דלג לתוכן העמוד
יום חמישי, 27 ביוני 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

"וְכָל-אִשָּׁה חַכְמַת-לֵב"

בספר שמות אנחנו פוגשים לראשונה נשים עובדות ועצמאיות: שפרה ופועה הן מיילדות, מרים היא נביאה ובפרשת "ויקהל" הנשים באות בהמוניהן לתרום לאוהל מועד

בפרשת השבוע "ויקהל", משה ובני ישראל פועלים במרץ לבניית המשכן, המקום שה' מבקש להמחיש בו את שכינתו. אם קודם ה' ציווה על בני ישראל להביא תרומה זהה לכל אדם - מחצית השקל - בפרשה הזאת ה' מצווה (שמות לה:ה) "קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה', כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה': זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת." כאן, התרומה היא לפי הבחירה של כל אחד ואחד.

ומה קורה? באים בהמוניהם לתרום. ומה שמעניין - זה שהתורה גם רוצה להדגיש שבאות בהמוניהן שכתוב (שמות לה:כב),"וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל-הַנָּשִׁים; כֹּל נְדִיב לֵב." נוסף על כך, הנשים לוקחות חלק במלאכה.

קודם סופר לנו על בצלאל, האמן הראשי (שהמדרש מציין שהוא ממטה יהודה וגם הנכד של מרים). אבל בהמשך כתוב (שמות לה:כה-כו), "וְכָל-אִשָּׁה חַכְמַת-לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ; וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה, אֶת-הַתְּכֵלֶת וְאֶת-הָאַרְגָּמָן אֶת-תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת-הַשֵּׁשׁ. וְכָל-הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת-הָעִזִּים".

ובסוף הפרשה, אנחנו שוב קוראים על תרומת נשים ברמז (שמות לח:ח), "וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד". מדובר כאן בנשים שתרמו מראות העשויות נחושת כחומר גלם ששימש לעיצוב הכיורים.

כשאני קוראת על נשים בתורה, אני לוקחת בחשבון את ההקשר התרבותי וההיסטורי של התקופה שמתוארת כאן. מדובר בחברה קדומה מלפני 3200 שנה שבה לנשים היה מעמד דומה לעבד או לקטין. אישה לא הייתה עצמאית - היא שויכה או לבית אביה או לבעלה (כמצוין במילה "בעל"). כפי שאנחנו רואים אצל האמהות, עיקר תפקידן של שרה, רבקה, לאה, ורחל הוא ללדת בנים כדי שיהיה יורש לבעלן. הן חכמות, מתוחכמות, ואסרטיביות אבל כל יעודן ממוקד במטרה של הפריון.

בספר שמות, אנחנו מתחילים לפגוש נשים בצורה אחרת. שפרה ופועה הן מיילדות שחיים ומוות נתונים בידיהן. לקראת יציאת מצרים, הנשים יחד עם הגברים שואלות משכניהן כסף, זהב, ובדים - מה שמרמז על היכולת שלהן לנהל חיים כלכליים עצמאיים. מרים היא נביאה שמובילה את העם בשירה ונגינה ביציאת מצרים. ואילו כאן, בפרשה שלפנינו, הנשים הן אמניות בטוויה.

אני גם חושבת שאפשר להבין מהפרשה שיש נשים שמשרתות בקודש שנקראות "צובאות". המילה "צבא" מופיעה בספר במדבר גם בהקשר של מינוי הכוהנים לתפקידם (במדבר ד:ג), "כָּל-בָּא לַצָּבָא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד".

למה אני מציינת במיוחד את תרומתן של הנשים? כי יש 2000 שנות פרשנות מקרא שנכתבה על ידי גברים על הנשים. למשל, כתוב בתלמוד הבבלי (יומא סו:ב), "אמר (ר' אליעזר): אין חכמה לאשה אלא בפלך (שכתוב בשמות לה:כה) 'וכל אשה חכמת לב בידיה טוו' ". אני חושבת שבימינו אנו יכולים להשאיר אמירות מסוג זה מאחור.

אני מפרשת את התורה באופן קצת אחר. התורה מביאה את התרומה של הנשים לצד התרומה של הגברים, ובכך היא מבטאת שאיפה לשוויון בין גברים לנשים. הם והן, באים ובאות יחד אל אוהל המשכן. אני רואה שהתורה מקפידה לספר על ההשתתפות של נשים במלאכה, ולטעמי התורה רוצה ליצור תמונה חיובית בעניין. נשים לא רק יולדות, ונשים הן לא רק רכוש. הן יוצרות, הן פועלות, ויש להן תפקיד בעבודת הקודש.

הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב מוולוז'ין במאה ה-19) מפרש את "חכמת הלב" של הנשים לומר ש"הלב בוטח שיעשה ויצליח". אני חושבת שזה דימוי שיכול לתת השראה לכולנו - השראה מהנשים שיזמו את מעשיהן, בטחו בדרכן והצליחו במשימה.

יש לי בת שהיא כמעט בת שש. אני רוצה שהיא תְּפַתֵחַ אצלה את "חכמת הלב" ותרגיש שהשאיפות שלה שווֹת ולגיטימיות בדיוק כמו אלה של בנים, שהיא חופשייה ליזום ולבחור לעצמה את הדרך שלה בחיים. אני רוצה ששתינו נרגיש, שלפחות לחלק מהשאיפות שלנו, יש בסיס ותמיכה במסורת שלנו. אני מאמינה בכך, אבל עלינו הנשים החובה למצוא את קיומן במקורות היהודיים, לפרש אותן במילים שלנו ולפעול להגשמתן בעולמנו ולהטמעה של הערכים הללו בחברה שלנו.

אני שומעת קול דומה אצל האמהות שמגיעות לצור הדסה לסדנת "אמהות-בנות מצווה" שאני מנחה בבית הקהילה. אני חושבת שיש הרבה גברים ששמחים להיות שותפים ובני זוג ולא "בעלים", גברים שמבינים שמתן כוח עצמאות וחופש בחירה בידי נשים אינו גורע מכוחם שלהם, אלא מחזק אותם וגורם להם להיות גברים שלמים יותר (ובמקרה אני נשואה לאחד כזה).

מי ייתן שתשרה הרבה נדיבות וחכמה בלבנו בימינו, גברים ונשים יחד, בהשראת אבותינו ואמותינו החכמיםות והאמיציםות.

סטייסי בלנק

 

רבה סטייסי בלנק

קהילת צור הדסה

rabbi.stacey@yahoo.com

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?