דלג לתוכן העמוד
יום רביעי, 25 בנובמבר 2020
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

חורפ בחורף ער בקיץ

מדוע בוחר החילזון להסתגר ולהסתתר במחילתו במשך עונת הקיץ היבשה, בעוד שמרבית היצורים האחרים שמחים ליהנות מקרני השמש המחממות?

חילזון, צילום: אורן פלס

כולנו קראנו ושמענו על תרדמת החורף של הדובים, המתכנסים למאורותיהם לעת החורף. אך את המדור שלנו השבוע נקדיש למי שמעדיף להיכנס לתרדמה דווקא בעונת הקיץ. המדובר הוא בחילזון השדה, או בשמו האחר – חילזון הגינה ובן דודו הקטן יותר השבלול, אשר יופיעו כבר בתחילת החורף, לאחר רדת גשמי היורה.

במשך הקיץ לא ניתקל כלל בחלזונות השדה הגדולים, אלה שקונכייתם גדולה בהרבה מקונכיית השבלולים. אם נדמה לנו כי גילינו חילזון בצד הדרך, הרי בדיקה קלה תגלה כי לא את החילזון עצמו גילינו אלא את "ביתו" הנטוש והחילזון עצמו כנראה נטרף על ידי אחד מאויביו עוד בימי החורף.

היכן מבלים החלזונות בקיץ? את התשובה לשאלה נוכל לגלות דווקא בחורף, בדמות מחילה קטנה, גממית עמוקה שממנה הם הגיחו לאחר שנרטבה במי הגשמים. הרטיבות היא האות לחלזונות להגיח מתוך מסתורם אל פני האדמה, אחרי קיץ שלם שעשו במעבה האדמה, בלא תזוזה.

 

זקוק לרטיבות

 

מדוע בוחר החילזון להסתגר ולהסתתר במחילתו למשך הקיץ הארוך כולו, בעוד שמרבית היצורים האחרים שמחים ליהנות מקרני השמש המחממות?

ובכן, חילזון השדה נמנה על בעלי החיים חסרי החוליות (ללא שלד עצמות, כמו שלנו) ומשתייך לממלכת הרכיכות, כמו התמנונים, הדיונונים והחלזונות הימיים. תחילה חיו כל החלזונות במים, ובמהלך אבולוציוני לאורך מאות אלפי שנים חלקם עלו אל היבשה ופיתחו דרכי נשימה חלופיות המתאימות לחיים מחוץ למים. אבל הקשר למים ולרטיבות נותר אצלם כצורך בסיסי ליכולת ההישרדות.

כדי להתקיים זקוקים החלזונות לרטיבות ולחות מתמדת, ממש כמו הצפרדעים והקרפדות. כדי להתמודד עם מזג האוויר החם והיבש הם מחלקים את השנה לשני חצאים: בתקופת הגשמים והרטיבות, הם יוצאים לחיים ולפעילות מלאה, ואילו לקראת הקיץ השחון, הם שוקעים במצב של תרדמה עמוקה וממושכת המכונה במדע – "אסטיבציה".

לקראת הכניסה למצב של תרדמה החלזונות חופרים באדמה הרטובה והרכה את מחילת השינה שלהם, מתכסים באדמה וסוגרים את פתח הקונכייה בקרום דק, המאפשר להם נשימה מינימאלית. אחרי שייעלמו כך, לא ייצאו עוד עד רדת הגשמים הראשונים.

כיצד מצליחים החלזונות לשרוד כל הקיץ בלא מזון, בלא תנועה וכשהם "קבורים" באדמה? ובכן, לרשותם עומדת כמות זעירה של אוויר המספיקה לקיום מינימאלי ולצורך קיום פעילות החיים הזעירה הזו הם לא נזקקים למזון.

חילזון, צילום: נועם גוזלן

45 מטר לשעה

 

מה יש בחילזון מלבד הקונכייה המשמשת לו לבית מגונן? גוף החילזון בנוי מראש, רגל (נא לשכוח מכול דמיון לרגליים שלנו) ואיברים פנימיים. בראשו נמצא פה בעזרתו יאכל את מזונו הצמחי והרקבוביתי, וזוג מחושים בולטים אותם הוא יכול למתוח ולכווץ, ובראשם – עיניים. בעזרת המחושים חש החילזון את סביבתו, ובעזרת העיניים יבדיל בין אור לחושך.

הרגל עליה ינוע החילזון מכילה שרירים שאותם הוא יכול למתוח ולכווץ לסירוגין וכך להתקדם בזחילה על גחונו. (בקצב של כ- 45 מטר לשעה...). אבריו הפנימיים כוללים לב, ריאות, מעיים וכליה. כלומר, החילזון החי ביבשה נושם אוויר בעזרת ריאה ונשימה זו חייבת להתבצע כול משך חייו, גם כאשר הוא נתון בשנת הקיץ שלו.

החילזון מפריש מגופו חומר סידני וסיבי חלבון שבעזרתם הוא בונה את קונכייתו, ההולכת וגדלה עמו כול משך חייו, למן בקיעתו מן הביצה. כול שנה מוסיפה הקונכייה לגדול ואת פסי הגדילה השנתיים ניתן לראות עליה, בדומה לטבעות הגדילה של עצים.

 

זכר ונקבה יחד

 

המעניין יותר מכול בהקשר לחלזונות הוא אופן התרבותם. בעולם החלזונות אין זכרים ונקבות. אין חילזון וחלזונה. כול חילזון הוא גם וגם..., כלומר, החילזון הוא אנדרוגינוס או בשפה המדעית – הרמפרודיט.

כול חילזון מייצר הן ביציות והן תאי זרע. עם צאתם לאחר הגשם אל פני האדמה, החלזונות מחפשים זה את זה, ואז נצמדים לצורך ההפריה ההדדית ולמימוש מעשה הרבייה.

ככול שהחילזון ידוע באיטיות תנועתו, הרי שבמעשה ההזדווגות הוא ידוע בזריזותו והתמדתו. ההזדווגות בין החלזונות נמשכת 4-12 שעות!

במהלך ההזדווגות, החלזונות מחליפים ביניהם ביציות ותאי זרע, ואז כול חילזון יחפור גומה ולתוכה יטיל עד קרוב למאה ביצים. בתוך כול ביצה קיים עובר, חומר מזון ראשוני ומינרלים לצורך תחילת בניית הקונכייה. מהביצה יבקע חילזון שדה זערורי ולו כבר קונכייה ראשונית, שתלך ותגדל אתו משך כול חייו.

חילזון על קקטוס. צילום: אלון שטרסמן

לחלוחית צמיגה

 

אם ניטול בידנו חילזון (כדאי להתגבר על תחושת הדחייה האינסטינקטיבית), תחילה הוא ימהר להסתגר וייבלע בתוך קונכייתו. לאחר זמן מה, ישלוף אט-אט את ראשו, אחר כך ירים את מחושיו ולבסוף את מלוא משטח רגלו ויתחיל בזחילה. אז נחוש בלחלוחית הצמיגה המופרשת מעורו הלח. נקל לשער כי בימי הקיץ היבשים והחמים השמש תאדה את הנוזלים המופרשים מן העור ואז יחרץ דינו של החילזון להתייבשות ולמוות.

הצפרדעים והקרפדות פתרו את הבעיה על ידי בילוי זמן רב במים, או בחיפוש אחר מקומות לחים בהם ישהו משך היום. החילזון פתר זאת באופן הנחרץ והקיצוני ביותר. הוא אוטם את עצמו, מסתגר בתוך האדמה, ומשך כול הקיץ כולו תיפול עליו תנומה עמוקה שתימשך מגשם ועד גשם.

ולמי מכם הקוראים שתוהה, איזה מן חיים הם אלה, נענה ונאמר – גם אלה הם חיים, ולטבע יש שפע של פתרונות שעוד נכיר בעתיד.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?