והיה יעקב לישראל

בכל אחד מאיתנו יש את "יעקב" אך גם את הפוטנציאל להיות "ישראל". היכולת לטעות ולהודות בטעות היא הכרחית כדי לאפשר לאדם להתקדם, להשתנות, לצמוח ולהתחדש

פרשות "ויצא", "וישלח", וכן חלק מפרשת "תולדות" עוסקות ביעקב אבינו, בן יצחק, נכדו של אברהם, תאומו של אחיו עשיו.

על פי המקרא עשיו נולד ראשון "ואחרי כן יצא אחיו, וידו אוחזת בעקב עשיו, ויקרא שמו יעקב" (כה, כו), מלשון עקב רגלו או בא בעקבותיו. על פי המדרש, פסוק זה מעיד כי יעקב התמודד עם אחיו על הבכורה עוד בהיותו בבטן אימו.

ואכן, בהזדמנות הראשונה שנקרית לו, יעקב פועל להשיג את הבכורה. כשאחיו מגיע תשוש ורעב ומבקש ממנו להאכילו, יעקב דורש: "מיכרה כיום את בכורתך לי" (כה,לב) תמורת נזיד עדשים חם.

כאשר יצחק עומד למות, הוא מבקש לברך את בכורו ולהעביר אליו את מורשת אביו, ופונה לשם כך לעשיו. רבקה, משכנעת את בנה יעקב להתחזות לעשו בפני אביו כדי לקבל את הברכה. הוא מגיע אל אביו, שאינו מצליח לראותו מפאת זקנתו, "ויאמר יעקב אל אביו, אני עשיו בכורך", וכך זוכה בברכתו.

כאשר מגיע עשיו כדי לקבל את הברכה, מסביר לו יצחק הנדהם: "בא אחיך במרמה ויקח ברכתך" (כז, לה). ברוב כעסו עשיו שואל בציניות: "הכי קרא שמו יעקב?" ומביע את זעמו על כך שיעקב לקח ממנו את הבכורה ואת הברכה בדרכים עקומות/לא ישרות, מלשון עקוב. עם זאת, עשיו מודע לכך שהעביר את הבכורה ליעקב ולכן אינו זכאי לקבל את הברכה.

יעקב נאלץ לברוח לחרן, שם הוא אמור לשאת אשה מבנות לבן. בדרכו מתגלה אליו האל בחלום, "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו" (כח,יב) ומבטיח לו את הארץ וכן שיגן עליו לאורך מסעו. "ויקץ יעקב משנתו, ויאמר: אכן יש אלוקים במקום הזה ואנכי לא ידעתי" (כח,טז). יעקב מתחיל להפנים שיש בורא לעולם ויש משמעות למעשיו.

בהגיעו לחרן, יעקב מתאהב ברחל בתו הצעירה של לבן ומציע ללבן לעבוד עבורה 7 שנים, וכאן יעקב חווה על בשרו מהי תחושת רמיה והשגת דבר בדרך עקומה/לא ישרה. לבן מביא במקומה את לאה אחותה הבכורה תחת מסווה הינומת הכלולות ודורש ממנו לעבוד עוד שבע שנים תמורת אהובתו רחל.

לאחר שנשותיו יולדות את צאצאיו, האל מתגלה ליעקב ואומר לו לשוב אל ארץ אבותיו. על רקע יחסיו המעורערים עם חותנו הוא מחליט שמוטב לו לקחת את משפחתו ואת מקנהו ולברוח. כאשר לבן רודף אחריו ומשיג אותו, יעקב לראשונה מתעמת איתו ללא מורא.

יעקב מבין שהוא חייב להתמודד עם אחיו עשיו על מנת שיוכל לחזור לארץ כנען ושולח אליו שליחים ומתנות על מנת לפייסו. הוא פועל במספר דרכים מעשיות על מנת להתכונן למצב בו עשיו יבחר להילחם עמו, אך נחוש להבהיר לו כי חטא כלפיו וכי הוא רוצה להשלים עמו.

יעקב מעביר את נשיו וילדיו בלילה את מעבר היבוק ונשאר לישון בעברו השני של הנחל. במהלך הלילה נאבק עמו מלאך אשר אומר לו: "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל" (ל"ג, כט). בפרשה זו מקבל יעקב אבינו שם נוסף "ישראל".

חכמינו אומרים על שינוי שמו של יעקב : "לא יאמר עוד שהברכות באו אליך בעקבה ובמרמה כי אם בשררה וגילוי פנים". וכן, "לא יקרא עוד יעקב מלשון עקב ושפלות אלא ישראל מלשון שררה וגדולה לעתיד לבוא". ישראל הוא גם ישר-אל – ושמו החדש גם מעיד על כך שדרכו הפכה מעקומה ועקלקלה לישרה ואמיתית.

בניגוד לאברהם ששמו שונה מאברם ולעולם אין לקרוא לו בשם זה, יעקב נקרא במקרא גם בשמו זה וגם בשם ישראל - ובניו גם נקראים עדת יעקב או בני ישראל. על פי הקבלה שמו של האדם מהווה צינור דרכו הוא מקבל את חיותו, ואותיות השם מחברות בין עולמו הגשמי לעולמו הרוחני.

אני רואה בתהליך שעבר יעקב עד להיותו ישראל את תהליך ההתפתחות האישית שהאדם עובר במהלך חייו. אנחנו נטעה, נפעל בדרך עקלקלה, נפעל מתוך פחד, האגו יוביל אותנו, ננסה לעקוף ולהשיג את מבוקשנו שלא בדרך המלך – השורש עק"ב נמצא בנו.

היתרון שלנו הוא ביכולת לבחור להיות ישרים עם עצמינו, להביע את רצוננו מעומק הלב וללא מורא, ולפעול מתוך אמונה ואומץ כדי להשיג את מטרותינו מבלי לפגוע בזולתנו, להיות אמיתיים עם עצמינו ועם בוראנו – להיות ישר-אל.

היכולת לטעות ולהודות בטעות קודם כל ביננו ובין עצמנו מהווה את מותר האדם מן הבהמה. יכולת זו היא חיונית והכרחית כדי לאפשר לאדם להתקדם, להשתנות, לצמוח ולהתחדש. האופן בו ננתח את הטעויות שלנו, נלמד מהן, נשתפר ומתוך כך נסלח לעצמנו ונעשה לאנשים טובים יותר כלפינו וכלפי הסובבים אותנו היא שתכריע בין יעקב לישראל.

המדור מוקדש לזכרו של אבי אלי קדושאי ז"ל

שבת שלום,

שרונה קדושאי בר-נס

M.A יעוץ חינוכי, MBA מינהל עסקים

יעוץ וליווי מנהלים, מנחה לפיתוח מקצועי, הדרכת הורים

"רימון" מרכז מומחים לטיפול

לשאלות: [email protected]