דלג לתוכן העמוד
יום ראשון, 28 בפברואר 2021
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

התו הסגול

פריחת התורמוס שובת העין מגיעה לקראת סוף החורף, לאחר הנרקיסים, הרקפות, הכלניות והאירוסים. כיצד מצליח הצמח למשוך חרקים למרות שאין לו ריח או צוף? וכיצד ניתן לאכול את זרעיו העגלגלים? הכל בכתבה שלפניכם

צילום: גיל שעני

הפריחה של מרבית הפרחים בארצנו מתרחשת בחורף. תחילתה – בסתיו וסיומה – באביב. העונתיות של פריחת הפרחים צובעת את חלקי הארץ בצבעים שונים מן הצפון ועד הדרום. גם אזור מטה יהודה משתתף בחגיגה הצבעונית הזו והפרחים האופייניים לנו מרנינים את נפש המטיילים הרבים שבאים ליהנות מטיול בטבע.

 

הנרקיסים ראשונים

 

על העונה הגשומה ותקופת הפריחה מבשרים החצבים, המקדימים לפרוח בשלהי הקיץ. יתר הפרחים יצפו לרדת הגשמים.

הראשון שמזמין אותנו ליהנות מיופי פריחתו ומבושמו העדין אך החזק הוא הנרקיס, הבולט במקבץ פרחיו הלבנים כשלג אשר במרכזם נטוע כתר הגביע הצבוע בצהוב עז, וידוע בכינוי "מלך הביצה". הנרקיסים פורחים מיד בראשית החורף, בשלהי דצמבר ובראשית ינואר.

בעבר, נקשר שמו של הנרקיס אל הביצות שתפסו שטחים נרחבים בשפלת ארצנו, וזאת למרות שנרקיסים פורחים גם בהרי ירושלים. הסיבה לכך הייתה ספרו המפורסם של סופר הילדים לוין קיפניס – "הנרקיס מלך הביצה", שנכתב בשנות ה-30 של המאה שעברה והיה מוכר אז לכל ילד וילדה.

עם התמעטות הביצות, הנרקיסים נעלמו ממרבית אזורי העמקים הנמוכים וכיום הנרקיס הוא פרח מוגן שכמו נרות החנוכה - אין לנו אלא לראותו בלבד. ניתן לראות מקבצי נרקיסים הפורחים בביצה – בביצות נוב שבגולן ובתל אנפה שבעמק החולה. כמו כן, נוכל לראותם במקבצים קטנים בפינות שונות בהרי ירושלים וגם בגבעות השפלה. בהרים הנרקיסים פורחים בינואר ובפברואר, קצת אחרי חבריהם בשפלה.

 

רקפות, כלניות ואירוסים

 

בעקבות פריחת הנרקיסים בהר מגיעות הרקפות שפורחות בהמוניהן ביערות האורנים של הקרן הקיימת ובחורשים הטבעיים, הן של האלון והאלה והן של עצי החורש האחרים.

במקביל לפריחת הרקפות ממהרות לפרוח הכלניות האדומות שגם אותן נוכל לראות במקומות רבים באזורנו. מרבדי כלניות פורחים בעיקר בחודש פברואר בצפון הנגב ואת עונת פריחתן מציינים בדרום בחגיגות "דרום אדום" המפורסמות.

עם סיום פריחת הכלניות בחודשים מרץ-אפריל תחל פריחת האירוסים. הגדול, היפה והמרשים שבהם הוא אירוס הגלבוע שהוא אנדמי להר הגלבוע ודרומו, כלומר, שהוא צומח ופורח רק שם. מקומות גידול נוספים ידועים של אירוסים הזוכים לביקורים של רבים נמצאים בגבעות הכורכר הן של נס ציונה והן בקרבת ראשון לציון. גדל שם בין היתר אירוס הארגמן בעל הפרח הגדול והמרשים ולצדו – אירוס ארץ ישראל.

אירוס הארגמן - צילום גיל שעני

גאווה מקומית

 

כאשר מתקרבים אנו לסיומו של החורף מגיע גם תור האזור שלנו, מטה יהודה, להיעשות למוקד של פריחה קסומה. גיבור האזור שלנו הוא "תורמוס ההרים" ומקום פריחתו הבולט ביותר הוא הפעם בעמק האלה, על "גבעת התורמוסים", הלא הוא "תל שכה", שזכה לאיזכור תנ"כי בקרב דוד וגוליית. אגב, קיבוץ נתיב הל"ה הסמוך הפך את הפרח לסמל.

התורמוס איננו פורח אך ורק אצלנו ואיננו אנדמי לאזור הסמוך לעמק האלה. תורמוסים פורחים החל מחודש פברואר ועד לחודש אפריל גם בנחל תבור, באזור ואדי מילק שלרגלי הכרמל, בפינות שונות בבקעת הירדן ועוד בעמקים, בכרמל, בהרי שומרון ובהרי יהודה. אבל ללא ספק, המקום המוכר, המועדף והשופע ביותר בפריחת התורמוסים הוא בעמק האלה.

בלועזית נקרא תורמוס ההרים - LUPINUS PILOSUS ובשם העממי הנפוץ יותר – BLUE LUPINUS – המתייחס ישירות לצבעו הכחול של הפרח. גם בערבית נקרא הצמח תורמוס ושמו המלא – תורמוס אלג'באל (ההר).

התורמוס שייך למשפחת הקטניות שלה פרחים ייחודיים המזכירים במראם סירה, שני משוטים ומפרש, מבנה ייחודי שנועד להבטיח שכל חרק המבקר בפרח אכן יואבק כהלכה.

המקבצים הגדולים של התורמוסים הם תוצאה של הזרעה עצמית שמתבצעת על ידי התורמוס כל שנה מחדש.

 

צבע הסגול-כחול

 

החלק הבולט מכל בצמח הוא כמובן הפרח בעל הצבע הכחול העז ויש שיאמרו סגול. תחת הפרחים בולטים העלים המאוצבעים, המכוסים בשפעת שערות לבנות קצרצרות שאוצרות ביניהן את טיפות מי הגשם. לתורמוס מנגנון הדומה לחמניות שבעזרתו משנים עלי התורמוס את כיוונם – בבוקר הם פונים למזרח, עוקבים אחרי מיקומה של השמש למשך היום ולעת ערב הם פונים מערבה. לאחר השקיעה מחזיר המנגנון הזה את העלים לפניה למזרח כדי לקבל למחרת את השמש העולה. לפי ההשערה הרווחת, מנגנון זה מסייע לצמח לקלוט כמות גדול ככל הניתן של קרני שמש ובכך מחזק אותו ומגביר את צמיחתו.

התורמוס פורח מחודש פברואר ועד אפריל ולעיתים אפילו עד מאי. הפרחים סדורים לאורך חלקו העליון של הגבעול, מלמעלה למטה, במקבצים של 10-20 פרחים ובדומה לחצב, תחילה פורחים התחתונים ואז לפי הסדר הללו שמעליהם וכך הלאה.

הצבע הסגול-כחול הייחודי של מקבץ הפרחים בולט למרחוק וכך למרות שאין לפרח להציע צוף וריחו איננו נישא למרחק הוא מושך אליו את החרקים שיאבקוהו.

תורמוס ההרים - צילום גיל שעני

פרחים פרפרניים

 

פרחי התורמוס נקראים "פרפרניים", משום שיש להם מנגנון האחראי להאביק את החרקים המבקרים את הפרח. בבסיס כל פרח שני פסים לבנים שכמו מסמנים לחרקים את דרכם לתוככי הפרח. כאשר החרק מזדחל לתוככי הפרח הוא לוחץ על בסיס המנגנון ואז נשלף ומתכופף מעל החרק האבקן "ומורח" את גב החרק באבקה כמו במברשת. לאחר שהפרח הופרה, מתרחש תהליך נוסף שבו הפסים הלבנים מאדימים והלבן נעלם מן הפרח כליל. נראה שהפסים הללו מזמינים את החרק להיכנס לפרח וכאשר הפרח הופרה הוא "מכריז" שאין לו עוד אבקה להציע ו"מפנה" את החרק לפרחים שעדיין זקוקים לשירותיו.

לאחר האבקת הפרחים מתרחש תהליך צמיחת הזרעים. לתורמוס זרע כדורי גדול ובו מזון ראשוני הדרוש לו לעת הצמיחה. לתורמוס אין מנגנונים המפיצים את זרעיו למרחק גדול, אבל, הזרעים הגדלים נשמרים בתרמיל מעובה עטוף בשערות דומה לתרמיל הפול או האפונה, שכאשר הוא מתייבש, הוא נפתח בכוח ומקפיץ את הזרעים שבו, בין 2-5 מטר משיח האם.

 

מאכל לעניים

 

האם גם זרעי התורמוס אכילים כמו דומיהם אצל הפול או האפונה? התשובה לכך חיובית אך בערבון מוגבל. טעמו של זרע התורמוס מר והוא אף מכיל רעל בכמות מסוימת, שלא תזיק אם אוכלים כמה זרעים בודדים אך עשויה לפגוע מעבר לכך. לכן, כדי לאכול את זרעי התורמוס יש לבשלם במים פעמים אחדות, להוצאת המרירות והרעלים.

ידוע שהתורמוס, ודאי המתורבת, שימש בעבר כ"מזון לעניים". בתלמוד נכתב ש"התורמוס מותר לפנותו מפני שהוא מאכל לעניים", ובמסכת ברכות נכתב שיש לשלוק את הזרעים במים שבע פעמים כדי לבטל את המרירות. ובכל זאת, כיוון שהזרעים הם כדוריים וגדולים, "ככדוריות העולם", הם שמשו גם למאכל לאבלים והוגשו ליושבים שבעה.

 

מתאים לגינה

 

למעוניינים לגדל תורמוס – יש לזרוע את הזרעים בגינה בסתיו עוד בטרם הגשמים. אין צורך להרבות בהשקיה. לצמח הגדל אין כמעט מזיקים.

השיחים גדלים עד לגובה של כמחצית המטר. הגדילה עצמה – מהירה. הפריחה מתרחשת מפברואר ועד אפריל. ההאבקה נעשית הן על ידי חרקים והן האבקה עצמית. הזרעים מיוצרים בחודשים אפריל-מאי. למי שאין גינה, ניתן לגדל תורמוס בעציץ אך לא בצל, וההצלחה איננה מובטחת.

לפני שמגדלים תורמוס בגינה המלצתי לתושבי האזור למצוא את הזמן (רצוי לא בשבתות, משום שהן עמוסות בתיירים לעייפה) ולבקר בעונה המתאימה ב"גבעת התורמוסים שלנו". סוף סוף, מדוע לא להתרשם ולהתלהב מ"אוצר" טבעי כל כך מבוקש הנמצא ממש לפתח ביתנו?

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com


 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?