חברות שנצרבה באש
ניצוץ חשמל, שהבעיר והחריב את מוסך התחנה, היה גם זה שחשף את הקשר החם של תושבי האזור לבעלי המוסך ואת שותפות הגורל שנוצרה בין יהודים לערבים במתחם
בתחילת חודש מאי פרצה שריפה במוסך התחנה שנמצא במתחם תחנת הדלק 'יער ביתר', הסמוך לצור הדסה. השרפה, שבקלות יכלה להתפתח לאירוע טרגי עם פגיעות בנפש שיביא לסגירת המוסך הוותיק, הפכה במקום זה לאירוע מכונן ומרגש שהראה שבשעת צרה, חילונים, חרדים, יהודים וערבים, יכולים להירתם למען מטרה משותפת.
לפני 25 שנה הקימו האחים מוחמד ועימאד אלשולי מבית לחם את המוסך במתחם התחנה שבין צור הדסה לביתר עילית. רוני יחזקאלי, מחנות 'ציפור ופרח' הפועלת במתחם מספר "נוצר ביני לבין האחים קשר חברי אמיתי, אני יודע הכול על המשפחות שלהם, מוזמן לאירועים המשפחתיים ואנו נמצאים בקשר חברי יום-יומי. האמון שהאחים אלשולי יצרו פה אצל האנשים הוא לא ברור מאליו, אם בדרך כלל אנשים יוצאים מהמוסך ומקללים את המוסכניק, לפה אנשים היו מגיעים ונוצר קשר חזק של אמון וחברות".
סיפור השריפה טומן בחובו דרמה אדירה שהתרחשה במוסך. השרפה פרצה במהלך טיפול במכונית שהגיעה על גבי גרר עם בעיה במערכת הדלק. במהלך הבדיקה של המצבר נוצר זיק חשמלי ובעקבותיו חל פיצוץ חזק במשאבת הדלק ותוך שניות כל האוטו עלה באש.
דלק שנשפך על החשמלאי, ששהה בבור הטיפולים, הצית את זרועותיו. מוחמד אלשולי תפס במהירות מטף וכיבה את החשמלאי. האש התפשטה במהירות ולכדה את החשמלאי בתוך הבור. עובדי המוסך הפעילו את כל המטפים במטרה ליצור מעבר בטוח לחשמלאי אל מחוץ לבור. "לקח לנו שלוש דקות להוציא אותו מהאש" מספר מוחמד.
העובדים מיהרו להוציא מהמוסך את כלי הרכב שהיה אפשר להניע ועובדים ולקוחות כאחד התגייסו בניסיון להציל את המוסך משרפה. מוחמד, שהבין את הסכנה שיש במקום, מבקבוקי שמן דליקים, קרבורטורים וצמיגים, גירש את כולם אל מחוץ למוסך והאנשים ההמומים עמדו חסרי אונים והביטו באש שהתפשטה במהירות וכילתה את המוסך.
"חשבתי רק על האנשים", אומר מוחמד, "יהודים וערבים באו לזרוק עצמם לתוך האש כדי לעזור, ואני צעקתי לכולם לצאת החוצה. ראיתי אותם בוכים כי לא היה אפשר לעשות כלום. הגיע בחור אחד עם מכנסיים קצרות, שאחר כך התברר שבתפקידו הוא קצין בכיבוי אש, הוא נלחם באש בגבורה. תפס צינור ושבר קירות. הוא היה במקום מההתחלה ועד הסוף, כל הכבוד לבן האדם הזה וללוחמי האש שהגיעו, כל האנשים שהיו פה נתנו את כל מה שהם יכלו, הם עזרו ונתנו מכל הלב".
רק לאחר שעות רבות, הצליחו לכבות את האש וממדי הנזק התגלו. מהמוסך נותרו רק קירות מפוחמים. הנזק הסתכם במאות אלפי שקלים וסופו של המוסך נראה בלתי נמנע.
מוחמד מתקשה להבליע את התרגשותו כשהוא מספר על מה שקרה לאחר מכן. "לפני השרפה, חשבתי שאני בעל המקום, פתאום גיליתי שאני רק אחד מבעלי המקום ושתושבי האזור מתייחסים למקום כאילו הוא שלהם, אנשים באו ונתנו לי את המשכורת שלהם, מישהי מצור הדסה שמרוויחה ארבע אלף שקל בחודש, ויש לה חובות, באה ונתנה לי את המשכורת שלה, באו יהודים וערבים, מביתר, ממטע, מבית שמש ומבית לחם, תרמו ונתנו מה שהם יכולים כדי שנקום על הרגליים".
"זה לא מובן מאליו מה שקרה", מתרגש גם רוני, "אפילו מתחרים ממוסכים אחרים מהאזור הגיעו לעזרת האחים, אפשר רק לקנא בעזרה ובתמיכה שהם קיבלו פה".
מספר ימים לאחר השרפה הגיע מנוף מיוחד שניקה את כל קיר האבנים המפוחם שמחוץ למוסך "אין לי מושג מי הזמין את המנוף ומי שילם עליו", אומר מוחמד, " אני מודה לכל מי שעזר לנו, אני מאחל לכל האנשים האלו רק טוב לכל החיים שלהם, שלא יקרה להם מה שקרה לנו ואני רוצה להגיד להם תודה רבה מכל הלב. לא יכולנו לשקם את המוסך בלי התמיכה של האנשים, אנו לא מצטערים על הנזק הכספי אלא רק מודים לאלוהים שכולם יצאו בריאים ושלמים".
לפעמים מה שנראה כמו אסון הוא למעשה ברכה במסווה, האסון במוסך ריגש מאד את האחים אלשולי ובזכות השריפה הם גילו את האכפתיות, את הכבוד והאהבה האמתית שהם מקבלים מכל תושבי הסביבה.
יאיר לביא
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?