר, משה כחלון, על רצונו לפתור את מצוקת המושבניקים בפרט ואת מצוקת המגזר החקלאי בכלל במסגרת כנס בחירות של מפלגתו "כולנו". מי שעמד מאחורי ההכרזה היה ח"כ רועי פולקמן, תושב נס הרים, שזיהה את המצוקה במגזר.

באוגוסט גייס כחלון את מזכ"ל תנועת המושבים, מאיר צור, לשורות מפלגת "כולנו" והודיע כי בממשלה הבאה תדרוש "כולנו" את תיק החקלאות. מאוחר יותר הכריז כחלון על צירופו של נציג המגזר ההתיישבותי למועצת מקרקעי ישראל במעמד של משקיף.

אך המגזר החקלאי הוכיח כי הוא אינו מתרשם מהמאמצים של כחלון אשר נחל מפלה צורבת בבחירות שהתקיימו בחודש מרץ 2019. בתגובה נטשו כחלון ופולקמן את המחויבות לפתור את בעיות המגזר, ומפלגת "כולנו" נעלמה מהמפה.

באפריל 2019 החלו פקחי יחידת האכיפה של מינהל התכנון לאכוף את תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה. בסוף חודש מאי פשטו עשרות ניידות פיקוח של היחידה על משקים חקלאיים בכל רחבי הארץ וכמה מהם "זכו" להתראות לפני קנסות בשווי שבין 300 אלף ל-1.2 מיליון שקל, שהפכו בתוך 30 יום לקנסות מנהליים קצובים.

במגזר החקלאי קמה קול זעקה. רבים מהמושבניקים, שמזוהים עם גוש הימין, חיפשו מענה בקרב חברי הכנסת שלהם אך נתקלו בתשובה כי אין מה לעשות. ההכרזה של ראש הממשלה על מועד בחירות חדשות היוותה הזדמנות פז להתארגן ככוח פוליטי שישפיע על אופן האכיפה של תיקון 116.

בחודשיים שקדמו לבחירות האחרונות עלתה במגזר החקלאי מפלגת "צומת" שחרטה על דגלה את פתרון הבעיות של החקלאים. במקביל התחרו פוליטיקאים נוספים על הבטחות לפתור את בעיות המגזר ובהם גם שרת המשפטים דאז, איילת שקד, שזיהתה הזדמנות פוליטית, טרחה והגיעה לכנס תנועת המושבים שהתקיים לפני הבחירות, והבטיחה לפעול להקפאת האכיפה במגזר היהודי.

אך שוב, בבחירות עצמן התברר כי התמיכה ב"צומת" הייתה זעירה (בכל הארץ זכתה הרשימה ל-15 אלף קולות, 5% בלבד מהפוטנציאל האלקטורלי שנאמד ב-300 אלף). שקד לא הצליחה להיכנס לכנסת.

בכך נחשפו המושבניקים והקיבוצניקים במלוא חולשתם הפוליטית. תנועת המושבים וארגון האיכרים ולצידם התנועה הקיבוצית, שאמורים היו לכנס את היישובים החקלאיים תחת מטרייה פוליטית אחת, התגלו כמי שאין מאחוריהם תמיכה נרחבת. המושבניקים והקיבוצניקים מעדיפים להצביע לפי נטיית ליבם המדינית והחברתית ופחות לפי האינטרסים הכלכליים שלהם.

הפוליטיקאים הבינו את הרמז, הפסיקו להתייחס למגזר כאל כוח פוליטי משמעותי ופנו לכיוונים אחרים. בכך החקלאים הפקידו את גורלם הכלכלי בידי פקידי הממשלה למיניהם.

ההצהרה הדרמטית של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד ארז קמיניץ, על כך "שהגיע סופו של משטר הנחלות", וכי הכיוון של היחס הממשלתי כלפי המגזר החקלאי הוא שמירה על בית המגורים והפקעת רוב הנכסים החקלאיים, הבהירה מה צפוי למגזר הזה בעתיד.

אגב, בפועל, על רקע השיתוק שאחז בממשלה הצליחו שני חברי כנסת, ח"כ משה גפני מיהדות התורה וח"כ אחמד טיבי מהרשימה המשותפת, להביא להקפאה זמנית באכיפה של תיקון 116.

מה למדנו?

הדבר הבולט ביותר שעלה מאופן ההתנהלות של המגזר החקלאי כלפי תיקון 116 הוא שמדובר במגזר מפורד ומסוכסך מבחינה פוליטית, שאינו יכול להתייצב כאיש אחד מאחורי מפלגה או דמות פוליטית שמבטיחה לשרת את האינטרסים שלו.

בעלי הנחלות החקלאיות, מושבניקים כקיבוצים, לא מציבים את האינטרסים הכלכליים שלהם בראש סדר העדיפויות, ומעדיפים להיצמד לדפוסי ההצבעה הקבועים שלהם, שמושפעים מנושאים מדיניים וחברתיים.

תנועת המושבים והתנועה הקיבוצית, כשתי תנועות המיישבות הגדולות, התגלו במלוא חולשתן. כל עוד והמצב הזה יימשך, והמגזר החקלאי לא יתגבש במסגרת פוליטית ברורה, יתקשו החקלאים לקדם את האינטרסים שלהם.

בפועל, אם לא יקרה משהו דרמטי מבחינה פוליטית, צפוי המגזר החקלאי להמשיך ולהיחלש וזאת כפי שצופים פקידי הממשלה, הלוטשים עיניים לנכסים החקלאיים.