חדש: פרשנות מקלה ל"שימושים חורגים" במשק החקלאי
פסק דין שניתן לאחרונה, מלמד כי בתי המשפט מוכנים לנקוט גישה מתחשבת וליברלית, בבואם לקבוע מה הוא "שימוש חורג" בקרקע חקלאית
מעת לעת נדרשים בתי המשפט, להכריע בתביעות המוגשות ע"י מינהל מקרקעי ישראל כנגד חוכרים, בטענה ל"שימושים חורגים" הנעשים לטענת המינהל, במשקים החקלאיים.
באותן תביעות, נוהג המינהל לצרף את חוזה החכירה שנכרת בין קק"ל או המינהל לבין החוכר או האגודה השיתופית שבה חבר אותו חקלאי ולטעון כי שימושים שנעשים במשק ובכלל זה שימושים "מסחריים" למיניהם, השכרת חלקים משטחי במשק לצדדים שלישיים וכיו"ב - חורגים מן המטרה החקלאית שלשמה הוחכרה הקרקע.
במקרים מסוג זה צפוי אותו חבר אגודה או חוכר, להתגונן בפני הליך אזרחי שבו תובע המינהל הפסקת השימושים "החורגים" ובמקרים מסוימים אף עותר לקבלת דמי שימוש ראויים בגין אותם שימושים "חורגים".
כך, מוצאים את עצמם מאות חברי אגודות, אותם חקלאים שהם, אבותיהם, ולעתים גם אבות אבותיהם גאלו את הקרקע בדם ויזע, למען גאולת הקרקע לטובת המדינה היהודית, משחיתים את הונם וזמנם בהתגוננות בפני הליכים משפטיים מתישים, המציגים אותם כאחד העבריינים העושים שימושים חורגים במשק.
נדמה לעניין זה, כי המינהל נוקט בגישה ארכאית ובלתי סבירה לחלוטין כלפי המגזר החקלאי, בעשותו שימוש בכלי זה של הגשת תביעות בגין שימושים חורגים, תוך מתן פרשנות דווקנית ל"לשון היבשה" של הסכמי החכירה שנחתמו עמו ו/או עם קק"ל ועם החלטות מועצת מקרקעי ישראל הנוגעות לעניין.
כך, כשנקבעו הכללים בדבר האסור והמותר לביצוע בשטחי המשק החקלאי, תפישת העולם הייתה כי מטרת הישובים החקלאיים הייתה גאולת הקרקע, עיבודה ושמירה עליה ולכן כללי החכרת הקרקע החקלאית, הגבילו את החוכרים לעסוק בעיקר בחקלאות.
ברם, מאז נקבעו הכללים דלעיל, חלפו עשרות רבות של שנים והחקלאות הפכה ממקור פרנסה בלעדי או עיקרי, לעיסוק שלא ניתן כיום להתפרנס ממנו, לבטח לא רק ממנו.
אין ספק כי הכוונה שעמדה ביסוד הענקת זכות החכירה לחקלאי, הייתה לאפשר לו להתפרנס מן הנחלה. גם מהחלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 1 מיום 17.5.1965 שכותרתה "מדיניות הקרקע בישראל" ואשר קובעת כי "קרקע חקלאית תימסר בדרך של חכירה בלבד, ליצור מוצרים חקלאיים ולהקמת מבנים ומתקנים הדרושים למגורי המתיישבים ולצרכיהם האחרים וכן לצורכי הייצור החקלאי", ניתן ללמוד על הכוונה הבסיסית שעמדה ביסודה ולפיה הנחלה תשמש את החוכר לפרנסתו.
יתרה מזו, גם בבחינת חלק מחוזי החכירה המקוריים (ההיסטוריים) שנחתמו בין חוכרים לבין קק"ל, נקבע כי החוכר רשאי לנהוג בבניינים הבנויים ובמטעים הנטועים בתחומי משקו, "כאדם העושה בתוך שלו".
על רקע האמור, ראוי לדעתנו לקרוא את הוראות חוזי החכירה המקוריים ואת הכללים שנקבעו ע"י המועצה בעבר, כמי שתכליתם הייתה לאפשר לחוכר להתפרנס מאדמותיו.
לאחרונה ניתן פסק דין ע"י ביהמ"ש המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ד"ר מיכל אגמון - גונן), בערעור שבו זוכו המערערים מעבירה של שימוש חורג בסטייה מרישיון בניה היסטורי שניתן להם. פסה"ד אמנם דן בעיקר בהיבטי תכנון ובניה, ברם הפרשנות שניתנה ע"י ביהמ"ש למונח "שימוש חורג", עשויה לדעתנו להשליך גם על גישת בתי המשפט, הדנים בתביעות המוגשות ע"י המינהל בגין שימושים חורגים במשקים חקלאיים.
באותו פס"ד נקט ביהמ"ש בגישה ליברלית ופירש באופן נרחב את השימושים שניתן לעשות בקרקע, תוך שהוא עורך בחינה מהותית של שאלת התאמת השימושים לאופיו של האזור ולאו דווקא לרשימת השימושים שצוינה בהיתר הבניה. על רקע גישה פרשנית זאת, התיר ביהמ"ש למערערים לעשות שימוש מסחרי בקרקע, אף כי שימוש זה לא ננקב במפורש במסגרת רשימת השימושים שנקבעו בהיתר.
אנו סבורים כי גישה מסוג זה שבה נקט ביהמ"ש באותו מקרה, הינה נכונה וראויה ומקווים כי בתי המשפט יוסיפו לנקוט בגישה ליברלית דומה, גם בתביעות המוגשות ע"י המינהל, שעניינן שימושים "חורגים" במשק.
פסקי דין מסוג זה, עשויים לדעתנו לגרום הן למועצת מקרקעי ישראל והן לרשויות התכנון והבניה, לעשות רביזיה בכללים הנוגעים לשימושים המותרים בקרקע החקלאית, באופן שיתאפשר לחוכר דבר אלמנטארי שעמד בבסיס הענקת זכות החכירה בקרקע - להתפרנס מאדמתו, בין אם הדבר ייעשה באמצעות שימושים חקלאיים מובהקים ובין אם באמצעות שימושים מסחריים - תעשייתיים נלווים בהיקפים מידתיים.
יוסף ג'רסי, עו"ד
gsvb.
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?