דלג לתוכן העמוד
יום רביעי, 28 באוקטובר 2020
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

חודש המודעות לסרטן השד "הגילוי המוקדם הציל לי את החיים - לכו להיבדק"

בחודש התשיעי להריונה גילתה תמר רבינוביץ' מקיבוץ מעלה החמישה כי לקתה בסרטן השד. בראיון חשוף היא מספרת על ההתמודדות, על המחלה שהתפרצה בפעם השנייה, על התמיכה מבעלה ועל המהפך המקצועי שעברה

"האהבה והזוגיות התחזקו לאין שיעור". תמר רבינוביץ'

בחודש אוקטובר מציינים בעולם כולו את חודש המודעות לסרטן השד ואת החשיבות הרבה של גילוי מוקדם. הסטטיסטיקה מדברת על אחת מכל תשע נשים ועל 5000 נשים בישראל בלבד שלוקות במחלה מדי שנה. באגודה למלחמה בסרטן מדגישים כי ההישגים של הרפואה המודרנית הביאו לכך שבשנים האחרונות הגיע אחוז ההחלמה ל-90 אחוז ולכן יש חשיבות קריטית לגילוי המוקדם.

תמר רבינוביץ, בת 43, מקיבוץ מעלה החמישה, נשואה לליאור ואמא של תומר, עלמה ואוריה, מספרת על רגע הגילוי של המחלה, ההתמודדות וגם על העצמה אישית.

מתי גילית שאת חולה בסרטן השד ?

"חליתי לפני 7 שנים, בגיל 36, בעיצומו של ההיריון עם אוריה. את הגוש גיליתי בעצמי. מישוש אקראי במקלחת, בשד ימין. בטן של חודש תשיעי. הרגשתי את הגוש בכל יום, במשך שבועיים, בעודי מחכה לתור הקבוע לרופאת נשים. חושבת לעצמי: 'זה כלום, אני אבקש ממנה למשש והיא תגיד שאין שם דבר' ".

מה הרופאה אמרה לך ?

"הרופאה שלי לא חשבה שזה 'שום דבר'. היא שלחה אותי לאולטרסאונד וביופסיה מיד. התשובות הגיעו כעבור יומיים. הלידה, בזירוז מלאכותי, הייתה כעבור ארבעה ימים. הלידה שמחה ועצובה. לידת בננו השלישי, אוריה, המצחיק, החייכן, המתוק. אבל עם דמעות רבות על העתיד לבוא מיד לאחר הלידה. טיפולים כימותרפיים, שורה של ניתוחים שבסופם ניתוח כריתה ושיחזור של השד".

איך מתמודדים עם המחלה לצד ניהול חיי המשפחה ?

"זו הייתה שנה של התמודדות עם טיפולים שלי, תוך טיפול והגנה על שלושה ילדים קטנים: אוריה תינוק, עלמה רק בת שנתיים ותומר בן ארבע וקצת. במקום לבלות בחופשת לידה ולטייל עם בני הקט שזה עתה נולד, בן זוגי, ליאור, לוקח אותי, ומסיע אותי לטיפולים הכימותרפיים ומטפל בי בין טיפול כימותרפי אחד לשני. כאבים, חולשה, שיער שנושר. ואמא שלי, היא זו שמטפלת בתינוק בימים שאני לא יכולה. מטיילת איתו, משחקת איתו, מחבקת אותו המון במקומי. הקשר בין סבתא אסנת ואוריה חזק ומקסים ומיוחד מאוד עד היום".

וזה לא נגמר בזה, כי הייתה לך ההתמודדות החוזרת

"כאילו לא היה די בכך, ואולי בגלל שהמערכת הפנימית דרשה כיוונון נוסף, בגיל 40 הרגשתי שוב גוש קטן. הפעם בבלוטות בבית השחי. באותו צד כמו הפעם הקודמת. גם הפעם, הגילוי היה מוקדם. הבדיקות אותן אני עוברת כל חצי שנה איששו את החשש. בלוטות סרטניות. שוב ניתוח והפעם בתוספת של הקרנות. שוב תקופה של החלמה, חולשה ועצירה של החיים והדרך החדשה שבה רק התחלתי לצעוד את הצעדים הראשונים".

ספרי על משהו טוב שקרה לך למרות המחלה.

"אני מעזה להגיד שהסרטן שלי השפיע על אהוביי ואוהביי, אפילו של מכריי. בריאות הפכה לדבר החשוב בחיי, בריאות פיזית ונפשית. מצאתי חברים חדשים וטובים, חברויות שנוצרו בגלל הסרטן. מצאתי גם דרך חדשה בחיים והפכתי למאמנת כושר ומטפלת באמצעות ספורט. אני עושה המון ספורט - קרוספיט וריצה ואני חזקה יותר מאי פעם ומרגישה את הספורט ממש כתרופה שריפאה ומרפאת לי את הגוף והנפש".

מה זה עשה לזוגיות שלך ושלך בעלך ?

"האהבה והזוגיות התחזקו לאין שיעור. המבט של ליאור בעיניים היה מבט של אהבה גדולה, שבועיים לאחר ניתוח הכריתה וזה המבט שמלווה אותי מאז ומחזק אותי מאז. אני ממשיכה בדבקות לעשות בדיקות תקופתיות בכל חצי שנה ולעבור בדיקות רפואיות שונות כל הזמן כדי לבחון את שאר מערכות הגוף ולראות שהכול בסדר. ממשיכה לקחת תרופות, בהתאם להוראת האונקולוגית, אפילו שתופעות הלוואי קשות ביותר".

במבט לאחור, איך את רואה את התקופה שעברת ?

"המחלה לא ניצחה, לא את המלחמה וגם לא את קרבות הביניים. אני מסתכלת לאחור ועוברת על התמונות של אותה שנה ואני לא רואה אישה חלשה (וכך אני זוכרת שהרגשתי). אני רואה אמא שלא ויתרה ונסעה עם הילדים לבריכה ולים, טיולים עם המשפחה, ארוחות חג חגיגיות אצלנו בבית, ותינוק אחד שגדל להיות ילד שמח ומאושר.

את חיי אני חייבת לרופאת הנשים שלי, ד"ר אורלי שושני, שליוותה אותי בהריון ומאז ממשיכה לשמור איתי על קשר בכל יומולדת ובכל ראש השנה. היא שולחת לי ברכות ומתעניינת בשלומי ואני שולחת תמונות של הילדים גדלים. היא זו שמיששה ולא שלחה אותי לדרכי באמירה שמדובר בבלוטות חלב. הגילוי של הגוש אז, בעודי עדיין בהריון, ולא לאחר לידה הציל את חיי. לו הייתי מחכה ומתחילה להניק יתכן שאז באמת לא היה ניתן להבחין שמדובר בגוש קטן. השנה המטלטלת שעברנו, משפחתי ואני, הייתה מאתגרת אבל גם הניעה אותנו לפעולה. השינויים האישיים שלי, ההתפתחות המקצועית והרוחנית אותה עברתי הם תולדה ישירה של הסרטן הזה".

איך את מתחילה את היום שלך ?

"כל בוקר שאני קמה מוקדם, לובשת בגדי ספורט ויוצאת אני מרגישה עוד ניצחון קטן. כל משקל שמועמס באימוני קרוספיט על הכתפיים - עוד ניצחון. וגם כל פעם שאוריה עולה על האופניים וטס במדרכה של הקיבוץ, מאושר, שר שירים ונהנה מהרוח ומהמהירות".

מה המסר שלך לנשים אחרות ?

"אני יודעת שהגילוי המוקדם הציל לי את החיים. אם את מרגישה משהו שלא נראה לך – גשי להיבדק. אם אומרים לך זה כלום – תתעקשי. אם את בגיל 35+ גשי להיבדק. וגם כיום בימי קורונה, אל תפחדי לגשת להיבדק. כי גילוי מוקדם משמעותו חיים ארוכים וטובים".

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?