דלג לתוכן העמוד
יום שני, 10 במאי 2021
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

נשים עושות שינוי

אחרי 60 שנה כבעלת משק חקלאי יצאה חנה אדרי ממושב זנוח למאבק על זכותה להיות חברה באגודה השיתופית. “בשביל שלום בית ובשביל לא לריב במושב אז שתקנו...לא נעים להתווכח...”, היא אומרת היום בחיוך לאחר שהמאבק הסתיים בניצחון גורף

“יש תקווה לשינוי חיובי", חנה ומירב אדרי, זנוח, 2021

בשבוע שעבר נפל דבר במושב זנוח הסמוך לבית שמש: בפעם הראשונה מאז נוסד המושב לפני 71 שנים זכו בנות הזוג של בעלי הנחלות החקלאיות להיכנס כחברות שוות זכויות לאגודה השיתופית של המושב, ולהשתתף בבחירות למוסדות האגודה. בדיקה של "בקיצור" מעלה כי ככל הנראה זנוח הוא המושב האחרון בארץ, או בין האחרונים, אשר איפשר לנשות בעלי הנחלות להצטרף לאגודה.

אחת ממחוללות השינוי היא חנה אדרי, 73, אמו של חלל צה"ל שרון אדרי ז"ל, אשר נחטף ונרצח בידי מחבלים בשנת 1996. על הדרך שבה מצאה את עצמה כחברת מושב היא מספרת: "גרתי בבית שמש, התחתנתי ב-1960...אבא שלי שיכנע אותי לגור במושב כדי לא לנתק את הקשר בין בעלי לבין אבא שלו ז"ל...אז היה הרבה יותר קשה כאן, אנשים עזבו את המושב ועברו לעיר, בעלי היה אחד מהצעירים והייתה נחלה ריקה והסוכנות נתנה לו כי רצו שאנשים יגורו במושב...”.

חנה מספרת כי במשך עשרות שנים היה בעלה טרוד בצרכניה שניהל בבית שמש והעול של אחזקת המשק החקלאי שכלל לול עופות ומטעים נפל עליה. על המעמד שלהם כחברי אגודה שיתופית חקלאית היא אומרת: "האמת לא התעניינו, לא ידענו".

ידעתם שאתם חברי אגודה כלכלית, שמחזיקה ברכוש משותף ובזכויות בנכסים, ויש לכם ערבות הדדית וזכות לקבל רווחים והכנסות מפעולות של האגודה?

"כן, שמעתי שהייתה ערבות הדדית, ומי שלא היה לו לשלם במכולת היה רושם את זה בכרטיסייה באגודה, ואנשים היו קונים טרקטורים ורושמים בכרטיסייה, ואנשים היו קונים משאיות ורושמים בכרטיסייה...לא התעמקתי עד הסוף. היו באים אלי ואומרים למה את לא לוקחת הלוואות מהאגודה כמו כולם? אמרתי שאני חיה רק ממה שיש לי – אם אין לי אני לא עושה...ואחר כך, יותר מאוחר, גם אמרו לנו במזכירות ששרפו הרבה מסמכים ואת כל הכרטיסיות...ראיתי בעיניים שלי...”.

 

השאירו אותי בחוץ

 

בשיחה עם חנה היא מודה שעד היום היא איננה מבינה את האופן שבו מוגדרים זכויות השימוש בנחלה החקלאית. לדוגמא, היא איננה יודעת את ההבדל בין חלקה א' (חלקת המגורים הבסיסית) לבין חלקה ב' (החלקה החקלאית הצמודה לנחלה ובה אין זכויות מגורים) לבין חלקה ג' (חלקה שאינה צמודה למושב וזכויות העיבוד שלה הן למטרות חקלאות בלבד).

חנה מספרת כי את כל הידע על המתרחש באגודה השיתופית היא שאבה משמועות שחלפו במושב. באירוע אחד שהתרחש לפני שנים החליטו היא ועוד חברה מהמושב להגיע לאסיפה הכללית של האגודה. על החוויה היא מספרת היום: “זה היה לפני הרבה שנים, לא זוכרת מי היה בוועד, שמענו שיש אסיפה כללית. החלטנו אני ועוד חברה ללכת לבית העם...ראו אותנו ושאלו מה אתן עושות פה...אמרנו באנו לשמוע...לא הכניסו אותנו...ישבנו על המדרגות מחוץ לבית העם וניסינו להקשיב למה שקורה בפנים...”.

זה לא הטריד אותך שלא נותנים לך להיכנס לישיבה?

"זה מה שיש, בשביל שלום בית ובשביל לא לריב במושב אז שתקנו...לא נעים להתווכח...וככה זה המשיך שישים שנה...”.

את יודעת מה הנכסים של האגודה? ראית פעם דו"ח שנתי של האגודה?

"לא, לא ראיתי...אולי אנשים אחרים...אני לא מתמצאת בעסקים...”.

למרבה הצער המצב שבו נמצאה חנה מאפיין בעלי נחלות רבים בכל רחבי הארץ, ובמיוחד הוותיקים שבהם. בדרך כלל בעלי הנחלות אינם יודעים מה נעשה באגודה השיתופית, אינם משתתפים באופן סדיר באסיפות הכלליות, אינם מקבלים דו"חות שנתיים, ובחלק גדול מהמקרים מקבלים את החלטות ועד האגודה בהכנעה ובשתיקה.

 

מאבק של הבנים

 

לצד חנה פועלים היום בנה, שלומי ואשתו, מירב. שלומי מספר שכאשר ניסה להצטרף לאגודה כבן ממשיך נתקל בחומה בצורה של דחייה: "בבחירות הקודמות הייתי בוועדת הקלפי של האגודה. ראיתי שהיו 48 נציגים של בעלי הנחלות ועוד שתי נחלות שלכל אחת מהן היו שני נציגים, בעל הנחלה והבן הממשיך שלו. כלומר זכות בחירה כפולה. שאלתי למה לא קולטים בנים ממשיכים אחרים באגודה, למה לא נותנים להם להצביע. ולא קיבלתי תשובה. שלוש שנים אני מנהל מאבק שיש לי זכות להיכנס לאגודה בדיוק כמו הבנים הממשיכים האחרים. אני כבר בן 50, מתי אתם רוצים לקלוט אותי כבן ממשיך, כשאני אהיה סבא? הם נכנסו לאגודה וסגרו את הדלת...באסיפות הכלליות מגיעים בקושי עשרה אנשים כי כל החברים מאוד מבוגרים, בני יותר משבעים, ואין אחרים...".

- “יכול להיות שמשהו התפקשש" יו"ר הוועד, חיים כהן

שלומי ומירב החליטו לשנות את המצב ושכנעו את חנה לפנות לרשם האגודות השיתופיות. חנה: "אמרתי לשלומי שאין לי כוח להילחם...הוא אמר לי אמא לא נותנים לי להיכנס ולא נותנים לי כלום, בגלל זה החלטתי ללכת עם הבן שלי...”.

מסתבר שהפגישה שיזם שלומי אדרי במשרדי הרשם הניעה את גלגלי ועד האגודה השיתופית של זנוח במהירות הבזק. יו"ר ועדת האגודה ב-16 השנים האחרונות, חיים כהן, אומר כי מיד לאחר שיצא מהפגישה במשרדי רשם האגודות הוא שלח הודעה לכל הנחלות ובה הודעה כי כל נשות בעלי הנחלות, ואיתם הבנים הממשיכים ובני הזוג שלהם יצורפו לאגודה.

 

משהו התפקשש

 

בשיחה עם "בקיצור" אמר חיים כהן: "המשכתי את הדרך שבה נהגו בעבר...בזנוח בחרו רק גברים ושום אישה לא פנתה שהיא רוצה לממש את הזכות שלה לבחור ולהיבחר...היו בעלי נחלות שלא הסכימו שנשים שלהם ייכנסו כחברות...פעלנו באופן תקין ואם מישהו היה פונה אז היינו מזמן עושים את מה שעשינו עכשיו...אני יודע שיש מושבים שעדיין לא מקבלים נשים לאגודה. יכול להיות שמשהו התפקשש אבל לא מתוך כוונה, וזה התפקשש כבר משנות ה-50”.

לדברי כהן היו נשים שבחרו במסגרת האגודה השיתופית. “...היו נשים שבחרו, אלה נשים שהבעלים שלהם נפטרו ואין להן בנים ממשיכים, והן חברות אגודה לכל דבר והן בעלות המשק, היו בערך עשר נשים כאלה ולא הייתה שום בעיה".

על הטענות כי ועד האגודה אינו מחלק לחברים דו"חות שנתיים וחברי אגודה אינם יודעים מה מתרחש בה ומה מצבה הכספי אמר כהן: “מאז שאני בוועד את הדו"חות השנתיים אני לא מעביר באסיפות כלליות כמו בעבר, אלא נותן למשרד ראיית חשבון של האגודה להציג אותם לחברים, רואת החשבון שלנו נוכחת באסיפות הכלליות וכל אחד יכול לשאול אותה כל שאלה”.

 

קיבלתי את כולם

 

כהן אומר כי לא ידע כלל על החובה בחוק לאפשר לנשות בעלי הנחלות להצטרף לאגודת השיתופית: “רק כשנפגשתי עם רשם האגודות לפני כמה חודשים...זרח (עוזר רשם האגודות השיתופיות, י.ר.) שאל אותי לגבי עניין הנשים. אמר לי שהוא נותן לי מסמך ומבקש בכל לשון של בקשה לעשות זאת. הגעתי למושב...עשיתי את מה שחשבתי לעשות...אני מקבל באופן גורף את כל הנשים ורושם אותן כחברות באגודה. בבחירות האחרונות רשמתי את כל הנשים ואת כל הבנים הממשיכים”.

לדבריו, בכל שנותיו כחבר ועד אגודה לא קרה מקרה שסירבו להכניס מישהו לאולם האסיפה הכללית: “מאז שאני מכהן, כל מי שרצה להיכנס, נשים, בנים של חברים, לשמוע ולהשתתף באסיפות...איפשרנו להם לשאת דברים. יש כאלה ששאלו שאלות וקיבלו תשובות ויש כאלה שישבו ושמעו".

כהן קבל על כך שהדרישות לשוויון באגודה אינן מגיעות למועמדות לוועד האגודה עצמו: “בבחירות שהיו בשבוע שעבר, אף אישה ואף גבר לא הגישו מועמדות לוועד, אז מאיפה מגיעות הטענות כלפינו?”.

מירב אדרי, כלתה של חנה ואשתו של שלומי, אומרת לסיכום: “באגודה היוצאת היו 50 חברים והיום יש 105 חברים וחברות, וביניהם ארבעה בנים ממשיכים חדשים עם בנות הזוג שלהם...זה משנה את המצב ומייצר תקווה לשינוי חיובי בהתנהלות של האגודה לטובת כל החברים ולטובת המושב...”.

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?