דלג לתוכן העמוד
יום ראשון, 31 במאי 2020
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

התוכי הישראלי

תוכיים בארץ? מי היה מאמין? תכירו את התוכי הירוק והיפה שהגיע כחיית מחמד, נמלט מהשבי ו"קיבל" אזרחות

לפני יותר משלושים שנה כתבתי בספרי "לא תמיד הגדולים יודעים" סיפור שגיבורו היה התוכי 'אמזונס', אשר חלומו הגדול היה לחזור ליערות העד בג'ונגל הברזילאי. היום אני יכול 'לגלות' מה הביא אותי לכתוב את הסיפור על אותו תוכי שברח מכלובו בהחלטה נחושה לחזור לביתו שבטבע.

היה זה כאשר אך החלו להיראות פה ושם בארץ מיני ציפורים שלא זכינו להכיר אצלנו בעבר עד אז. היו אלו תוכיים צרחניים, ירקרקים, ארוכי זנב, שלפתע פתאום כמו חתכו את האוויר מעל בקבוצה כאשר צריחותיהם החדות נשמעות למרחק.

תוכיים בארץ? מי היה מאמין? מי ראה ומי שמע על תוכיים "כחול-לבן"?

מסתבר שבדיוק באותה הדרך שבה התנחלה בארצנו הציפור הפולשת "המינה המצויה" (שזכתה לכתבה נפרדת לפני כמה חודשים) כך ממש "עלה" לארצנו התוכי הירוק והיפה הזה הנקרא "דררה מצויה" או "דררת קרמר". את השם לתוכי הזה נתן הזואולוג ישראל אהרוני, כאשר "עיברת" את שמו מהשם הערבי – דוררה.

התפשט בכל רחבי המזרח התיכון. דררה (צילום: ד"ר אבישי טייכר, פיקיוויקי)

הגיעו מכלוב

 

היכן באמת נמצא מקום חיותו הטבעי של מין התוכי הזה? מסתבר שבמקורו הוא חי בדרום מזרח אסיה, בארצות כהודו ופקיסטן, וכן, ברצועה צרה המשתרעת לרוחב יבשת אפריקה מצפון אתיופיה וסודן ובארצות כגיניאה, סנגל ומאוריטניה.

לארץ הגיעה הדררה כציפור מחמד, לכלוביהם של הללו הנוהגים להחזיק בביתם ציפור בכלוב, וכן, הובאה הציפור לכלוב הציפורים הגדול, ה"צפארי" שבגני יהושוע בתל אביב.

וכך, אי שם בשנות השישים והשבעים נמלטו משביין דררות שהוחזקו בבתים פרטיים וככול הנראה גם מהצפארי. הללו התקבצו תחילה לקבוצות בעיקר באזור המרכז, ככל הנראה, ומשם כבר התפשטו לכל רחבי הארץ. מכאן והלאה הסיפור כבר היה ברור. זכרים ונקבות התחברו לזוגות, התקינו קינים, הטילו ביצים, גידלו גוזלים וה"עולים החדשים" הללו התאזרחו עד מהרה בארצנו והתפשטו, ממש כמו המינה המצויה, לכול רחבי הארץ.

 

סימני זיהוי

 

הדררה הינה תוכי קטן למדי, בהשוואה למיני תוכים גדולים יותר, שבהם נתקלנו בוודאי פה ושם אם בטבע, בארץ רחוקה ואם על כתפו של חובב תוכיים כלשהו. היא בולטת בצבעה הירוק בהיר ובזנב ארוך מאוד. אורכה מעל 40 ס"מ, ומזה אורך זנבה כ-23 ס"מ, מוטת כנפיה כ-34 ס"מ.

שני סימנים נוספים המקלים על זיהויה הם: גופה ארוך ממוטת כנפיה והנטייה שלה להתקבץ בקבוצות שבין עשרה ועד עשרות פרטים המתעופפים יחדיו בצריחות שאותן לא ניתן ל"פספס".

לדררה מקור חזק וקצר, שהרי כול תוכי זקוק למקור חזק במיוחד, כדי לעסוק ב"פיצוח אגוזים". חלקו העליון של המקור הוא אדום ואילו התחתון – שחור.

מלבד הירוק הבולט של מרבית הגוף, נוכל להבחין בבטנו ובצד התחתון של הכנפיים בעירוב של ירקרק וצהבהב. לזכר הבוגר יש גם "צווארון" שחור שבעורף הוא נעשה לוורוד בהיר. אכן, שלל צבעים שבהם מתהדר במיוחד הזכר.

כאמור, אלינו הגיעה הדררה מדרום מזרח אסיה, אך כיום מצויות דררות גם בארצות השכנות לנו כעירק, סוריה, לבנון ומצרים. כמו כן היא הגיעה לאירופה ואפילו לאמריקה שמעבר לאוקיינוס.

אינו חביב על החקלאים. דררה בשדה

בעיה לחקלאים

 

הדררה אינו חביב על החקלאים. מזונו בארץ הוא בעיקר גרעיני חמניות, פירות השסק, תמרים, שקדים, פקאנים וגרעיני תירס, שהם פרי עמלם של החקלאים שלנו.

ואכן, לקיבוצי, צרעה מגיעות בעונת הפירות, הן של אגוזי הפקאן שמטעיו צמודים לחצר הקיבוץ, והן למטעי השקדים המרוחקים יותר, להקות גדולות וצרחניות של דררות, המוצאות בית בצמרות האקליפטוסים ועצים גבוהים אחרים באזור.

בארץ מקננות הדררות בדרך כלל בגזע עבות של עץ האקליפטוס. הן משתלטות לעיתים על קניהם של הנקרים 'והדוכיפתים', דוחקים מהם את דייריהם משכבר, מרחיבים אותם ומטילים בהם את ביציהם.

בדרך כלל הקינון נעשה בזוגות בודדים אך לעיתים גם לשם כך הם מתקבצים למושבות דגירה קטנות. הנקבה מטילה 3-6 ביצים, הדגירה נמשכת כ-22 יום, ובעת הזו דואג הזכר להאכיל את בת זוגו הדוגרת. ההטלה מתבצעת החל מחדשי החורף ינואר-פברואר ועד לחודש יוני.

בגיל שבעה שבועות מתכסים הגוזלים בנוצות וכעבור כשבועיים הם עוזבים את הקן כבוגרים, אך לבגרות מינית יגיעו רק במלאת להם שלוש שנים.

זה אם כן סיפורה של הדררה, סיפור התוכי ש"עלה", התיישב והתאזרח בארצנו בעיר ובכפר, מצפון ועד דרום.

 

קיבלו אזרחות

 

בסיפור הילדים שכתבתי כבר לפני עשרות בשנים הוספתי וסיפרתי על כך שבבריחתו משביו בתל אביב, הגיע התוכי לאחר הרפתקאות רבות למאגר ההשקיה הגדול שבשטחי קיבוץ צרעה, שם פגש את דייריו הקבועים – התמירונים, והחליט מפה לשם שזה יהא לו תחליף ראוי לאמזונס.

מאז פיצחו הדררות אגוזים ושקדים רבים במטעי ישראל, וכולנו למדנו שנוכחותם בין יתר הציפורים שבארצנו הוסיפה בעבורנו מימד מרתק ומשעשע.

 

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?