דלג לתוכן העמוד
יום רביעי, 17 ביולי 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

בציר טוב

לקולנוען זאב דוניה היה חזון לעשות יין. היום הוא הבעלים הגאה של יקב "סוסון הים" ולצידו כל בני המשפחה. "מגניב שההורים שלי עובדים בבית ושאני חלק מהיקב, אני יודעת איך היקב עובד, ילדים אחרים לא יודעים איך עושים יין", אומרת ביתו אחינועם.

משפחת דוניה, בר גיורא

משפחת דוניה

משתתפים: זאב (60), אורלי (51), אחינועם (13.5) תלמידת כיתה ח' לומדת בבית הספר לאומנויות בירושלים, עלמה (10) תלמידת כיתה ה' וקשת (9) תלמידת כיתה ד' לומדות בבית הספר עין הרים.

הבית: בצבע ורוד אפרסק, כפרי, רחב ידיים, חמים ונעים, עציצים בשפע, פרגולה מעץ עם נוף , ליד הבית היקב צבוע ורוד.

פרנסות ועיסוקים

זאב: ”Independent wine maker, זה מקיף את הכל, אני יצרן יין עצמאי. זה מושג שבא מהקולנוע ומשמעותו: אדם אחד שעושה הרבה מאוד תפקידים. בבעלותי 30 דונם כרמים. יש כאן פועלים אבל האחריות להכל היא שלי".

אורלי: "הייתי מורה לכיתות א-ב במשך 16 שנה ועכשיו עובדת ביקב בלבד".

תולדות זאב: זאב: "נולדתי ברמת גן, שרתתי בסיני ,למדתי קולנוע וחייתי בארצות הברית בשנות השבעים והשמונים, חזרתי לארץ, התגלגלתי להוראה ,לימדתי קולנוע ,התמניתי לראש החוג לטלוויזיה ולקולנוע במכללת הדסה למשך עשר שנים, בתקופה הזו עשיתי סרט דוקומנטרי על יין וככה זה התחיל, בעקבות הסרט נוצר ענין. צילומי הסרט נמשכו שנה, חלק מהאנשים שצילמתי הפכו להיות חברים. אחד מהם היה רוני ג'יימס שהיה יינן שהקים את היקב בצרעה, ביקשתי לבוא ליקב ולהתנדב, המשוגע מהעיר שבא לקיבוץ, הפכתי לשוליה של רוני. לא ידעתי שום דבר. עבדנו יחד כמה שנים ואז התפוצץ לי האפנדיציט, כשיצאתי מבית חולים החלטתי להקים יקב ושצריך לעשות ולא לדחות, זאת הייתה סטירת לחי, את היין הראשון עשיתי עם שוקי מיקב עג'ור. אורלי ואני הסתובבנו בכל הארץ במקומות שכוחי אל, חיפשנו בית לגפנים, הוחלט שאנחנו נחיה בבר גיורא ונעשה פה יין. לפני שגרנו פה כבר נטעתי את הכרם. הנטיעה הייתה לפני הבית. נטעתי את הזנים שאני אוהב כצרכן, הסתבר בדיעבד שהבחירות שלי הן לא ב"מיין סטרים", זה מה שהציל אותנו. אני לא חושב שליקב קטן יש זכות קיום כלכלית כשהוא עושה קברנה, מרלו, שרדונה כי יקבים גדולים עושים את זה לא רע בכלל ובהרבה פחות כסף. כי העלויות שלהם נמוכות משלי. מה שאני עושה הם לא עושים, אני עושה זנים שאין להם. היופי של היין הוא שיש מגוון של זנים שאני, שכביכול כבר יודע המון, מגלה בכל פעם מחדש זן שלא שמעתי עליו. אין לזה סוף, תמיד יש עוד לגלות".

תולדות אורלי: אורלי: "נולדתי בירושלים, בשכונת הבוכרים, אבא שלי בנה בית בן שתי קומות, הוא היה בנאי ,למעלה המשפחה שלי ולמטה סבא וסבתא, בגיל חמש עברנו לגור בבקעה. בכל יום שבת היינו אצל סבא סבתא ועד היום בכל יום שישי אני נוסעת להורים באופן קבוע לא משנה מה (זאב: "גם אם האיראנים ישלחו טיל היא תיסע להורים"). זה זמן של מפגש של כל המשפחה. למדתי באוניברסיטה סוציולוגיה ואנתרופולוגיה , ואח"כ עשיתי תעודת הוראה בחינוך פתוח ניסויי בחופן, הסתובבתי הרבה בעולם, התחלתי לעבוד כמורה בגיל 28. בהתחלה עבדתי בבתי ספר פתוחים בירושלים, בשנת 2000 התחתנו עברנו לכאן ואז התחלתי ללמד בצור הדסה".

יקב משפחתי

יקב סוסון ים

אחינועם: "מגניב שההורים שלי עובדים בבית ושאני חלק מהיקב, אני יודעת איך היקב עובד, ילדים אחרים לא יודעים איך עושים יין. למשל ריח של בציר, אנחנו רגילות אליו ואחרים סותמים את האף. אבא נותן לנו לטעום יין, כדי לקבל נקודת מבט אחרת".

עלמה: "ממש כיף לחיות בבית כזה, אם קורה שאתה רעב, אתה לא צריך להתקשר לאמא שלך שעובדת במשרד בירושלים, אפשר לרדת לפה ולהגיד לאמא. אני אוהבת לעבוד ביקב, להכין את היין, כל הקטע של הבציר זה השלב הכי כיף. וגם אפשר לשתות איזה כוסית מידי פעם..."

אחינועם: "אנחנו שותות יין מגיל קטן"

זאב: " יש לנו זיכרון של טעמים, כשאגיד בננה לא בשלה - כולנו יודעים על מה מדובר. כל טעימה שלנו היא השוואתית. אני נעזר הרבה באורלי לטעימות ולפעמים גם בבנות. הטעימה האמיתית היחידה היא טעימה עיוורת, אם אתה יודע מה אתה טועם המוח מתערב ומשדר אינפורמציה וזה לא בהכרח מועיל".

עלמה: "אנחנו עוזרות הרבה במראה, בתוויות למשל, אבא בא עם הרבה רעיונות, ואנחנו אומרות מה דעתנו ומוסיפות".

קשת: "אני גם טועמת ולפעמים גם עוזרת לאבא. כל אחד צריך לפעמים עזרה". זאב: "קשת נולדה ב3/9 ביום שבו נבצר הפטיט סירה".

אחינועם: "אנחנו עושים הרבה אירועים של הכיתות שלנו ביקב. למי יש בכיתה אבא שהוא יינן?"

סדר יום

זאב: "אני קם בבוקר בזמן בציר ובזמן זמירה כשחושך בחוץ, נוסע למחסום ג'בע , אוסף את הפועלים ומביא אותם לכרם, בסוף היום מחזיר אותם ועובר את המחסום. יש תפילות שאף אחד לא שומע שהכל יעבור בשלום. זאת מציאות אחרת ממה שיש בחדשות, הם אנשים שצריכים עבודה, אני צריך אותם הם צריכים אותי ובזה נגמר הסיפור. הכותרות הם תפאורה לא סימפטית ברקע ומסביב שלא קשורה למציאות שלנו. יש לנו עובד שכיר קבוע, מגיע בסביבות שמונה וחצי ואני עובד איתו כל יום, בשטח וביקב ,יש עבודה 365 ימים, אנחנו בסך הכל שלושה אנשים שעובדים, הפועל מירם, אורלי ואני. אין בקבוק יין שעוזב את היקב שאני לא נגעתי בו באיזה שלב. בביקבוק או בתוויות או באריזה. אנחנו המשווקים של עצמנו נכון להיום. מייצרים בין 25-30 אלף בקבוקים בשנה. זה יקב משפחתי. פול טיים ג'וב. אורלי עושה הנהלת חשבונות, קשרי לקוחות, משרד, הכל זה מולטי טאסקינג, אם לקוחות מגיעים אורלי עוזבת הכל ויורדת לקבל אותם. ישראלים לא מתאמים מראש."

אורלי: מכינה לבית הספר, ומשתלבת בעבודה ביקב.

מריבות

אורלי: "אנחנו הרבה ביחד. יש גם ריבים".

זאב: "לא צריך ליזום להשלים, פשוט זה קורה אורגנית. יש גישה פסיכולוגית שאני מתנגד לה לחלוטין – רגשות שליליים, בראו אותנו עם ספקטרום של רגשות, כולל כעס, כולל חוסר סבלנות ועוד, רגש זה רגש, מה אעשה? אפנה את הגב ואגיד זה לא קיים?".

יקב סוסון הים

עלמה: "מגיל אפס אני שואלת את אבא למה סוסון ים? והתשובה היא תמיד: לזכר יציאת מצרים. אתמול גיליתי את התשובה: סוסון ים הוא קטן וחמוד ואבא אוהב אותו".

זאב: "השם לא קונבנציונלי - גם היקב לא".

הפגישה

זאב: "קיבלתי את מספר הטלפון שלה ודיברנו בטלפון עד שנמאס לה"

אורלי: "זה היה מאמא של ילד שלימדתי. קראתי את הספר 'גברים ממאדים נשים מנגה', אמרתי לה שאני צריכה גבר שגם יהיה מנגה והיא אמרה: אההה... יש לי מישהו שבדיוק יתאים לך. והיא צדקה. בפעם הראשונה שנפגשנו החיבור היה ממש מההתחלה. חודש אחרי שהכרנו הוא נכנס לבית חולים עם אפנדיציט. היו שני ניתוחים, זה הסתבך ( זאב: "אני בסטטיסטיקה של שלוש באלף") הייתי אתו כמעט חודש שם”.

החתונה

אורלי: "במטבח של רמה בנטף. החופה הייתה בכרם שם. שמונים אנשים בכל החתונה, חצי מהצד האשכנזי של זאב, הוא גירד את כל מי שהיה יכול וחצי מהצד הספרדי שלי, היו רק הדודים. היה מקסים ואינטימי".

מטה יהודה

זאב: " יש מושג ביין – "חבל ארץ" , זה חשוב ביין מכיוון שכל חבל ארץ יש לו השפעה גדולה מאוד על אופי היין, אם ניקח ענבים מזן סירה למשל מערד נגב, הרי ירושלים וגליל רמת הגולן, ונכין שלושה בקבוקי יין, בטעימה עיוורת לא נבין שזה אותו יין. יש אפשרות שהיינות יהיו כל כך שונים זה מזה למרות שזה אותו זן. מטה יהודה היא אזור עם אופי מדיוק וברור שאני מאוד אוהב ומנסה לתת לזה ביטוי ביין, אני עושה יין מקומי. אני נהנה להרגיש שאני חלק מהמקום הזה. לראש המועצה מאוד חשוב נושא היקבים והתיירות, הוא מקדם את היקבים באזור והמועצה פועלת בנושא רבות".

יין בישראל

זאב: "כשנוסעים לצרפת או ספרד ועוצרים לאכול, היינות שיציעו לי הם היינות מרדיוס של 50 ק"מ. בארץ המון מסעדות מציעות יינות מכל העולם בלי קשר למה שיש בצלחת. מסעדות שעל דגלן מטבח ישראלי ומביאות יין מחו"ל שלא קשור ליין הישראלי. המועצה מתגייסת לתהליך תרבותי ארוך טווח שמחדיר את הנושא של יין ישראלי למודעות. זה לוקח זמן, עוד שנה ועוד שנה, צריך אורך נשימה".

חלומות

אורלי: "לשיר, השנה אני חוזרת ללמוד אינטגרציית קול בתנועה, וגם לנוח".

זאב: "בריאות. בראש השנה אמרתי שאם השנה תהיה כמו בשנה שעברה אני חותם על זה. יש עוד כמה מקומות בעולם שהייתי רוצה לנסוע".

אורלי: "זאב הגשים את החלומות שלו, הוא בנה את היקב, כתב את הספר שחלם עליו הרבה שנים".

זאב: "היה לי ספר בראש 17 שנה, זה ישב עלי, זה הציק שזה לא יצא, אורלי אמרה : תיסע כבר, תלך, תוציא את זה. ביוני שכרתי דירה בברלין במשך חודש ימים, הדבקתי את עצמי לכיסא וישבתי וכתבתי. עוד מעט הוא יודפס. הייתי צריך הרבה משמעת, זה קשה. כל הכבוד לאורלי".

אורלי: "עבדנו פה מאוד קשה למען זה".

אלוהים

אורלי: "שנינו במהות מרגישים אותו הדבר, לי אין ספק שיש אלוהים וגם לזאב. זאב קורא לזה כוח עליון אני קוראת לזה אלוהים. שנינו חושבים שאין מקרה בעולם, מה שצריך לקרות קורה, הבן אדם צריך לעשות את הכי טוב שהוא יכול כי הבחירה בידינו לבחור בטוב. אלוהים נתן לנו את הבחירה. בשבילי זה לחיות בהכרת תודה על כל מה שיש".

זאב: "אלוהים מתחיל במקום שההבנה שלנו נגמרת, לכן כל ניסיון להשליך על הדבר הזה הוא מופרך מיסודו. אנחנו לא מסוגלים להבין. אני לא מטיל ספק שיש משהו שהוא מפה והלאה שאני לא מבין אותו. חשוב לחיות עם אי הידיעה ביום יום בלי להפסיק את העשייה".

מדד האושר

זאב: "הצלחתי בארבעה חודשים בלי פחמימות להוריד את רמת הסוכר, כשאתה קובע יעד ומשיג אותו אתה מרגיש טוב. היו ארבעה חודשים מאוד קשים, המון עבודה, הרבה דאגה, השנה יותר מכל שנה אחרת".

עלמה: "10"

אחינועם: "6.5 (לא תמיד שמחים ללכת לבית ספר)"

קשת: "לא יודעת , יש זמן שאני שמחה יותר ויש זמן שאני שמחה פחות... לא יכולה להגדיר את זה".

אורלי: "אני עם קשת... בסך הכל אני שמחה ברוך השם".

 

אירית הורוביץ

משפחות ממטה יהודה המעוניינות להשתתף במדור "מצב משפחתי", מוזמנות לפנות ל:irith2o@gmail.com או לטלפון: 050-8670684.

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?