דלג לתוכן העמוד
יום שני, 20 באוגוסט 2018
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

זהירות: מחלת "שושנת יריחו" מתפשטת לאזור ירושלים ומודיעין

המשרד לאיכות הסביבה והיחידה האזורית 'שורק' מזהירים את הציבור מהתפשטות של מחלת "שושנת יריחו" לאזור ירושלים וממליצים לנקוט בפעולות למניעת התבססות של שפני הסלע, המהווים מקור למחלה. בעבר, מוקדי העברת המחלה הידועים היו מוגבלים לאזור בקעת הירדן, צפון הנגב והערבה, אך לאחרונה נמצאו מספר חולים  באזור מודיעין, ואף תושב מבשרת שנעקץ באזור ים המלח!

מחלת "לשמניה טרופיקה" הידועה כשושנת יריחו היא מחלת עור שבאה לידי ביטוי בנגע בודד או בכמה נגעים בעור. גודלו של כל נגע הוא כמה סנטימטרים, יש לו מראה אופייני כשל פרח ומכאן שמו שושנת יריחו. אם הנגע מטופל כראוי הוא חולף בתוך כמה שבועות ואם אינו מטופל הוא עלול לחלוף רק לאחר כמה חודשים. הנגע עלול להפוך לפצע פתוח (כיב) ולהכאיב, ואז גם קיים הסיכון שתיוותר צלקת.

נגרמת מעקיצה של זבוב, מחלת "שושנת יריחו" (צילום: ד"ר מרטין)

 

זבוב חול נגוע

מחלת שושנת יריחו נגרמת על ידי עקיצת "זבוב החול" הנגוע בטפיל הלשמניה. השם זבוב החול (בקה) מטעה מאחר ומדובר בסוג של יתוש שאינו נראה כזבוב הבית. בדומה לשאר היתושים, הנקבה ניזונה מדם ולכן מהווה מטרד לבני האדם.

רוב המינים של זבוב החול הם בהירים וקטנים מאוד לכן קשה מאוד להבחין בהם בעין בלתי מזוינת. הבקה פעילים בעיקר בזמן החשכה. הם קטנים ולכן תעופתם מושפעת מאד מרוחות, הם נעים קרוב לקרקע אך כאשר נתקלים במחסום אנכי הם מסוגלים לעלות לאורכו עד גובה של כמה מטרים.

כמה בעלי חיים, ובעיקר שפני סלע, נברני שדה, פסמונים וגרבילים, הם מאכסנים טבעיים של טפיל הלשמניה. הטפיל מתפתח בהם אך אינו פוגע בהם. כשזבוב החול עוקץ את בעלי החיים האלה, עוברים אליו הטפילים (גם כן בלי לפגוע בו), וכשהוא עוקץ בני אדם, עוברים הטפילים לנעקצים ומחוללים את המחלה.

נושא טפילים, זבוב החול. (צילום: ג'יימס גאתני)

 

התפשטות שפן הסלע

שפן הסלע המצוי בישראל נפוץ בעיקר בצפון הארץ, במדבר יהודה, בהר הנגב ובשומרון. השפנים חיים על הקרקע או בנקיקי סלעים, הם יצורים חברותיים החיים בקבוצה בה מספר השפנים נע בדרך כלל בין 50 ל-100 פרטים. הקבוצות עצמן מחולקות לקבוצות קטנות יותר. השפן פעיל בעיקר ביום ומסתתר בלילה בנקיקים ובמחילות בסלעים.

לשפן פרווה חומה קצרה, רגליים קצרות ואוזניים קטנות. משקלו של שפן הסלעים נע בין 2 ל-4.5 קילוגרמים. בכפות הרגליים רפידות גדולות ורכות שנשארות לחות כל העת בזכות הפרשה דמוית-זעה. הזכרים גדולים במידת-מה מהנקבות ותוחלת חייהם עומדת על 10 שנים.

שפן הסלע יכול לעבור במהירות רבה מסלע אחד לאחר ושם מבלה חלק ניכר מיומו, בעיקר בשעות הבוקר - ברביצה על הסלעים - לבדו או יחד עם שפנים נוספים. בזכות התנהגות זו הם מתחממים, ולאחר שהם מתחממים מספיק הם נעשים פעילים יותר.

בדרך כלל שפני הסלע לא חייבים לשתות כדי להתקיים. מזונו של השפן כולל מגוון רב של צמחים המספקים לו גם את מרבית הנוזלים. בשעת סכנה, שפן הסלע בורח במהירות לתוך נקיקי הסלעים הצרים, או לתוך מקומות מסתור אחרים שנמצאים בקרבת מקום. אם נתפס, שפן הסלע מתגונן באמצעות נשיכות ושריטות.

בשנים האחרונות מגיע שפן הסלע גם לסביבה העירונית, בה הוא מוצא שפע מזון ותנאי מחיה נוחים במסלעות בתים או בערימות בולדרים עם רווחים נוחים שמאפשרים היווצרות של מחילות המשמשות לו מגורים. נוכחותו בריכוזי אוכלוסייה מגבירה את הסכנה להתפשטות מחלת הלשמניה.

מתפשטים גם לאזורים מאוכלסים. שפן סלע (צילום: נצח פרביאש, מתוך אתר פיקיויקי)

 

פעולות מניעה

על רקע העובדה שדילול שפני סלע בהרעלה אסור בחוק ממליצים במשרד להגנת הסביבה וביחידה האזורית לאיכות הסביבה שורק לרשויות המקומיות לנקוט בפעילות משולבת שעיקרה מניעת היווצרות בתי גידול מתאימים לשפן הסלע כדי למנוע התפשטות המחלה באזורנו:

1. לא לאשר הקמת מסלעות ולהקים קירות תמך חלקים בלבד .

2. לסתום סדקים במסלעות קיימות.

3. להימנע  מעירום של סלעים בסמוך לבתי מגורים לתקופה ארוכה.

לתושבי האזור מומלץ לשהות במקומות מאווררים, להשתמש באמצעים דוחי חרקים ומעופפים ולדווח על הימצאות שפני סלע אם ראיתם אותם בסביבת מקום מגוריכם. במידה ויש חשש לעקיצה של זבוב החול יש לפנות לרופא.

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?